Category Archives: Podcast

בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל חדש של שמרנות בעולם, תגובת נגד לפוסט-מודרניזם, לפוליטיקת הזהויות ולתקינות הפוליטית. השמרנות מתנגדת להינדוס של האדם והניסיון להפוך אותו למושלם, היא רואה את האדם בצורה שיותר קרובה למסורות הדתיות מאשר לנאורות הרציונלית, היא מאמינה שהלאומיות היא הצורה האפקטיבית ביותר לארגן בני אדם, ומהמקום הזה היא נאבקת גם בנזילות של הזהות האינדיבידואלית וגם בחזון האנושות הגלובלית. בעולם של חוסר וודאות שללא ספק יפחיד את רוב הציבור, האם העתיד שייך לבירוקרטיה האלגוריתמית או דווקא למי שינסו לשמור על המסורת האנושית ולחתור לכמה שיותר יציבות? בפרק זה ננסה להכיר ולהבהיר את בסיסי החשיבה השמרנית כהכנה לבאות

הדת היא הממד הפוסט/על אנושי הראשון בהיסטוריה שלנו. אומרים שאנחנו חיים בעידן פוסט-חילוני, שהמדע לא הצליח להכחיד את הדת. אבל השניים אינם אויבים כלל ומעטים מבינים כמה הם כרוכים זה בזה מבחינה היסטורית. במובן מסוים התרחש חילון עצום רק בצורה אחרת: מוסדות הדת נחלשו והדת הרוחנית האינדיבידואלית והקלילה התחזקה. פתאום כל אחד מדבר עם אלוהים במקלחת ויש גם צורות דתיות חדשות, מחזונות טכנולוגיים כדת ועד לכנסיית מפלצת הספגטי המעופפת. אז האם יש מקום לדתות בעתיד, והאם יהיו אלו הדתות המוכרות לנו בכלל?

בשורת המונותאיזם החדשנית שהביא עמו התנ”ך הוא גם הרגע שבו האדם, שנברא בצלם האל, מועמד במרכז העולם. בפרק זה אנחנו צוללים לשורשים הפרהיסטוריים והמיתיים של כינון האנושי כקטגוריה שהיא נזר הבריאה והפירוד בין האדם לבין שאר החיות והטבע. באותו תנ”ך בדיוק נמצא נרטיבים סותרים שבהם האדם חסר חשיבות והחיות מדברות, וכל העת ישנה ערגה לחזרה לגן העדן, לפני הפרידה הזו. נשרטט את המסע המשותף של האדם ובעלי החיים מעץ הדעת לעץ החיים, ונשאל האם עליית הפוסט מודרניזם, הפוסט-אנושיות והטבעונות מקרבים אותנו לחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק ול”קץ הפלאות” של הנביא דניאל?

משבר האקלים הוא רק חלק קטן מתוך שרשרת אירועים מדאיגים המתפרשים כתהליך הכחדה שישי שמתרחש כרגע בכדור הארץ. מה שלוקח רגע במונחים גיאולוגיים, ייקח כמה מאות שנים עבורנו ולכן קשה להבין ולהאמין בחומרת הדבר. הפרק מתמקד בטכנולוגיה כגורם לבעיה והתקווה לפתרון בו זמנית, מפריך מיתוסים הוליוודיים לגבי ההתמודדות עם אסונות טבע, ונותן תמונת מצב של המציאות הצפויה לנו בעשורים הקרובים, שבה דווקא חלק מתסריטי המדע הבדיוני מסתברים כיותר מדע מבדיוני. יש גם סיום אופטימי, אבל זו אופטימיות פוסט-אנושית: החיים ישרדו, אבל אולי בלעדינו

הל.ס.ד והאינטרנט הן טכנולוגיות לשינוי תודעה שטופחו בצבא האמריקני והתגלגלו לתרבות הנגד בשנות ה60. כשהראשונה יצאה מחוץ לחוק, הקהילה הפסיכדלית ראתה בהאקרים ויזמי הטכנולוגיה את ממשיכיה, שיממשו את ערכיה באמצעות תרבות הרשת. כיום חומרים פסיכדליים חוזרים לשיח המיינסטרימי מחד, וממשיכים להיות מזוהים עם תת תרבויות שוליים באינטרנט מאידך. במקביל, סמים מסוג חדש – נוטרופים – כובשים את עמק הסיליקון ומתיימרים לשדרג לנו את הקוגניציה. האם שובם של הפסיכדליים יצליח במשימת השינוי התודעתי שהאינטרנט נכשל בו, כעת כשהוא דחוף מתמיד?

ויקיפדיה חוגגת 20 שנה עם מיזמים כמו ויקידאטה, שמצעידים את הרשת לעידן של שיתוף פעולה בין חכמת ההמונים לבינה מלאכותית ומממשים את חזונו המקורי של יוצר הווב, טים ברנס לי. כיצד שרדה ואפילו שגשגה אוטופיית התוכן החופשי בעידן הפלטפורמות, שבו מידע הוא הנפט החדש? נראה שקהילת הוויקי הצליחה לאלף את שני זני הכרישים שמככבים בדיסטופיות שלנו – בוטים ובינות מלאכותיות, ופלטפורמות כמו גוגל ואמזון – להרוויח משיתוף פעולה עם אידאל הציבוריות. האורחת שלנו היא, בין השאר, דירקטורית בחבר הנאמנים של קרן ויקימדיה העולמית ויש לה הרבה סיפורים מאחורי הקלעים של הארגון הכי שקוף בעולם

אנחנו מסתובבים בעולם בתודעה של “משתמשים” ושוכחים שאנחנו קודם כל המעצבים. עיצוב היא היכולת האנושית לקחת את המצוי ולהביאו למצב רצוי, ליצור משהו חדש הגדול מסכום חלקיו. לא לומדים את זה בשומקום ולכן יש
סביבנו יותר יוזמות שנכשלות מאשר הצלחות. פרופ’ יורם רייך הגיע לזה מהנדסת מערכות והוא חולק עמנו כמה עקרונות לעיצוב נכון של עצמנו, עתידנו וכל פרוייקט אחר שלנו

החיים והמוות הם הגבולות שתוחמים את הקיום האנושי. אבל בעידן הפוסט-אנושי, יש לנו סוג של זהות או פוטנציאל של חיות, גם לפני שנולדנו, וגם לאחר מותנו – באמצעות טכנולוגיות פריון, הקפאה, או הנפשה דיגיטלית. אם לא די בכך, הגבולות בין חיים למוות מיטשטשים ומייצרים לנו לאורך כל הדרך מצבי “זומבי” נוספים, רפואיים ותרבותיים. האורח שלנו, ד”ר אורי כץ, הוא “צייד זומבים” שחקר לעומק שני מצבים כאלו: שאיבת זרע לאחר המוות, וההתמודדות עם המצב של אזרחים נעדרים. האם הקיום האנושי הופך להיות יותר מורכב משתי האפשרויות הבינאריות האלו שמוכרות לנו, חיים ומוות?

יותר ויותר אנשים משתמשים בטכנולוגיה כמתווכת ביחסים הרומנטיים שלהם, מ”סקסטינג” פשוט ועד ליחסי מין במשחקי מחשב ומציאות מדומה. אבל השלב הבא של ה”דיגיסקסואליות” כבר כאן: בינות מלאכותיות ורובוטים כפרטנרים החדשים שלנו. סטייה אפנתית או נטייה מינית חדשה?

הפרק עוסק במרחב האורבני הפוסט-אנושי שנמצא כבר בתכנון. את ערי העתיד החכמות לא בונות ממשלות אלא חברות טכנולוגיה ואינטרנט כמו גוגל, ונראה שהוויית העיר תהיה דומה במובנים רבים .ומפתיעים לחוויית האינטרנט ממשלוחים שיגיעו לביתכם תוך דקות ספורות בצינורות וואקום, ליכולות קסטומיזציה של העיר במציאות רבודה, ועד לתלות מלאה במתן דאטה על מנת לסנכרן את תנועתנו במרחב עם התחבורה האוטונומית