פרק 11. העיר נעצרת: עירוניות לבקשתך עם ד”ר מישל אורן

---

אתם מדמיינים לפעמים איך תראה העיר שאתם גרים בה בעתיד, או איך יראו ערים בכלל? המדע הבדיוני הראה ועדיין מראה לנו ערים עתידניות אפלות, צפופות, עם כלי רכב מעופפים ובלי גישה לשום דבר טבעי, ובעצם הוא עדיין מדמיין את העתיד של העבר, של הפוטוריזם עליו דיברנו בפרק 5. אבל בפרק הזה אנחנו נוחתים למציאות ומדברים על איך באמת יראו ערים בעתיד הקרוב מאד. העתיד שכבר נמצא בתהליכי בנייה ברחבי העולם ואפילו כאן בארץ, בחדרה למשל. אני מארחת היום את ד”ר מישל אורן, ראש המעבדה לעתידים אורבניים באונ’ בר אילן שתיתן לנו תמונת מצב, ואני אדגיש עבורכם את המובנים שבהם הערים שלנו יהוו מרחב פוסט-אנושי. את המכוניות המעופפות המהירות שבדמיוננו יחליפו מכוניות אוטונומיות איטיות. משלוחים יגיעו לביתכם תוך דקות ספורות בצינורות וואקום והאשפה תפונה ממנו באותה הצורה – למעשה זה כבר קורה ביבנה! את ערי העתיד החכמות לא בונות ממשלות אלא חברות טכנולוגיה, ובראשן חברות אינטרנט כמו גוגל, ונראה שהוויית העיר תהיה דומה במובנים רבים ומפתיעים לחוויית האינטרנט

בואו נתחיל בזה שרוב אוכלוסיית העולם גרה בערים והמגמה הזו רק צפויה להתעצם

בשנת 2007 לראשונה ראינו יותר אוכלוסייה עירונית מאשר כפרית בעולם. היום אנחנו מתקדמים כבר לעבר 60% מאוכלוסיית העולם שמתגוררת בערים, כשבישראל מעל 90% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים. מה שאנחנו רואים היום זה ערים בגדלים חסרי תקדים, בעבר לא התמודדנו עם כאלו סדרי גודל של ערים, אז יש בעולם 37 מגה-ערים, שהן ערים עם למעלה מ10 מיליון תושבים. בשנים הקרובות נראה צמיחה גם במגה-ערים וגם בערים הבינוניות ונראה גם הקמה של ערים חדשות

מנקודת מבטם של מתכנני ערים בעולם יש כיום ארבע תרחישים אפשריים המשלבים בין מצב האנושות למצב כדור הארץ. כל מה שאנחנו נדבר עליו בהמשך הפרק בונה על תרחיש ה”ווין-ווין” לשני הצדדים, אבל בואו נכיר תחילה את השלושה האחרים

אז נתחיל מהרע-רע שבו גם כדור הארץ מפסיד וגם האנושות מפסידה: החיים שלנו ממשיכים כרגיל, אנחנו ממשיכים לזהם, לא מתקדמים לעבר המהפכה החשמלית, ליותר אנרגיות נקיות, הצריכה המופרזת הבלתי אחראית ממשיכה להתקיים ואנחנו לא נערכים לקראת שינוי האקלים. פה אנחנו רואים עליה במעלות החום ובעצם האנושות מתקשה לשרוד, כדור הארץ נחרב ויש לנו כאוס טוטאלי. בתסריט הקצת יותר אופטימי ה”גרין-טוקרטיה”, הוא מאד מתאים לפנדמיה: יש לנו התפרצות של איזו מגיפה שמשמידה חלק משמעותי מהאנושות והטבע פורח, כדור הארץ מרוויח מאד מהתסריט הזה, האנושות נעלמת, מפסיקה לזהם ולהחריב

בתסריט השלישי אנחנו רואים את כדור הארץ מפסיד אבל האנושות מרוויחה: אנושות שהולכת לכיוון טכנולוגי מאד קיצוני אבל איכות הסביבה לא לטובתנו, לא נוכל לחיות כמו היום במרחב הפתוח, נצטרך לחיות בקפסולות מוגנות, מדברים כבר על כיפות זכוכית שיהיה בהן חמצן, אפשר לדמיין קצת חיים על מאדים שזה הדבר הכי דומה לסביבה כזו. אנחנו מחריבים בעצם את הסביבה הטבעית וחיים בסביבה שהיא מלאכותית לחלוטין. ובתסריט הרביעי, שהוא התסריט האופטימי שבו כולם מרוויחים, אנחנו תופסים את עצמנו – ולא עוד חודש, אלא מחר בבוקר – ומתחילים לקדם מדיניות והיערכות לשינויי האקלים. ובתסריט הזה הטבע פורח ואנחנו גם שומרים על האנושות באיזשהו דו קיום, בביוספרה גלובלית

אז בהנחה שאנחנו הולכים על הווין ווין לאנושות לכדור הארץ, אילו מן ערים אנחנו כבר בונים? בניגוד לערים האפלות והקרות של המדע הבדיוני, עיר העתיד היא דווקא עיר ירוקה

בתוך התסריט הזה בולטים מאד שני דברים: הראשון זה הנושא של היירוק – גרינינג – עיר היער. היום אנחנו לומדים הרבה על החשיבות של הצמחייה בעיר בהיבט של הפחתת איי חום עירוניים וקיבוע פחמן. הצמחייה חיונית, אומרים שעץ זו הטכנולוגיה הכי חכמה שהמציאו אי פעם, הוא יודע לעשות הרבה מאד דברים לטובתנו. אז ערים יהיו יותר ירוקות גם מהבחינה הזו וגם מבחינת החקלאות העירונית: כל הנושא של שתילה ורטיקלית, קירוי של בניינים, או חזית חמישית שזה בעצם הגג. הגשם מהגג הרי יורד לנו על הרחוב ומשם למערכת הניקוז, ברגע שיש לנו גינה עם אדמה שמסוגלת לספוח (כמובן שצריך לחשוב על המשקל של הדבר הזה) אנחנו נראה פחות נגר ברחובות עצמם. אנחנו מדברים על שינויי אקלים וסכנה של הצפות, אז לכל הנושא של הצמחייה יש תפקיד מאד חשוב בהיבט של ניהול משאבי המים בעיר

דמיון הערים עם נתיבי מכוניות מעופפות שייך לעבר שבו דמיינו את החיים והטכנולוגיה בקצב מהיר הולך וגובר, אבל בפועל, העיר דווקא נעצרת. מסתבר שעיר העתיד המתוכננת כיום היא עיר איטית

הערים עד היום, כמו שחווינו אותן, הן אזורים מאד אינטנסיביים של פעילות. ערים מהירות, ויש בהן הרבה רעש וזיהום, אז פה אנחנו מנסים בעצם להאט את הקצב של העיר. אם עד עכשיו דיברנו על ערים מהירות יותר, מדברים עכשיו על ערים איטיות יותר. עכשיו עם הפנדמיה למדנו שאפשר ללמוד מהבית ולעבוד מהבית, בעצם כל תחום התנועה שלנו הצטמצם באופן משמעותי. היו ערים שחוקקו חוקים שלא מאפשרים לנסוע במהירויות גבוהות, למשל בוגוטה, הורידה את הקצב באופן גורף לעד 50 קמ”ש ברחבי העיר למעט אזורים שבהם יש מיתון תנועה של 30 קמ”ש. הנטייה היא גם להרחיב את המדרכות, כשבעתיד אנחנו מדברים על חתך רחוב נטול מדרכה. המדרכות בעצם נועדו להגן על הולכי הרגל מפגיעת רכב. ברגע שהרכב מפסיק להוות סכנה, אנחנו כבר לא צריכים את המדרכות. אז כל חתך הרחוב שלנו, השכונה כמו שאנחנו מכירי אותה היום הולכת להשתנות, ובעצם איך אנחנו מדמיינים אותה? כמו סוג של רחוב הולנדי, שזכות הדרך במרחב ניתנת לנו באמצעות כל מני סנסורים בצורה סינכרונית. כמובן שמה שייסע יהיו כנראה קרונות אוטונומיים במהירויות מאד נמוכות של עד 30 קמ”ש

אני לא יודעת מה אתכם אבל אני לא מצליחה לדמיין את התחבורה האיטית והרגועה הזו בלי אלפי הקורקינטים ושליחים שדוהרים על אופניים חשמליות

אדם שליח בוודאי לא יהיה. באזור של סן פרנסיסקו, של הוואלי, יש כבר רכבים אוטונומיים שעושים משלוחים, אנחנו רואים קופסאות רובוטיות קטנות כאלו שנוסעות ברחבי העיר ומסיעים משלוחי מזון או כל סוג של משלוח, גם אלו נוסעים במהירויות מאד נמוכות. חברת וספה גם הוציאה אבטיפוס לרובוט מאד חמוד, עגול, רואים עיגול צבעוני כזה שמתגלגל ברחוב. גם המיקרו-מוביליטי יחסית פתור. אופניים לא, על אופניים אין לנו שליטה וזה אמצעי תנועה שהוא קצת בעייתי אבל קורקינטים, כבר בת”א למשל חברת בירד חברה עם העירייה והם יצרו מיתון תנועה מרחוק. אנחנו מכירים את זה שקורקינט שיוצא מגבולות העיר משתתק, יש לנו תיחום פיזי של האזור בו הוא יכול לנסוע, אבל יש לנו גם תיחום פיזי של מהירויות ואפשר להגדיר את זה ברמת הרחוב או חתיכת רחוב. אני מחליטה לקורקינט עד איזו מהירות הוא יכול להגיע בכל אזור בעיר. אותו הדבר עם השאטלים האוטונומיים

התחבורה האוטונומית היא לא רעיון עתידני, מסתבר שהיא בעצם כבר כאן מזמן

בדנמרק כבר יש צי של שאטלים אוטונומיים שמסיעים תושבים, כבר שנתיים נדמה לי זה עובד. בדובאי גם יש צי, בעצם כל ההסעות לשדה התעופה נעשות באמצעות שאטלים אוטונומיים ואלינו לבר אילן הגיע רכב אוטונומי, שאטל שמסוגל להסיע 8-9 נוסעים והוא מיועד בעתיד להסיע סטודנטים ברחבי הקמפוס, עד עכשיו היה שאטל חשמלי ועכשיו זה יהיה רובוט במקום נהג אנושי. הרכב הזה יודע לנסוע לצד רכבים רגילים, הטכנולוגיה הזו כבר לא בסימן שאלה, היא כבר כאן והיא כאן להשאר, ואנחנו נראה אותה באופן יותר משמעותי בעיר. כמובן שהשאטלים הללו כולם חשמליים, שקטים, נקיים וממותני תנועה וזה מאד חשוב. דיברו הרבה על דילמות פילוסופיות שהרכב האוטונומי צריך לקבל החלטות מוסריות לגבי האם לדרוס את הזקנה או להתאבד על עמוד, אז זה לא קיים, מכיוון שהמהירויות מאוד נמוכות, והרכב ברגע שהוא פוגש מכשול הוא נעצר לחלוטין עצירה מוחלטת. הדוגמא הכי טובה שאולי כולם מכירים זה האיירובוט שיש אותו בכל בית, הוא מאד דומה מהבחינה הזו לרכב אוטונומי, הוא לא נוסע במהירות של 150 קמ”ש וכמובן כל מכשול שהוא נפגש איתו הוא נעצר

בפרק 4 דיברנו על חברות כמו אובר או וולט שעברו לניהול אלגוריתמי. דמיינו עיר שלמה שמנוהלת ביעילות על ידי אלגוריתמים של תחבורה, שילוח, ושירותים אחרים שמתואמים ביניהם. השירות אולי יהיה מדהים אבל המשמעות היא שכל אדם הוא כעת עוד אובייקט, נתון במערכת, וכדי שהוא יוכל לנוע בחופשיות במערך הרובוטי שסביבו, הוא צריך לאפשר לעצמו להיות מנוהל ומפוקח על ידי אותם אלגוריתמים שמנהלים את העיר. אדם לא יוכל אפילו לחצות את הכביש אם הוא לא בקשר עם המכונות

אם הולך הרגל לא יצר קשר עם הנהג הוא לא יחצה, כי הוא לא בטוח שהנהג ראה אותו. ופה אנחנו מדברים בעצם על שפה חדשה כי אין לנו יותר קשר עין, אז איך אנחנו מייצרים את הקשר הזה, איך אנחנו מאותתים לרכב והרכב מאותת לנו בחזרה? עד היום זכות הדרך ניתנה באמצעות הפרדה ופיצול: להולכי הרגל יש את המדרכה, היום אנחנו מדברים על שביל אופניים שהוא נפרד, יש את הכביש כמובן לרכבים ויש כמובן שילובים. אבל ההפרדה היא הפרדה פיזית, ובעתיד אנחנו מדברים על הפרדה סינכרונית טכנולוגית. גם אני בתור הולך רגל יהיה לי איזשהו מכשיר שבאמצעותו אני אאותת לסביבה על המיקום שלי. אז עד עכשיו דיברנו על “האינטרנט של כלי הרכב”, בעצם עקבנו אחר האוטובוס וידענו באיזה שעה הוא מגיע, ועקבנו קצת אחר רכבים באמצעות הווייז, והיום אנחנו כבר מדברים מרמת היוזר, מרמת האדם, אנחנו נתחיל לנווט מהולך הרגל. הולך הרגל יצטרך באמצעות אפליקציה לבקש ולסנכרן את זכות הדרך שלו ולאותת לכל האנשים שבסביבה מה המיקום שלו ולאן הוא הולך

האם זה יהיה באמצעות הסלולרי? אולי. ואולי זה יהיה באמצעות נוירו-לינק ואולי באמצעות סים שיושתל לנו באצבע. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה תהיה הטכנולוגיה אבל אין ספק שכל המרחב העירוני יהיה מנוהל כפי שהוא לא היה עד עכשיו. “האינטרנט של הדברים”, כן? אנחנו בעצם נתקשר עם כל המרחב. רמזורים ייעלמו, לא נצטרך רמזורים יותר, לא נצטרך תמרורים יותר, לא נצטרך מעברי חצייה, כל העולם הפיזי הקשיח של הסימונים נעלם לנו והכל הופך למן עולם וירטואלי. ווייז ממש בשבועות הקרובים הולך לשחרר עכשיו עדכון גרסה שכוללת דחיפת התראות לנהגים שיש להם נסיעות קבועות למקום העבודה, על מנת לעודד אותם לצאת בשעה מומלצת. ברגע שנודיע לנהג: זה חלון הזמן שלך תצא עכשיו! נוכל לנהל את התנועה ולצמצם את הפקקים

אם הכול יהיה מנוהל, באיזו מידה נוכל להתנהל בספונטניות במרחב? ופה השאלה היא טכנולוגית, כמה מהר המערכת תעבוד. עוד פעם אני חוזרת לווייז, מה שאנחנו מכירים: פספסנו את הפנייה, והמערכת מחשבת לנו מסלול מחדש, היום זה לוקח קצת זמן. למדינות שמכבדות את עצמן כבר יש מזמן דור 5 אז המהירות של התקשורת הרבה יותר גבוהה. כלומר שגם בעתיד אם נרצה להיות ספונטניים, אם המערכת תהיה מהירה מספיק נוכל לעשות זאת, נוכל לשנות את דעתנו והמערכת תוכל להסתנכרן באופן מאד מהיר ולנסות למצוא לנו את האלטרנטיבה הטובה ביותר, כמובן שנקבל גם לא

From 1 mb to 2mb to 3mb
Yes my mind is keeping up with the speed
But when I close my eyes and go to sleep
What to do what to see what to think, what to love what to be
I’m Dizzy
 
I board that plane
High Speed on a Bullet Train
Information Overloading My brain
My whole world a crystal plate
In a glass case

תודה לדניאל טיילר פונקי ז”ל על הסקיצה האקוסטית שלא פורסמה

אבל איזו סיבה בכלל תהיה לנו לנוע בעיר? נדמה שכל הסטינג הזה מעודד אותנו לשבת בבית ולתת לכל השירותים להגיע אלינו. משום מה זה מזכיר לי דווקא את העולם שתיאר פורסטר בספרו המכונה נעצרת מ1909, שבו אנשים חיו במחילות מתחת לאדמה, תיקשרו אלה עם אלה מעל גבי מסכים בתיווכה של מכונה גדולה שסיפקה את כל צרכיהם ואוכל וציוד הונחתו להם עם ספינות אוויר. רק שבתרחיש שלנו העיר היא זו שנעצרת ותשתיות העיר שמסוגלות לנוע במהירות האור תופסות תאוצה

בעצם כל מערכות ההזנה הן תת קרקעיות, בחלקן בוואקומים, גם האינפוטים וגם האאוטפוטים, כל מערך התשתיות הרטובות הוא גם תת קרקעי ומערך הפסולת. אז כשנזמין אוכל נקבל אותו הרבה יותר מהר ונקבל אותו ישר לדירה. על זה דיבר עכשיו רם קולהאס, כמה פרויקטים מאוד מעניינים פה בארצות הברית של ערים שהם בעצם מרכזים לוגיסטיים שלא בנויים לאנשים, הם בנויים אך ורק לרובוטים. יש לנו עיר שלמה, תחשבו על מרכז לוגיסטי של אמזון בגודל של תל אביב, שבו יש אך ורק רובוטים, שמתפעלים, שמגדלים את המזון, שמוציאים אותו במשאיות אוטונומיות לטבעות החיצוניות של העיר. משם התפוצה נעשית בצורה תת קרקעית לתוך מרכזים קטנים יותר שיהיו כנראה בחניונים של בניינים, שאנחנו לא נצטרך אותם יותר מכיוון שאנחנו לא נחזיק רכבים פרטיים. מבני הציבור זו גם שאלה גדולה. אנחנו רואים את הקמפוסים, את האוניברסיטאות ריקות, בתי הספר ריקים, משרדים ריקים, סביר להניח שחלק מהם יומרו דווקא למגורים. אז כל המוצר הציבורי הולך לעבור טרנספורמציה. בעצם כל הצורך הזה לצאת החוצה, ואנחנו לא יודעים מה יהיה בחוץ מבחינה אקלימית

בנקודה הזו אני רוצה להבהיר שוב שאנחנו לא מדברות כאן מדע בדיוני. כל מה שהזכרנו עד עכשיו כבר נמצא בתכנון, נבנה ומתרחש חלקית במספר מקומות ברחבי העולם

בהולנד יש כבר מרכז לוגיסטי רובוטי שבו מגדלים מזון, כולל אפילו האבקה על ידי דבורה רובוטית, שעושה האבקה של אותם שתילים

אתם שומעים על זה אולי תחת המינוח “ערים חכמות”. הדבר הכי מעניין לגבי הערים הללו הוא שאף אחת מהן ללא יוצאת מן הכלל לא נבנית על ידי ממשלה או גוף ציבורי כלשהו. כולן נבנות על ידי גופים פרטיים שרובם ככולם שייכים ל… חברות האינטרנט

עיר שלמה, להקים מערך עירוני שלם, עם כל המערכות והאינטגרציה – זה משהו שעדיין מעולם לא נעשה וזה האתגר הגדול של העשור הבא. נראה התפתחויות מאד מעניינות, מיקרוסופט עובדת על פרויקטים מאד מעניינים, גוגל עובדת על זה, עכשיו מובאיט כבר שם ואחת הסיבות שאינטל רכשה את מובאיט… אנחנו רואים הרבה מאד חברות טכנולוגיה רוכשות סטרטאפים בתחום של מוביליטי ועירוניות חכמה. זה מאד מעניין כי הן נכנסות גם לתחום הנדל”ן, מרמת דירת המגורים ועד הקצה, לא יודעת מה, חברת החשמל. כל זה לוקח אותנו למערך שמנוהל באופן משמעותי יותר על ידי גופים פרטיים, דה-פוליטיזציה של הרשויות המקומיות. אז ראש העיר יקבל את ההחלטות שלו על בסיס הנתונים של המערכת ולא על בסיס הצעקות של שכונה א’ שהן חזקות יותר משכונה ב’, למרות ששכונה ב’ בחתך חברתי-כלכלי שצריך הרבה יותר תמיכה

לעובדה שערי העתיד ינוהלו על ידי חברות טכנולוגיה ולא רשויות יש משמעויות מהפכניות, לטוב ולרע. אנחנו בעצם מדברים על הפרטה של הרשות העירונית על כל המשתמע מכך. אחד החששות לגבי ערים חכמות הוא שהמונח “חכם” הפך למילה מכובסת למעקב מתמיד ואיסוף נתונים על התושבים. העיר הרי לא יכולה להיות חכמה ולנהל אותנו כשהיא לא יודעת מי עומד מולה והיכן בדיוק הוא עומד בכל רגע… זכרו שאלו חברות אינטרנט שבונות את העיר הזו, ומה לדעתכם יקרה עם הנתונים של התושבים

אחד מהאתגרים של הערים זה לייצר כלים פיסקאליים, לייצר הכנסה. עיריית שיקגו למשל החליטה שהדאטה שלה שייך לעירייה. אז כל סטארט-אפ שרוצה לבוא, כל חברה שרוצה לעשות התקנה בעיר צריכה לקנות דאטה מהעירייה. אם אנחנו מסתכלים מה קורה אצלנו למשל זה הפוך. העירייה קונה דאטה מהסטרטאפים – מווייז, ממובאיט, מוויה (זה במקרה בתחום התחבורה) – יצא ככה שלחברות הטכנולוגיה יש הרבה יותר מידע מאשר העיריות. אנחנו חושבים שהעירייה יודעת עלינו הכול אבל האמת היא שהעירייה לא יודעת לאסוף נתונים. הרבה מהנתונים שעיריות אוספות לצרכי האדמיניסטרציה שלהן, אף פעם אי אפשר לנתח אותם, אי אפשר לעשות איתם שום פילוחים מעניינים. ניתוח נתונים זה כבר כישור שמצריך בעלי מקצוע חדשים. אז גם בעיריות אנחנו נראה החלפה מוחלטת של בעלי המקצוע בעירייה, הרבה מאד אוטומציה, ואנחנו נראה במשרד המנכ”ל איפה שמתקבלות ההחלטות, שאנחנו נצטרך אנשים עם מיומנויות הרבה יותר גבוהות, מנהלי מערכות מידע ומנתחי מידע, בשביל שאפשר יהיה לייצר תובנות כמו שחברות ההייטק והסטרטאפים עושים

הרבה מאד מההחלטות שעיריות עושות מבוססות על אינטואיציה או אג’נדה, ואפשר היה לבסס אותן על נתונים. אם אני יכול לשתף את הציבור באיזושהי מערכת מתוחכמת ולקבל פידבקים, או לדעת קצת יותר על מסלול משק הבית שלהם ובאיזה גינות הם מבקרים יותר או פחות, אז אני אדע איפה לשים את הכסף בשביל לטפח את אותם אזורים. אבל ברגע שאנחנו מספקים דאטה אז יש פה גם איזו כלכלה סביב דאטה. היום אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לקבל הרבה מאד שירותים, מוצרים והטבות, באמצעות מתן דאטה בלי לשלם באופן פיזי. יכולה להתקיים כזו סבירות שאותם תאגידים ייקחו גם אחריות ציבורית וידברו על ערכים כמו שוויון, שוויון הזדמנויות, ואיך אנחנו דואגים לחברה ולא מקפחים אוכלוסיות מסוימות, צריך להיות אופטימיים במובן הזה

האפשרות האחרת זה שיש לנו קלאסטרים של ערים, ערים של עשירים וערים של עניים, והעשירים כמובן יקבלו שירותים הרבה יותר טובים והעניים יצטרכו למצוא לעצמם קהילות משל עצמם ברמת חיים סוג ב. בכל אופן כשאנחנו מדברים על העיר אז מדברים על עיר שיש בה גם הרשאות: אם יהיה לי סים אלקטרוני, אוכל להיכנס רק למקומות שבהם הוא מאפשר לי כניסה. אז גם קיים תסריט כזה של הדרה של אוכלוסיות מסוימות ממקומות מסוימים. אתה תדע לאיפה אתה יכול להיכנס ואיפה לא לפי הניקוד שלך, אם מדברים על סין, או לפי רמת ההכנסה שלך. מה שבטוח זה שכל התנועה תהיה ללא מאמץ, ואני שומעת את זה המון היום עם הקורונה – ללא מגע. לא נצטרך יותר ללחוץ על שום דבר, הדלתות פשוט יפתחו ויסגרו בפנינו, אנחנו נשמור על אותו ריחוק… אני רואה דווקא תסריט שהוא קצת יותר מנוכר אבל, שבו האוכלוסיות העשירות יהיו מנותקות לגמרי מהקרקע, אנחנו נראה איזו ספינה, איזו חללית צפה, שבה יגורו העשירים וייסעו לשם עם הרכבים המעופפים שלהם, ובקרקע יהיו האוכלוסיות המוחלשות

המממ… שמתם לב שפתאום התדרדרנו בכל זאת לדימוי העיר במדע הבדיוני הישן? ומה יכריע את הכף בין שני התסריטים הללו, טוב ליבם של הלורדים הטכנולוגים שמתכננים את העיר? העתיד הזה נשמע לי קצת כמו סיבוב פרסה לפיאודליזם, שזו באמת אנלוגיה שכבר השתמשו בה כדי לדבר על שלטון הפלטפורמות ברשת, והיא ודאי תתחדד כשאותן הפלטפורמות יבנו וינהלו גם את ערינו הפיזיות. בראשית ימי הרשת, ארכיטקטים היו מהראשונים לכתוב על הסייברספייס והם השוו אותו למרחב עירוני מתפתח. סיטי אוף בייטס קרא לזה וויליאם מיטשל בספרו המפורסם בשם זה מ1995. והנה עכשיו מסתבר, שהסייברספייס מתפרץ אל המרחב האורבני ומעצב חזרה את ערי העתיד בצלמו ובדמותו. חברות האינטרנט שמתכננות אותן שואפות לתת לנו בעיר את השירותים שהתרגלנו לקבל ברשת באופן שבו אנחנו מקבלים אותם ברשת. אז אם מה שמאפיין את הרשת זה הפרסונליזציה והקסטומיזציה האישית, שכל אחד מקבל תמונת מציאות שתפורה למידותיו, תארו לכם איך נראית עיר שמאפשרת לכם קסטומיזציה מלאה

כמו שאנחנו לוקחים מכשיר נייד ואנחנו מתאימים את ההגדרות שלו לצרכים שלנו, ככה אנחנו רואים היום את העיר כמערך עם הרבה מאד פרמטרים שניתנים לשינוי. עוברים מגישה שהיא מאד קולקטיבית – קהילות, דיברנו הרבה מאד על קהילות – לגישה שהיא מאד אינדיבידואלית. יכול להיות מאד שחלק מהדברים שאנחנו נראה במרחב יהיו בעצם איזו חבילת תוכן אינדיבידואלית שלנו, אנחנו נוכל לראות את המציאות בצורה שונה, כל אחד דרך המשקף שלו. אם אני אוהבת ורדים סגולים אז אני אראה אותם סגולים ואם מישהו אחר אוהב ורדים צהובים, הוא יראה אותם בצבע שהוא רוצה. עכשיו בניו יורק, אוניברסיטת ניו יורק ומעבדת סיטילאב פיתחו אבטיפוס למציאות רבודה לתיירות היסטורית. במקום מוזיאון פיזי, המוזיאון הפיזי של העיר היה סגור עכשיו למעלה מחצי שנה, יש לך אפשרות לקחת את אותו משקף או באמצעות הטלפון עם מציאות רבודה, אתה פשוט עושה לך מוזיאון בעיר, הולך בין הבניינים ויכול לראות את אותו הרחוב בתקופות שונות. אז יכול להיות שגם כרונולוגית נוכל לבחור לנו באיזו תקופה לחיות ואם נרצה את הרחובות הפריזאים הקטנים, נוכל להסתובב בפריז ועדיין לראות אותם כמו שהם היו לפני מאה שנה. איך תראה התשתית הפיזית בחוץ זו באמת שאלה גדולה… קיר ירוק

זה מזכיר לי שבראשית ימי הרשת, התפרסמה כתבה בווירד על יזם ישראלי, יצחק חיות מן, שרצה להקים בית מקדש שלישי וירטואלי באמצעות הקרנת הולוגרמה של בית המקדש מעל מסגד אל אקצה שתייצר סוג של דו קיום דתי. אם טכנולוגיות מציאות רבודה יהפכו לאמצעי יומיומי שכזה לקסטומיזציה של המציאות, המשמעות היא שאפשר להעמיד מסך ירוק או סתם בנין אפור במיקום הרלוונטי וכל אדם שיגיע יוכל לראות בו את בית התפילה המועדף עליו, ואולי כך נביא סוף סוף שלום עולמי? למרות שיש בזה קסם רב, כמו בכל אוטופיה שמנסה לפרק את הפוליטיקה ולפתור את כל הקונפליקטים, יש סכנה של פירוק ייתר

על מפה של גוגל, למשל, ברור לנו איפה הדברים נמצאים, אנחנו הולכים לשטח ובאמת רואים את זה. בתוך מציאות וירטואלית כזו, יכול להיות שלא נצטרך את הנקודות הפיזיות, אבל השאלה היא באמת איפה הנקודות שלנו ייפגשו, מה אנחנו כן נראה אותו הדבר. לא מה נראה אחרת, אלא מה נראה אותו הדבר, איפה נרצה לראות את אותם הדברים

כל הזמן הזה שאנחנו מדברים על העיר אולי תהיתם מה יקרה לאוכלוסייה הכפרית ואיזה מקום נותר בעולם כזה לחקלאות

בסין למשל כבר יש מקרים של כפרים שהיו בעבר חקלאיים והיום מתמחים בשירותים אינטרנטיים. יש כפר מפורסם של עליבאבא, שבו כל האוכלוסייה עובדת בהפצה ובשירותי אינטרנט ושירותי תמיכה. פה עולות גם שאלות מאוד גדולות לגבי איך יראה המגזר הכפרי בעתיד, בהנחה שאנשים לא יעסקו בחקלאות אלא רובוטים יעסקו בחקלאות. כשאנחנו ככה מדברות אנחנו מדמיינות עוד 30 שנה, אבל הקצב הטכנולוגי כל כך מהיר שדברים שדמיינו שיתממשו רק עוד 30 שנה באמת כבר קורים מחר בבוקר

מישל כל הזמן מדגישה כמה זה לא בעתיד זה כבר ממש כאן מחר בבוקר אבל לי קשה לדמיין איך עיר גדולה כמו ניו יורק או אפילו קטנה כמו תל אביב הופכת לעיר חכמה, בקושי הצלחנו לחפור רכבת קלה אז איפה נפרוש מערכת צינורות תת קרקעיים

אין ספק שהרבה יותר קשה ויקר לעשות אדפטציה למה שקיים מאשר לבנות מחדש. אז מצרים היא דוגמא, מצרים הרימה ידיים מלנסות לתקן את קהיר והיא מקימה בירה חדשה

אני גם מתקשה לדמיין את הפוליטיקאים זזים הצידה ונותנים לאיזה מדענית נתונים מגוגל לתפוס להם את הכיסא

סיידווקס זאת החברה האחות של גוגל, של אלפאבית, שעוסקת בפיתוח הזה של הערים החכמות, אז אני אספר בקצרה על מה שהיה בטורנטו. הם קיבלו מתחם קטן שהקרקע הייתה בבעלות החברה הכלכלית של טורנטו, 58 דונם בערך זה כמו קריית עתידים. הרעיון היה לנסות להקים שם אבטיפוס של עיר שכולל גם מגורים וגם תעסוקה וגם מין תמהיל, הכול בנורא נורא קטן, והם הקימו במסגרת הזו כמה מעבדות. אחת המעבדות התמחתה בסנסורים. התושבים שמעו על הנושא של הסנסורים וקמה תנועה אזרחית והם הגישו תביעה, לא נגד גוגל אלא נגד ממשלת קנדה והחברה הכלכלית, כשהשאלה שעלתה בבית המשפט הייתה למי הסמכות לקבוע מהם גבולות הפרטיות של האדם. הפרויקט הזה שעכשיו החליטו לבטל אותו – היו הרבה מאד סיבות, כבר שנתיים שהם נמצאים בדיונים ולפני שנה רק יצאה התוכנית המלאה של 1500 עמודים, אבל כבר אז זה היה בסימן שאלה בגלל הקושי לרתום את הציבור לדבר הזה

אבל לעבוד על קרקע שהיא שייכת לעיר זה קצת יותר קשה מאשר לעבוד בקרקע שהיא בבעלות פרטית. אז עכשיו סייודווקס מעבירה חלק מהפיתוח למטה של גוגל בעמק הסיליקון ושם הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אז כשאתה בונה מאפס ויש לך את כל הסמכויות בידיים שלך יש סיכוי שהדבר הזה יצליח. ואני לא חושבת שצריך להתנגד לטכנולוגיה. הרבה אנשים מאד חוששים ממנה, אני מאד אופטימית. צריך להסתכל גם על הסכנות והצדדים השליליים, אבל אני מרגישה שנוצרו פה יותר פחדים מתקוות ואני רוצה דווקא לחזק את הצד של התקווה ולגרום לנו להבין שיש לנו אפשרות להשפיע, רק צריך להיערך ולהחליט לאיפה אנחנו רוצים לנתב את הספינה הזו

---

בטריילר לפודקאסט הזה ציטטתי את ויליאם גיבסון ש”העתיד כבר כאן הוא פשוט עוד לא מופץ באופן שווה”. זה מה שמישל הדגימה לנו בפרק הזה לגבי המרחב האורבני. אם פקפקתם בחזון התחבורה האוטונומית מתוך מחשבה שהתנועה שלנו כאוטית והמכונית הזו אף פעם לא תשתלב בבטחה, אז כמו שהבנתם אין לה שום כוונה להשתלב. אנחנו אלה שנפנה לה את הדרך, תרתי משמע. מגמת הערים החכמות מראה לנו שקפיטליזם המעקב לא הולך להצטמצם אלא דווקא להתבסס בתור המודל העסקי של המאה ה-21 ולחלחל גם למגזר הציבורי. נשמע שעיר העתיד בנויה על תסריט שממשיך את חיי המסך שלנו בעידן הקורונה ומזכיר גם את המצב בספר המכונה נעצרת של פורסטר – תסריט שבו גופים מאטים ואפילו נעצרים על מנת שטכנולוגיות מהירות ויעילות מהם יוכלו לנוע במהירות

וכל המערך הזה הוא באמת כדי לשרת אותנו טוב יותר. אבל המחיר של להיות חלק ממערך שירות כל כך יעיל, הוא להיות בורג קטן במערכת הזו. ובגלל שהמערכת היא מערכת מידע ולא מערכת מכאנית, אז אפילו לא בורג, אלא נתון. נתון ולא אדם, בעיני האלגוריתמים שמנהלים את העיר בפועל. ובדיוק כפי שאנו נחלקים בדעתנו לגבי הפלטפורמות ברשת כיום – חלקנו נאהב את הזרימה החלקה והיעילה הזו ונשתלב בה בשמחה, וחלקנו נפחד מהמעקב הפולשני ונחווה פגיעה בחופש התנועה שלנו. זה יהיה כמו בסין רק בלי המשטור של ממשלת סין, בדיוק כמו שאנחנו כבר חיים כמו ב1984 של אורוול רק בלי האח הגדול שלו

וזה מעורר בי שאלה: מערכת כזו היא הכל או כלום, או שהכל מסונכרן או שכלום לא עובד, כי החוליה החלשה ביותר יוצרת תאונה ומפילה את הכל. אז האם אנחנו מוכנים לעידן הפוסט אנושי הזה, לחלוקת התפקידים החדשה הזו עם המכונות? ואם לא, האם נהיה מוכנים להדחק לפריפריה של עולם כזה? או אולי נבחר להמשיך לסבול עולם יותר כאוטי, פוליטי, מושחת וכושל, רק כדי להמשיך להיות בו בני אדם במלוא מובן המילה של ההומניזם והנאורות

עד כאן להפעם, אשמח לשמוע את התשובות והתובנות שלכם בפייסבוק באינסטגרם או בתגובות מתחת לתמלול. רוצים עוד? ראו כאן למטה את המוסף האורבני של המצב הפוסט אנושי עם עוד כמה קטעים מהשיחה עם מישל שנותרו על “רצפת” תוכנת העריכה. אם אתם אמנים עצמאיים ויש לכם שיר שיכול להתאים לנושאי הפודקאסט אשמח אם תפנו אלי. ועד לפרק הבא שיהיה לכם חורף חמים ובריא

• Facebook
• Instagram
• TikTok

?רוצה לקבל מייל כשהפרק הבא מתפרסם

כל המקורות והדוגמאות שולבו כלינקים בתמלול