Author Archives: Dr. Carmel Vaisman

הפרק עוסק בשאלה: מה בא אחרי הפוסטמודרניזם? בין הפוסטהומניזם של פירוק הסובייקט האנושי, לטרנסהומניזם של שדרוג האדם למעמד אל, ד”ר יגאל ורדי יצר פילוסופיה ניאו-הומניסטית המכונה ניאומודרניזם. במסגרת זו, המודרנה והפוסטמודרנה הופכים מניגודים לרבדים משלימים, כאשר הקבוע מוכרח להשתנות כדי לשמור על קביעותו, כפי שהדיווש המתמיד שומר על שיווי המשקל ברכיבת אופניים. גם נפש האדם היא הומוגנית והטרוגנית בו זמנית, כשהשפיות והאיזון שלנו הם פועל יוצא של היכולת שלנו לנוע על המנעד שבין פסיכופתיה לאידאליזם ערכי. באמצעות זאת נסביר גם מדוע הבודהא לא יכול להתנער מהאישיות שלו וגם מדוע מרב מיכאלי לא כשלה במוסר כפול כשהביאה ילד בהליך פונדקאות

אנחנו חיים בארץ זבת חלב ודבש, וצור. האזור שלנו היה “הארץ המובטחת” והתחנה הראשונה של היוצאים מאפריקה, עידנים לפני המקרא, בזמן האדם הקדמון. במערות הכרמל נפגשו לראשונה ניאנדרטליים והומוספיאנס, ובמערת קסם השתמשו לראשונה באש. פרופ’ רן ברקאי יצא לאחרונה בתיאוריה רדיקלית המבוססת על ממצאים ארכאולוגיים, שמייחסת למיני האדם הקדומים הללו חכמה רבה, דת שמאנית שקשורה לבעלי חיים, ופרקטיקות טקסיות של הרחבת תודעה באמצעות חסך חושי. הוא מסמן את הפיל כמחולל השינוי הביולוגי והתרבותי שיצר את ההומספיאנס, ומציע לנו פרספקטיבה על טבע האדם, על מקומנו בטבע, ועל מקור הדתות

מספרים לנו שהחיים הולכים ומאיצים, אבל לא כל הזמן ולא לכולם. יש הרבה מצבים שבהם דווקא האטה מכוונת היא המודל העסקי, אבל לא לכולם יש את הפריבילגיה להאט – שליטה בזמן היא עניין מעמדי, גזעי ומגדרי. כך או כך, פעמים רבות מדי נמצא את עצמנו תקועים בין לבין, כשמשהו שאמור להיות מהיר ורציף נתקע ומקרטע וד”ר נטע אלכסנדר רואה ברגעי הכישלון הטכנולוגי הללו מטאפורה תרבותית עוצמתית וכר פורה לפרשנות. אז אם אתם שומעים פודקאסטים במהירות 1.5 או צופים בסרטון במהירות כפולה, מה אתם מפספסים, והאם זה עדיין אותו התוכן?

אנחנו נסמכים על קבלת החלטות מבוססת בינה מלאכותית ביותר ויותר תחומים, גם במערכות ציבוריות, מפני שאנו מאמינים שדאטה ומתמטיקה נעלים על הפוליטיקה האנושית. בפועל, הבינה המלאכותית היא למעשה רק צורת ארגון חדשה של העבודה האנושית: היא מקבלת החלטות על סמך נתוני ודפוסי אותו עבר שממנו רצינו להשתחרר, ובני אדם מקבלים עבורה החלטות ערכיות ופוליטיות במסווה של בחירות טכניות. בפרק זה אנו מראות מדוע אין נוסחת פתרון מתמטית שתוכל להחליף דיון דמוקרטי ומזהירות שההתעקשות על המיינדסט הזה מסתיימת בדיקטטורה אלגוריתמית

מה יש ליהדות ללמד אותנו על יחסי אדם-טכנולוגיה שרלוונטי לאתגרינו העכשוויים? מסתבר שהמון. הטכנולוגיה אינה תופעה חדשה שהרי היא איתנו מבראשית הפרהיסטוריה. היידיגר טען שהמהות של הטכנולוגיה אינה טכנית כלל, ולדעתנו המהות הזו מגולמת בתנ”ך על ידי דמויות כמו הנחש וקין, וניתן להפיק מכך פילוסופיה יהודית של טכנולוגיה. יותם יזרעאלי משלב את הלקחים מסיפורי הגולם עם הדיבר השני מעשרת הדיברות, וגוזר מזה תיאולוגיה מקורית, מאתגרת, ורלוונטית לסוגיות הבוערות של מציאות וירטואלית ויחסים עם בינות מלאכותיות

ד”ר אורן פורקוש מנסה להגשים חלום ילדות ולהמציא את הבבלפיש של דגלאס אדאמס, המתרגם האוניברסלי. אבל אוניברסלי באמת, זה לא רק שפות אנושיות, אלא גם שפות בעלי חיים וחייזרים. ולשם כך צריך ללכת לבסיס האבולוציוני המשותף לכל דבר חי ולרבדי התקשורת שבבסיסן של שפות. בנוסף, כדי לא להתפתות להלביש על זה את הפרשנות האנושית המוגבלת שלנו, הוא נותן לבינה מלאכותית לטפל בתרגום. לשם כך פורקוש חקר חרדה ואושר בעכברים ואנשים, וגילה ארכיטיפים עמוקים של “אישיות” שהסתברו כחוליה החסרה שבין גנטיקה להתנהגות, ומהווים בסיס למיפוי השפות ע”י המחשב. בדרך, פורקוש מגיע למסקנה שלמרות שהאדם מסוגל להתעלות על הביולוגיה שלו, זה לא כדאי, כי זה חותר תחת האפשרות שלנו להיות מאושרים

מה הקשר בין מדע בדיוני לחקר עתידים? יש 300 שיטות לחקר עתידים אבל אין אחת שהיא באמת טובה. אולי בגלל שההיסטוריה נקבעת בסופו של דבר על ידי ברבורים שחורים וקלפים פרועים, ויש לזה אפילו נוסחה מתמטית. ד”ר אהרון האופטמן מסביר את ההבדל בין ברבור שחור לקלף פרוע, בין חיזוי טכנולוגי לחברתי, ועוזר לי להבין שהפודקאסט הזה בעצם מזהה “איתותים חלשים”. אנחנו משוחחים גם על חדשנות אחראית, מדע בדיוני מקומי, על חוזה המדינה הרצל כסופר מד”ב, על פנטסיה 2000 מגזין המד”ב הראשון בעברית, שהוא היה ממייסדיו, ומתווכחים על הטענה שהוצגה בפרק הראשון בפודקאסט, שהמד”ב איבד את העתיד שלו

פרופ’ עודד מיימון בונה את הגשר בין המדע לתודעה. הוא ממציא מתמטיקה חדשה לגמרי עם לוגיקה “רכה” שסותרת את הלוגיקה של המתמטיקה המוכרת. היא מתאימה לתיאור של עולמות המציאות המדומה והסייבר מחד, ועולמות התודעה והפנימיות מאידך; מרחבים שאין להם קיום פיזי וחוקיות פיזיקלית אך הם קיימים, ויש להם ממשות והשפעה על חיינו. המתמטיזציה של התודעה היא גם המפתח ליצירה של תודעה מלאכותית שיכולה להביא מודעות לבינה המלאכותית, או לכל הפחות להטמיע אתיקה בתוך למידת מכונה. בואו להכיר מתמטיקה שהיא לא פחות מכניסה למחילת הארנב של עליסה בארץ הפלאות, עם ציר מספרים שמתרחש בו עולם ומלואו אך התוצאה שלו היא תמיד אפס

מייל, ספאם, קוקיז, הענן, הפלטפורמה – אנחנו חווים מידע דיגיטלי דרך ממשקי תוכנה שמבוססים על מטאפורות מוכרות, אך הללו לעיתים מטעות אותנו לגבי מה שהטכנולוגיה באמת עושה, משכיחות מאיתנו שניתן לעשות זאת גם אחרת, וכך השפה מסייעת לגופים שמעוניינים לעצב את המרחב הציבורי שלנו. זה קרה כבר פעם בעבר עם חברת הטלפון בל בארה”ב, וד”ר אלינור כרמי חקרה זאת. היא טוענת שכשיש לנו עסק עם תהליכים בלתי נראים, ניתן לחשוף את יחסי הכוח ולדבר עליהם דרך שפה של סאונד. הפרק עוסק במטאפורות של טכנולוגיה שאנחנו חיים בתוכן ובכוחן להשפיע על תפיסתנו

בחלק הראשון של הפרק מסופרת היסטוריה נשכחת, מפתיעה, ובחלקים מסוימים אף מקוממת, של תחום המחשוב והתוכנה, בימים שבהם “מחשב” לא היה שם עצם אלא שם תואר של נשים מתמטיקאיות שהכשירו את המכונות להחליף אותן. בחלקו השני של הפרק נציע פרספקטיבה פמיניסטית על האופן בו אנחנו חושבים על ומתכננים את מערכות הבינה המלאכותית שלנו: האם הסיפור כאן הוא באמת פוטנציאל ההשתלטות שלה על האנושות או הפוטנציאל שלה לייצר חוסר צדק במסווה של אובייקטיביות מדעית? איזו מן אנושיות אנחנו מנסים לחקות באמצעותה? אורחת: אירית שטרנברג