להאזנה לפרק לחצו פליי כאן, יש לגלול מטה על מנת לקרוא את התמלול
להאזנה בכל יישומוני ההסכתים או לצד תמלול כאן באתר
זה לא כסף רגיל. זה נכס פיננסי ברמת סיכון מאד גבוהה. זה בא משולי העולם האנרכיסטי, וזה הופך להיות במיינסטרים של הבנקאות המרכזית בעולם
אמנון נויבך
היום נדבר על העבר, העתיד, והאידאולוגיה של כסף דיגיטלי, עם אורח, שהוא לא סתם עוד בנאדם שמבין בכסף. אמנון נויבך הוא, בין השאר, מי שסייע לפרס להציל את ישראל מהאינפלציה בשנות השמונים
הייתי היועץ הכלכלי של פרס כשהוא היה ראש ממשלה, אחר כך הייתי ציר כלכלי בוושינגטון. בין לבין הייתי סמנכ”ל כספים בכמה חברות, הייתי יו”ר של פלאפון, יו”ר של חברות אחרות, דירקטור בהרבה חברות, ובשבע וחצי השנים האחרונות הייתי יו”ר הבורסה לניירות ערך. סיימתי כבר את התפקיד בבורסה, ולמעשה אני רק דירקטור שם בכמה חברות. בעקרון, חלק גדול מזמני אני יושב ולומד
בימים אלו, אמנון שוקד על דוקטורט באונ’ ת”א, שעוסק במקורות האידאולוגיים של הביטקוין, ועל זה נדבר היום
בעולם שבו הכל מידע, והכל דיגיטלי, זה מתבקש שגם השלב הבא של הכסף יהיה עשוי ביטים
לפני 4000 שנה אני הייתי מביא את עדר-הצאן לשוק ומחליף כמה פרות בכמה סוסים. אחר כך, ביוון לפני 2500 שנה יצרו מטבע עם סמל של השליט, ובעצם זו פעם ראשונה שכסף קיבל מעמד וסימבול של מדינה. מטבעות היו מזהב, כסף, ונחושת, ולפי זה נקבע הערך, אבל היה קשה לגרור את זה ממקום למקום. ואז באנגליה, כשהח’ברה שהיה להם זהב היו הולכים לחלפנים או לצורפים, היו שמים את הזהב, ומקבלים שטר נייר שזה הכסף שיש להם. לימים, הבנק של אנגליה קיבל את הזכות להנפיק נייר על בסיס הזהב. ב1970 ניקסון מודיע שארה”ב לא נסמכת יותר בהנפקת הדולר על בסיס הזהב. הייתי אומר שזו הייתה פריצה שאפשרה להדפיס כמה כסף שרוצים, ולכן קבעו כל מני חוקים
כרמל: זה היה פוסט מודרניזם בכלכלה
אמנון: יפה
הרעיון לעבור מנייר ומטבעות לביטים, עלה לראשונה בשנות השמונים
ב1985, פרופסור שעסק גם בהצפנה, בשם דיוויד צ’אום, כותב מאמר על מטבע דיגיטלי, אבל לא מטבע דיגיטלי מוצפן, אלא מטבע דיגיטלי מדינתי, והייתה לו גם חברה בשם דיגיקאש, שלא הצליחה
אבל הסיפור לא התרומם מעבר לזה, ואף אחד לא באמת חשב שהגיע הזמן ללכת לשלב הבא עם כסף, עד שהגיע הביטקוין. בראשית שנות התשעים, כשכולם היו עסוקים בהתלהבות מראשית האינטרנט, נבטו להם במקביל (וללא קשר, חשוב לציין) הזרעים של שני רעיונות, שיתממשו רק עשור אחר כך
אנחנו אומרים בלוקצ’יין-ביטקוין כאילו זה תאומים סיאמיים, וזה שני אירועים נפרדים שמתרחשים במקביל, ורוב האנשים מערבבים ביניהם. הבלוקצ’יין בכלל פותח ע”י שני ג’נטלמנים שעבדו במעבדות של בל בניו ג’רזי, שניהם היו דוקטורים. הם, הבר וסטרונטה, שהתחילו לעבוד במעבדות של בל, קיבלו איך שהם התחילו לעבוד, חצי שנה לשבת ולחקור מה שהם רוצים, שיבואו עם הצעת מחקר. ואז הם אמרו, איך אנחנו יכולים לדעת שרשומות דיגיטליות הן באמת רשומות אמיתיות? כשיש רשומה פיזית בתיקייה, אז היא מופיעה בתיקייה אחת פה, בתיקייה אחת שם, ואני יכול להוכיח את זה. אם הרשומה דיגיטלית, איך אני יודע שהיא רשומה אמיתית? ולא היה להם פתרון. יום אחד, אדון הבר עמד בתור עם המשפחה למסעדה בניו ג’רזי, ופתאום הבריק לו רעיון: אם יש לי שני גורמים אני צריך גורם שלישי שיאשר את השניים, ואם יש לי שלושה אני צריך את הגורם הרביעי וזה אינסוף. אז הוא אמר, למה שאני לא אלך ההפך? שכולם יאשרו את כולם. הרעיון הזה של מערכת בלוקים, שכל פעם שהיא מתמלאת כולם מאשרים אותה
הם כתבו על הרעיון הזה של הבלוקצ’יין שלושה מאמרים ב91, 93 ו97, הם הלכו על הרעיון של חתימה בזמן אמת. עכשיו, הם לא ידעו מה לעשות עם זה. רשמו על זה פטנט, ובעצם ב2006-7 הם הפסיקו להחזיק את הפטנט. ב2022, אני חושב, היה איתם ראיון בבי.בי.סי ואז שואל אותם המנחה, ידעתם על ביטקוין? “מה זה מטבע דיגיטלי לא ידענו, אנחנו באנו ממקום אחד, איך לשמור על רשומות דיגיטליות”, איך לפתור את הבעיה שרשומות דיגיטליות יהיו מאובטחות, שלא ישנו אותן, ושגם הממשלה לא תשנה אותן. פחדו שהממשל המרכזי ישנה רשומות דיגיטליות
למעשה, הבלוקצ’יין יהפוך מפטנט תיאורטי למציאות שעובדת, רק בזכות המצאת הביטקוין. אז מהו באמת הסיפור של הביטקוין? אמנון נתקל לראשונה בנושא במסגרת תפקידו כיו”ר הבורסה לניירות ערך
ב2016-7 לראשונה שמעתי כמה הרצאות על הנושא של הבלוקצ’יין-ביטקוין. זה תפס אותי האיום של תוכנת הבלוק’ציין על הבורסה
אבל לאחר שפרש וחזר ללמוד, העניין שלו בנושא התגלגל לכדי דוקטורט
הכל התחיל בסמינר שעסק בסוגיה של המצאות וגילויים מקבילים, שחלק גדול מההמצאות והגילויים היו בלתי נמנעים בהינתן רמה טכנולוגית ותרבותית מסוימת. הרעיון הזה של הבלתי-נמנעות תפס אותי. האם ההופעה של הבלוקצ’יין-ביטקוין הייתה בלתי נמנעת? והלכתי על התזה שהייתה פה התלכדות של ארבע טכנולוגיות שיצרו את המטבע הזה: מחשבים אישיים, האינטרנט, ההצפנה הדיגיטלית, והכסף הדיגיטלי שאנחנו מעבירים, שזה התחיל בכרטיסי אשראי. אמרתי שארבעת הטכנולוגיות האלה התלכדו ויצרו מטבע דיגיטלי. ואז באחת ההזדמנויות, ידידה טובה שלי שהתעסקה קצת בעניין של הבלוקצ’יין, אומרת “שמע אמנון, נדמה לי שיש איזו קבוצה בשם סייפרפאנק, נדמה לי שהם קשורים במשהו לדבר הזה”. כמו בסיפור עם שאול המלך, הלכתי לחפש אתונות ומצאתי את המלוכה. הסתבר לי שהסייפרפאנק זה המפתח להצלחה של כל העניין הזה. עכשיו באה השאלה הכי גדולה: איך אפשר ליצור את הקשר בין הסייפרפאנק והביטקוין
?אז מי היא קבוצת סייפרפאנק
ב1992-3 התגבשה קבוצה, שהמוביל שלה היה (גוי כמובן) בשם טימותי סי. מיי, על ידו היה בחור בשם אריק יוז, שעבד עם דיוויד צ’אום, והשלישי היה ג’ון גילמור. הם בעצם רצו לדון בסוגיות של פרטיות, של הצפנה, איך לשמור על הנכסים של אנשים, והטריד אותם מאד הקטע שכתוצאה מהמערכת האלקטרונית, הממשל המרכזי יכול להיכנס לנו למחשבים, ולדעת מה אנחנו כותבים, ומה אנחנו עושים, ואפילו מה אנחנו מדברים. והם היו מאד חרדים לזכויות הפרט ולחופש הדיבור. והג’נטלמן הזה, טימותי סי. מיי, שהוא בעצם האידאולוג של הקבוצה, כבר ב1988 כתב מניפסט, בו הוא מדבר על מטבע דיגיטלי מוצפן, שיהיה נפרד מהמערכת המוניטרית. טימותי היה אחד המהנדסים הראשונים באינטל, שבגיל 34 פרש מהעבודה באינטל, והיה לו מספיק כסף כדי לאכול סטייקים עד סוף ימיו
אז אנחנו יודעים מה זה סייברפאנק, ז’אנר של מדע דיוני משנות השמונים, שממנו גם מגיע המונח סייברספייס. סייפר, מעביר את המיקוד לאלמנט הקריפטוגרפי
באחת הפגישות הראשונות, כשהם עוד התלבטו איזה שם יש להם, אם יהיה ניאו קפיטליסטי, אנרכו-קפיטליסטי וכל מני כאלה שמות, הייתה שם בחורה בשם ג’ודי מולר אולי (אני לא זוכר את השם המלא שלה), שעבדה במונדו (ירחון שהתעסק בנושא התרבות הדיגיטלית בסוף שנות השמונים-ראשית שנות התשעים), ואז היא אומרת להם “אתם חבורת סייפרפאנקים!”. היא לקחה את הסייבר והפכה את זה לסייפר, כי הם היו מאד מוטרדים מהשאלה של הקודים, איך לשמור שלא יכנסו להם לנשמה. החוקה האמריקאית לא מחייבת אותי לדבר בקול רם ושיקשיבו לי, והיא לא מונעת ממני אם אני רוצה לדבר עם מישהו, שלא ידעו מה אני אומר. ואם אני רוצה לשמור על האנונימיות שלי, אף אחד לא צריך להתערב לי בנשמה. אני לא רוצה שידעו עם מי אני מתעסק, עם מי אני מדבר, עם מי אני סוחר, זה עניין שלי. אני ארצה אני אדווח, אני לא ארצה אני לא אדווח. הנקודה הזאת של האנונימיות היא תופסת עד היום, כי אנחנו לא יודעים באמת מי פיתח. את הבלוקצ’יין כן, את הביטקוין לא
הביטקוין פותח על ידי אדם שהשתמש בשם הבדוי “סאטושי נאקומוטו” במאמר הראשון שפרסם בנושא. מאז נעשו ניסיונות רבים לחשוף את זהותו, לרבות מהנדס אוסטרלי שטען לכתר, ואפילו הביא הוכחות שהסתברו מאוחר יותר כהונאה. בעקבות המחקר של אמנון על קבוצת סייפרפאנק, הוא סבור שסאטושי אינו אדם אחד, אלא קבוצת האנשים הזו שכונתה סייפרפאנק, והם למעשה ממציאי הביטקוין
בסוף 2008 התפרסם מאמר של סאטושי נקומוטו, ששם המאמר זה “מערכת תשלומים עמית לעמית“. המושג עמית לעמית (פיר-טו-פיר) מופיע לראשונה אצל נורבט וינר. כשהוא פיתח את רעיון המשוב של הקיברנטיקה, אז הוא דיבר על הקשר בין עמיתים. לכן הרעיון הזה של תרבות עמיתים, הג’נטלמן הזה משתמש באותו מושג שהם דיברו עליו בשנות החמישים, והאנרכיסטים אהבו את זה, כי במקום תקשורת של היררכיה, התקשורת היא שטוחה. במאמר הוא מציין שמונה מקורות. התפרסמו מאמרים על הרעיון של איך להפיק מטבע דיגיטלי מוצפן החל מ93-4, 96, 99, 2002… מאמר אחד של ווי דאי, ומאמר אחד של אדם בק, השניים היו פעילים מאד בקבוצת הסייפרפאנק, ועוד אחד בשם האל פיני שלא מופיע אצלו, כאשר האל פיני בעצמו ב2004 גם כותב מאמר, שעוסק במערכת הוכחת עבודה, שזה אחת הנקודות החשובות, איך מוכיחים את כל העניין הזה
ואז הוא בעצם במאמר שלו ב2008, הג’נטלמן שנקרא סאטושי נאקומוטו, נותן את המפרט המדויק איך מייצרים את זה, כולל את הפתרונות הטכנולוגיים שצריך לפצח חידה, ואיך שומרים על סודיות, וב2009 כורים את המצבור הראשון של 50 מטבעות דיגיטליים, והאל פיני הוא בין הראשונים שמקבלים את זה. זאת אומרת שיש לנו המון אינדיקציות, שהחבורה הזו בינה לבין עצמה, כנראה הייתה מעורבת, או הובילה, או עסקה בפיתוח הרעיון. הם שיפרו את המבנה של הבלוקצ’יין, שהיה יחסית מנוון, שהמציאו הבר וסטרונטה, שהם לא התקדמו איתו קדימה, והם הפכו אותו למשהו שאפשר לעבוד אתו. ובגלל שהם לא רצו שהממשל ידע מי הם, עד היום אנחנו לא יודעים באמת מי עמד מאחורי העניין הזה
הקבוצה הזאת (למרות שאני משתמש במילה סאטושי), כשהם נכנסו לפיתוח, היו להם את כל הרעיונות איך לכרות את הביטקוין, איך לתת את הפרס שאתה מקבל את הביטקוין, איך לאשש את זה שזה הוכחת העבודה, ואיך אתה מונע כפילות. זאת אומרת, כשאתה מייצר מטבע אחד, זה רק מטבע אחד מוגדר, כמו שבשקל שאת מחזיקה ביד לא יכול להיות אותו שקל בשני מקומות, אז אותו הדבר. זאת אומרת, כל האלמנטים שהופיעו בבלוקצ’יין-ביטקוין של 2008, מופיעים במאמרים שלהם. אף אחד מהם במאמר שלו לא מגיע לפיתוח המלא כמו 2008. ואז אתה אומר לעצמך, לא יכול להיות, שזה כותב מאמר, וזה כותב מאמר, וכשאתה מחבר את הכל ביחד, אז נכון שהקבוצה הזו סאטושי, כמה דברים הוא הוסיף ופיתח פיתוח שלו, אבל ברור לגמרי שהוא היה מודע באופן הכי אינטימי לפיתוחים של האחרים. לא כתוצאה מזה שהוא קרא את המאמרים שלהם, אלא מתוך מודעות מאד גבוהה למה שהם עשו. ולכן ההיפותזה אומרת שזה לא היה אדם אחד, סאטושי נאקומוטו
החשד הוא שהאל פיני, הוא היה המרכז מאחורי זה, כי הוא גם היה מהנדס תוכנה וידע את הכל, והוא גם מקבל את המצבור הראשון של 50 ביטקוין ראשונים. אני לא יודע אם את יודעת, התשלום הראשון היה לפיצה, בביטקוין אחד. האל פיני נפטר ב2014 מאיי.אל.אס, והיה לו שכן לא רחוק שקראו לו סאטושי נאקומוטו, והלכו לבדוק, אבל הוא בכלל לא הבין מה רוצים ממנו. ב2017, טימותי סי. מיי, איזה שנה או שנתיים לפני שהוא נפטר, הופיע בכנס בפראג (בווידאו, הוא היה בבית בקליפורניה) – מסתבר שפראג בשנים האחרונות הפכה למרכז ההאקרים העולמי – ושם הוא נשאל על העניין של הביטקוין. הוא לא יודע מי עשה את זה, ושאלו אותו, אתה קנית? לא קניתי. מה אתה יודע? “אני לא יודע, זה הופיע”. זאת אומרת, כשאתה שומע את התשובה שלו, אתה מבין שהוא יודע יותר ממה שהוא עונה אבל הוא לא נותן תשובה. אני מספר על שמירת האנונימיות כמרכיב מאד מרכזי אצל כל החברים האלה
מה שמעניין בקבוצת הסייפרפאנק, שלדעת אמנון עומדת מאחורי סאטושי, זה האידאולוגיה שלהם. ואותה מטבע הביטקוין היה אמור לשרת
משנות השישים ואילך התפתחה בחוף המערבי בארה”ב תרבות הנגד: הפמיניסטיות, בעד שוויון זכויות לשחורים, נגד המלחמה בווייטנאם, ההיפים, וילדי הפרחים. הח’ברה האלה בעצם התנגדו לכל דבר של שלטון מרכזי, וחיפשו פתרונות אחרים למה שהם רצו כצעירים. אבל תרבות הנגד הזו פיתחה את העניין הקהילתי, כי במחצית שנות השישים התפתחה תרבות הקהילות של ילדי הפרחים, שחיו תקופות מאד ארוכות במן קומונות כאלה. נכון שזה נכשל, אבל הם היו הראשונים שיצרו קהילות, שבהמשך זה תרם להתפתחות העניין הקהילתי, וזה בא לידי ביטוי, למשל, במועדונים שפיתחו את המחשבים האישיים, שהתפתחו כמועדונים של החלפת מידע. הכל בא מהעולם הזה של הקהילות ושל פיתוח הדדי ביחד
התרבות הזאת של שנות השישים והשבעים משפיעה חזק מאד על הח’ברה האלה. בשונה מהסייבפאנקיסטים שדיברו על הסייבורג, עולמות אחרים, והתלבשו בצורה אחרת, הם אומרים “אנחנו לא סייברפאנקיסטים, אנחנו לא קומוניסטים, אנחנו לא אנרכיסטים, אנחנו מדברים על עולם אחר, ליברטריאני, ולכן אנחנו סייפר-פאנקיסטים”. אבל הם מושפעים חזק מאד מתרבות הנגד, מהעניין של נגד שלטון מרכזי שיורד עליהם, שנכנס להם לנשמה. הם, למשל, אומרים, שלשמור את המידע שלי מוצפן זה כמו שאני נועל את הדלת בבית, זו הדוגמא שהם נתנו מדוע הם כל כך נלחמו על העניין של ההצפנה. חלק גדול מהם היו בעלי תואר שלישי במתמטיקה, בפיזיקה, במחשבים, בעלי השכלה טכנולוגית מאד רצינית, וגם בעלי רקע אידאולוגי מסוים, ליברטריאני במובן שהם נגד שלטון מרכזי ונגד לשלם מיסים למדינה
והם היו מוטרדים מארבעה דברים הח’ברה האלה (והם מדברים על זה): הזכות של הפרט על נכסיו האישיים, חופש הדיבור, היכולת במסגרת הזכויות האלה גם לסחור ולמכור בלי שיתערבו להם, ובלי שיצטרכו לשלם מס. למה? הם לא רצו שבמיסים שלהם יממנו אנשים שלא מסוגלים להתפרנס לבד, כי זה מנוגד לתפיסת העולם הליברטריאנית ניאו-קפיטליסטית או האנרכו-קפיטליסטית. הם רצו לקיים ביניהם מסחר חופשי בלי שהם צריכים לשלם מיסים למדינה, מתוך מחשבה שאולי זה יגרום לקריסת המדינה. שואלים את האדון טימותי, באותה מידה שאתה עובד בדברים לגיטימיים, אפשר להזמין רוצחים, אפשר לעשות שימוש במידע פנים. ואז מה הוא עונה הג’נטלמן? הוא אומר: ולפני זה לא עשו את זה? ואז הם נותנים את התשובה העוד יותר חזקה, שבכל המלחמות עד אז נהרגו 120 מיליון אנשים בגלל הממשל. הממשל הוא מושחת. ולכן, הם אומרים, מה שאנחנו עושים, אנחנו רק משפרים ומבססים את המשטר הקהילתי
אז בעצם החסרונות וההשלכות הבעייתיות של הביטקוין, קשורות לא מעט לעובדה שהוא מהווה ביטוי של אידאולוגיה ליברטריאנית
הרעיון שיש לי כמות סופית של מטבעות. הם קבעו מראש שייצרו 21 מיליון מטבעות. עכשיו, לא יהיו 21 מיליון מטבעות במחזור, כי כשני מיליון מטבעות, אם לא יותר, נעלמו. הרי זה רישום דיגיטלי, ואם אין לי את הצופן, אני לא יכול להיכנס לארנק הדיגיטלי שלי. האנונימיות, שזה היה הרעיון הבסיסי שלהם, זה בשלב מסוים הופך להיות לרועץ. כשאת הולכת לבנק שלך, אז גם אם איבדת כרטיס אשראי ואת מבטלת אותו, הכסף שלך מישהו אחר מנהל לך אותו, ואת יכולה לבקש אותו. בביטקוין לא. אם אין לך את הקוד להיכנס, שזה קוד שלך אישי, אתה לא יכול להיכנס, הכסף נעלם. גם אף אחד אחר לא יכול לקחת אותו כי אין לו גישה לזה. זאת אומרת שבמאגר הכללי אנחנו יודעים שכבר שני מיליון מטבעות נעלמו
אין ספק שהגישה הליברטריאנית היא סופר בעייתית, היא לא חברתית, אין בה סולידריות, אין בה את העניין של קהילה באמת, למרות הקהילתיות וכל זה, אין את זה, זה לא נכון. כי אם אני אומר לא מעניין אותי, להפך, אני רוצה מערכת שאני לא אתמוך בחלשים, וככה או שהם יילכו לעבוד או שאני אגמור את הבעיה, זו לא מערכת אנושית. זה מוסר אסקימוסי, ששולחים את הזקן בקור שימות ואני לא מטפל בו. אטומיזציה מוחלטת. המערכת הזאת, ככל שהיא מעניינת ויפה, והרעיונות שלה מעניינים, בעיני היא לא מערכת אנושית
כרמל: בגלל זה אתה מתראיין למצב הפוסט אנושי, כי גם בעיני היא לא מערכת אנושית
אמנון: יפה. אין דבר כזה, לא יכול להיות שתהיה חברה שאין בה עזרה הדדית מינימלית. אני נשאר כרגע בנגזרת המטבעית-כלכלית, ששם הם ייצרו טכנולוגיה מובלת אידאולוגיה. קשה מאד לבנקים להתמודד עם זה, זה לא העברה של שטרות באופן דיגיטלי, אלא פה זה עובר כשהוא לא יודע בדיוק מי ומה, לכן הבנק צריך לפתח מערכת ממוחשבת ייחודית לטפל בנושא הבלוקצ’יין-ביטקוין. הוא לא יכול בכלל לקבל את הביטקוין כמטבע, לכן זה נסחר בזירות אחרות לגמרי ובעייתיות מאד
הביטקוין מתפתח בכוונה תחילה כמטבע עצמאי, אנונימי, שלא נשלט ומפוקח ע”י אף גוף, אלא מבוסס על טכנולוגיית הבלוקצ’יין בלבד. כלומר, לראשונה, האמון בכסף נובע ממקור חדש
למה את מאמינה בשטר של מאה, מאתיים, או חמישים שקל שאת מקבלת? זה בסך הכל נייר, נכון? למה את מאמינה בו? כי אנשים אחרים מוכנים לקבל את זה, והממשלה מוכנה לקבל את זה כמס. הלכתי לבדוק את מקור האמון בכסף, ובאמת מקור האמון בכסף מתחיל במאה ה-17 במסצ’וסטס, אחרי המלחמה עם קנדה, שלראשונה הם יצרו מן ניירות כאלה, כי לא היה להם במה לשלם לחיילים, והם אמרו שבניירות האלה אפשר יהיה לשלם מיסים לממשלה. זאת אומרת, האמון בא מזה שהממשלה הייתה מוכנה לקבל, וזה ראשית הכסף, של אמון ממשלתי. במאה ה13 אצל ג’ינג’יס חאן, מי שלא קיבל את הכסף שלו הוא היה מוריד לו את הראש. זאת אומרת, שם האמון עבד על משהו הרבה יותר רציני, לא סתם מיסים
מטבע דיגיטלי מוצפן, לא מדינתי, מסיבות של אידאולוגיה, לא מבוסס על כלום. ואם על הדולר אנחנו אומרים “אנו שמים את מבטחנו באל”, בביטקוין אנחנו אומרים “אנו שמים את מבטחנו באלגוריתמים”, כי בעצם אנחנו סומכים על האלגוריתמים ולא על מדינה
לכן, כמי שמבין דבר או שניים בכסף, אמנון לא מגדיר ביטקוין ככסף בכלל
זה לא כסף רגיל, זה נכס פיננסי ברמת סיכון מאד גבוהה, גם בגלל הוולטיליות שלו, וגם בגלל הנגישות שלו, וגם בגלל היכולת לשמור אותו. קחי את הדוגמא עם אדון אילון מאסק, שאמר לפני כמה זמן, לפני יותר משנה, שהוא מוכן למכור את הטסלות שלו על ביטקוינים. תוך פחות משבועיים הוא חזר בו עם איזה סיפור מההפטרה. למה הוא חזר בו? כי סמנכ”ל הכספים שלו בא ואמר לו “תגיד לי אילון, אתה מבין מה אתה אמרת? אתה חושף אותי חשיפה מטבעית”. נגיד שאני מוכר מכונית כשכל ביטקוין זה שישים אלף דולר, שבועיים אחרי זה יורד לארבעים אלף, הפסדתי עשרים אלף דולר, שאין לי עכשיו מאיפה לקנות חומרי גלם. בדולר אין לי את זה. זאת אומרת, החשיפה המטבעית של התנודות, של הוולטיליות – משישים וחמישה אלף דולר בשיא, שירד היום לשבע עשרה אלף דולר – הוולטיליות הזאת בעצם לא מאפשרת למטבע הזה להיות כסף
לכסף צריך להיות שלושה אלמנטים מרכזיים: אחד, הוא נוח למסחר, אני יכול לקנות ולמכור. שתיים, הוא כלי לחסכון, ושלוש הוא אמצעי מדידה לתוצאות עסקיות. איך אני יכול למדוד תוצאה עסקית כשהתחלתי בנקודה מסוימת בשישים וחמש אלף, ירד לשלושים אלף, עלה לארבעים אלף, וירד אחר כך לשבע עשרה אלף. איך אני אנרמל את התוצאות? והדבר האחרון, המדינה גם לא מוכנה לקבל אותו כמס. זאת אומרת, הוא לא עונה על אף אחד מהקריטריונים של כסף, של הלך חוקי למסחר. גם מס ההכנסה לא ידע איך למסות את זה בהתחלה. ממתי מס ההכנסה התחיל לטפל בזה? רק מ2017-8 כשפתאום הסתבר לו שאנשים מרוויחים כסף מזה. ואז זה הוגדר כנכס פיננסי ולא מטבע, כי מטבע, כשאת קונה שקל או מקבלת שקל ומוכרת אותו, את לא מדווחת על זה למס ההכנסה “קניתי בשקל מכרתי בשקל”, זה לא מעניין אף אחד. אבל אם קנית מטבע שעלה לך, נגיד, מאה דולר, ומכרת אותו אחרי כמה זמן באלף דולר, מס ההכנסה אומרים רגע, רגע, הרווחת 900 דולר? תשלם לי על זה את מס ההכנסה שמגיע לי, ואז דווח לי מתי קנית, איפה קנית, מתי המרת…הבנקים לא מקבלים את הכסף כל כך בקלות
אז לאור כל החסרונות שמנינו כאן, אני תוהה איך זה שהביטקוין הצליח בכלל להתקיים, ועוד התניע שוק של מטבעות קריפטוגרפים כמותו
כל מני אנשים אמרו שב2008 הבלוקצ’יין-ביטקוין הופיע כתוצאה מהמשבר המוניטרי. אז אני הראיתי לך באותות ובמופתים שהכל מתחיל הרבה קודם. אני חושב שהם פשוט גמרו לפתח, אני לא חושב שהם חשבו על ההזדמנות, כי עובדה היא שמ2008 ועד 2016 זה היה דולר, הביטקוין כמעט לא זז. הוא מתחיל לזוז רק מ2016-7 ואילך. ברור לגמרי שכשהמשבר היה ב2008 הם כבר היו מוכנים עם המסמכים האלה, אז התפרסם המאמר, וכמה חודשים אחרי זה התחילה הכרייה. אז היה פה צירוף מקרים, אבל זה לא אומר שזה בא כתוצאה מזה. למרות שיש חלק מהליברטריאנים שלא מאמין במדיניות של הממשל המרכזי, של הריבית והדפסת כסף, ולכן כביכול הביטקוין יכול לשמור על הכסף. אז הנה יש לך דוגמא, היה משבר בעולם, והדבר הראשון שנפל זה המטבעות הדיגיטליים, הם נפלו הכי חזק. זאת אומרת, במקום מטבע שישמור על ערך הכסף, אז הביטקוין נחלש דרמטית בשישים-שבעים אחוז. זאת אומרת, הוא לא עמד גם במבחן של לשמור על ערך הכסף
את יודעת מה? זה כמעט כמו הימור בקזינו, כי אתה אף פעם לא יודע איפה אתה מרוויח ואיפה אתה מפסיד, ויותר מזה, תמיד ברור שמישהו מרוויח שם, רק לא ברור מי זה. בוא נגיד, אתה לא מהמר על הפנסיה שלך על איזה מטבע, שספק שכשאני אגיע לפנסיה הוא בכלל יתקיים. והנה הסתבר שהייתה החברה הזו בשם זירוקס, חברה ישראלית, שהיו כאילו זירה שקיבלה, והם גרמו לאנשים מאות מיליוני דולרים הפסדים. כנראה שהם הימרו הימור מטורף והכסף הלך, והם לא היחידים. זאת אומרת, כל העיסוק בתחום הזה הוא גם לא תחת רגולציה, אלא הוא תחום פרוץ לגמרי, כי מדינות לא רוצות להתעסק בזה
הריאיון עם אמנון הוקלט לפני הקריסה הגדולה וההונאה, שהתגלתה בבורסת הקריפטו של סם בנקמן-פריד. זה מעניין לחשוב על ההקבלה של זה לפרויקטים קהילתיים ליברטריאנים אחרים, כמו הניסיון לייצר התיישבויות על טהרת האידאולוגיה הזו. כולן נכשלו. חלק בגלל חוסר היכולת לשתף פעולה כשלא גובים מס ואז אין שירותי קהילה, אבל חלק בגלל הונאות, במיוחד הונאות של קרקעות שנמכרו לישובים האלה. כי בעולם חסר רגולציה, מי שיכול להביא את המכה על חשבון אחרים, פשוט עושה את זה. מצד שני, זה לא עולם של אגואיזם. יש בליברטריאניות תפיסת קהילה ועשייה למען קהילה, אבל קהילה של אינדיבידואלים חופשיים. זה ניגוד מעניין שפגשנו גם בקהילות של ראשית האינטרנט, ואפשר לראות אותו גם בקבוצת הסייפרפאנק
אף לא אחד מאלה לא עשה כסף מזה. כולם ממשיכים לעבוד, ואף אחד מהם לא חי לו באיזה עולמות שהם עשירים מופלגים, בשונה מממציאים אחרים. זאת אומרת, הם לא עשו כסף מהפיתוח שלהם, מהרעיונות שלהם. הם נשארו נאמנים לאנונימיות, ולתרומה לקהילה. אבל זה עולם הניגודים של העולם האמריקאי, בעיקר בחוף המערבי, שהניגודים חיו שם. השיא, הרי, זה שהחוף המערבי נלחם הכי חזק כנגד הממשל המרכזי, והחוף המערבי מתפתח בשנות השישים והשבעים בעקבות השקעה מטורפת של הממשל האמריקאי בפיתוחים טכנולוגיים. הם היו הנהנים הכי גדולים. זאת אומרת הם, שהיו נגד המלחמה, נהנו מהכספים שמשרד הביטחון השקיע אצלם. הדוגמא הקלאסית בעיני זה הפיתוח של האינטרנט. מי פיתח את זה? משרד הביטחון האמריקאי. ומי נהנה מזה בעיקר? החוף המערבי, כי שם עשו את זה
יש אירוניה מסוימת בזה שמערכת טכנולוגית מנסה לחזק את האמון בין אנשים על ידי הוצאת הגורם האנושי מהתמונה, ובקשה שנסמוך על מתמטיקה בלבד, אבל בפועל זה מאפשר לא פחות, ואולי אפילו יותר, סיכונים והונאות, ממערכת שמפוקחת על ידי מוסדות, ומעוגנת בהסכמים אנושיים
אני חושב שבסוף היום הטכנולוגיה לא תגבר על האדם, ואני גם לא מאמין שתהיה בינה מלאכותית שתוכל להחליף אותנו לגמרי. בסוף היום, צריך מישהו גם שמפעיל שיקול דעת לפעמים. זה לא באמת עשה מהפכה שאנחנו הצלחנו לייצר עולם מסחר אפל, שהמדינות לא יודעות מה קורה שם. אז יש שם קצת הונאות, אני לא אומר, וגם כנראה מוכרים שם הרבה סמים, ואולי גם נשק, וגם טרור מממנים, אבל כנראה לא בכמויות שאנחנו חושבים, כי זה מאד לא נוח, זה מאד לא קל להתעסק עם זה, ובעיקר ההמרה מהביטקוין למטבעות אחרים. גם הסינים, למשל, שהם בהתחלה רצו את זה, הם מתנגדים לביטקוין. ההודים מתנגדים לזה. כי פתאום הבינו שזה מייצר כלכלה מקבילה
אז אפשר להבין מכל מה שנאמר עד עכשיו שאמנון לא מאמין גדול במטבעות דיגיטליים, אבל ההפך הוא הנכון. הוא לא מאמין בביטקוין ודומיו, אבל הוא בהחלט חושב שהעתיד טמון במעבר למטבע דיגיטלי מדינתי, אותו שלב הבא מתבקש של כסף, שפרופ’ צ’אום ניסה לקדם כבר ב1985, וממנו התחיל הכל
יש ארגון שנקרא הסי.בי.די.סי, שזה ארגון של שמונה בנקים מרכזיים בעולם, שעובדים על פיתוח מטבע דיגיטלי מדינתי. ההבדל בין מטבע דיגיטלי מדינתי ומטבע דיגיטלי מוצפן, שמטבע דיגיטלי מדינתי זה כמו שקל רגיל, רק הוא מזוהה והמדינה מנפיקה אותו, והוא גם חלק מהמדיניות המוניטרית. אלף, אני מזוהה. האנונימיות היא לא חלק מזה. והרעיון של מטבע דיגיטלי מדינתי בא כדי להקל עוד יותר על מערכי התשלומים שלי, אבל שאפשר לעקוב אחרי זה. בחשבונות הדיגיטליים העתידיים אתה תטעין את הארנק שלך מחשבון הבנק, ויותר אתה לא צריך את חשבון הבנק. זה יכול באופן תיאורטי להגיע למצב שבעצם אני אגיד לבנק “אתם יודעים מה? תודה רבה, בשביל הריבית שאתם משלמים לי, אני מחזיק את כל הכסף אצלי בארנק הדיגיטלי, לא רוצה אתכם”. אם יעשו את זה הרבה מאד אנשים, זו עשויה להיות פגיעה ביציבות המוניטרית של הבנקים
חלק גדול מהמתווכים הפיננסיים ייעלמו והראשונים שייעלמו זה חברות כרטיסי האשראי, כי למעשה, כשאת תשלמי מהארנק שלך לארנק של מישהו אחר, זה יעבור דרך איזו מערכת מרכזית, או של הבנק, או של מישהו, אבל לא דרך מערכת כרטיסי האשראי. הארנק הדיגיטלי שלך יהיה כנראה הטלפון, שהוא יהיה מוצפן, ואת תוכלי בעיקרון להחזיק כאילו בטלפון שני מיליון שקל. עכשיו, גם אם במקרה את מאבדת את זה, זה לא אומר שאיבדת את הכסף. יש לך מנגנוני הגנה שבביטקוין אין לך. השתתפתי כבר בשני דיונים של בנק ישראל, הם מקיימים על זה אינסוף דיונים. בנק ישראל, כרגיל, לא יהיה הראשון שיכניס את זה. הסינים כבר הכריזו על יואן דיגיטלי, סביר להניח שהאמריקאים והאירופאים גם ייכנסו לזה, זה רק שאלה של זמן, ואנחנו אחריהם
אז בעיני אמנון התרומה האמיתית של הביטקוין היא אלף, פיתוח ומימוש טכנולוגיית הבלוקצ’יין, שבמשמעויות והשימושים הנוספים שלה נעסוק כבר בפרק הבא. אבל התרומה העיקרית היא זה שכולנו נעבור בקרוב לכסף דיגיטלי מדינתי, השלב הבא של הכסף, שאולי לא היה ממהר להתרחש, אלמלא הרפתקת הקריפטו הליברטריאנית שנפלנו אליה
אני חושב שהתרומה הכי גדולה שלו, של הביטקוין, ואי אפשר לזלזל בזה, שהוא התחיל באמת מהשוליים הכי אנרכיסטיים, אבל הוא השפיע על הבנקים המרכזיים בעולם לחשיבה מחודשת על המטבע. בעולם הדיגיטלי אני עובר למערכת דיגיטלית מלאה, אבל ברגולציה ובפיקוח ממשלתי, ובמדיניות מוניטרית שמספקת כסף בהתאם לצרכי השוק. כי לקבוע כמות מסוימת של מטבעות זו לא מדיניות מוניטרית. יש לזה תרומה חיובית לחשיבה אחרת על מערכת מוניטרית יעילה יותר, שזה אולי תוצר הלוואי הכי חיובי של העולם הזה, למרות שזה בא מעולם אחר לגמרי. זה בא משולי העולם האנרכיסטי, וזה הופך להיות במיינסטרים של הבנקאות המרכזית בעולם. אני חושב שזה היופי של התהליך
אפשר בהחלט לראות בפרק הזה דיסהמלצה להשקעה במטבעות הקריפטו למיניהם, לא רק בגלל הפוטנציאל להונאות והסיכון שבנכס הזה, שלא באמת עומד בקריטריונים של כסף, כאמור, אלא בעיקר בגלל שהוא ביטוי של אידאולוגיה ליברטריאנית, שהייתה נפוצה בקרב קבוצות ההאקרים של ראשית ימי האינטרנט. אידאולוגיה שראתה בטכנולוגיה אזור ספר, מערב פרוע, שבו ניתן להתנהל ללא השגחה אנושית. אבל השגחה זה לא רק פיקוח והגבלה, זה גם שמירה ותמיכה, ואדם אחד הוא לא מערכת אוטרקית, אם בנאדם שכח את הסיסמה לארנק הביטקוין שלו, או מישהו פרץ וגנב לו, אין לו אדם אחר לפנות אליו, ואין מי שייתן לו גב, אפילו אלוהים לא יכול לעזור לו, וזו לא סוג החברה שאנחנו רוצים לחיות בה. אז בינתיים נראה שנרצה להמשיך לחיות במערכת כלכלית אנושית, שבה יש למי לפנות כשיש בעיה, ורצוי שהמישהו הזה לא יהיה בוט
עד כאן להפעם, בפרק הבא, כאמור, נתמקד יותר בטכנולוגיית הבלוקצ’יין, ועד אז מוזמנים ומוזמנות לבקר אותנו במדיה החברתית, לקטעי וידיאו ואנקדוטות נוספות. להשתמע
?רוצה לקבל מייל כשהפרק הבא מתפרסם
:מקורות וקריאה להרחבה
גולדברג, דרור. כיצד המציאו האמריקאים את הכסף המודרני? זמנים גיליון 129, חורף 2015
Beltramini, Enrico, “Against Technocratic Authoritarianism: A Short Intellectual History of the Cypherpunk Movement”, Internet Histories, vol. 5, no. 2 (2021), pp. 101-118.
Foley, Sean, Jonathan R. Karlsen, and Tālis J. Putniņš. “Sex, drugs, and bitcoin: How much illegal activity is financed through cryptocurrencies?.” The Review of Financial Studies 32, no. 5 (2019): 1798-1853.
Golumbia, David, The Politics of Bitcoin: Software as Right-Wing Extremism (Minneapolis: University of Minnesota Press, 2017).
Hughes, Eric, “A Cypherpunk’s Manifesto”, activism.net (9 March 1993)
Jarvis, Craig, “Cypherpunk Ideology: Objectives, Profiles, and Influences (1992–1998)”, Internet Histories (2012), pp. 1-17.
May, Timothy C., “Crypto Anarchy and Virtual Communities” (1994),
Stuart Haber and W. Scott Stornetta, “How to Time-Stamp a Digital Document”, Journal of Cryptography, vol. 3, no. 2 (1991), pp. 99-111.
Primavera De Filippi and Benjamin Loveluck, “The Invisible Politics of Bitcoin: Governance Crisis of a Decentralised Infrastructure”, Internet Policy Review, vol. 5, no. 3 (2016), pp. 1-28
Ogburn, William F., and Dorothy Thomas. “Are inventions inevitable? A note on social evolution.” Political Science Quarterly 37, no. 1 (1922): 83-98
Dr. Carmel Vaisman 