Author Archives: Dr. Carmel Vaisman

פרופ’ עמית צורן חושב שהטכנולוגיה לא תפתור את בעיות המודרנה שהיא עצמה יצרה, ושהתרופות מצויות במיסטיקה ואצל תרבויות ילידיות. הג’ונגל הדיגיטלי אמנם מורכב ומניפולטיבי יותר מהאמזונס, אבל כפי שהשמאן חש את הג’ונגל באופן אינטואיטיבי, צורן מאמין שניתן וחשוב לפתח מודעות כזו גם ביחסינו עם טכנולוגיה. הוא מחנך לגישה של התבוננות אישית באפקט של הטכנולוגיה על התודעה, ולא מעודד גישה רומנטית של ניתוק ממנה. את התפיסה השמאנית המיסטית הוא מעגן במחקר ביולוגי ואקולוגי חדשני על רשתות שת”פ ותקשורת בין עצים, ואנו משווים בין המניפולציות שעצים זקנים מפעילים על חיות, לבין עיצוב ממכר ומלכודות אלגוריתמיות ברשת.

מה זה אומר לחיות בעידן של פוסט-אמת? השאלה מה נחשב עובדה כבר אינה תהייה פילוסופית, אלא סוגיה פוליטית דחופה. אחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר שבו נקבע מעמדן של עובדות כיום, הוא אחורי הקלעים של ויקיפדיה. ב2016, למשל, גורל השלטון בפקיסטן היה נתון בידיו של ויכוח עובדתי טכני בויקיפדיה. אבל באופן אירוני, הויכוח על עובדות בויקיפדיה בא לא פעם על חשבון האמת. הפער שנפער בין עובדה לאמת, איפשר את קיומו של מבצע שכתוב היסטורי רחב היקף המבוסס על דיסאינפורמציה, שנחשף רק לאחרונה ע”י עומר בן יעקב. האנציקלופדיה שכל אחד יכול לערוך ומכילה נרטיבים סותרים, ואשר מזינה הן את הידע האקדמי והן את הבינות המלאכותיות, מתקשה להמשיך לקיים את האתוס החופשי של האינטרנט, כשבעמק הסיליקון נושבות רוחות אנטי הומניסטיות חדשות, מאוטומציה טכנולוגית ועד לאכיפת שיח זהויות. במובן הזה, ויקיפדיה היא סמל לתהליכים פוליטיים רחבים יותר בחברה

האם הזדקנות היא דבר טבעי או מחלה שאפשר וכדאי לטפל בה? מיתוסים על חיי אלמוות ונעורי נצח קיימים משחר ההיסטוריה אבל בראשית המאה ה20 קמה תנועה חברתית שהחליטה שאפשר לממש אותם באמצעות מדע וטכנולוגיה. הניסיונות שלהם לעצור את ההזדקנות הביאו לנו את האנדוקרינולוגיה, עירויי הדם, והדיאטה הפרוביוטית, אבל הסתבר גם שיש בגוף מנגנונים מאזנים ולפחות שיטה אחת מרכזית להצערה חולקת את אותו מנגנון עם הסרטן. ד”ר איליה סטמבלר ינסה לשכנע אותנו מדוע הארכת חיים צריכה להיות על סדר היום הציבורי שלנו במקום הגבוה ביותר, אבל גם אם הדבר אפשרי מדעית, האמנם הוא כדאי לנו חברתית ואתית?

הזומבי הוא דימוי פוליטי מרתק, ובכל עידן, גופתו המרקיבה נושאת מסר אחר עבורנו. הסיפור בסרטי הזומבים אינו הזומבים, אלא הקונפליקטים החברתיים שנדמה לנו שאין להם מוצא. סרט זומבים קלאסי הוא נרטיב של כישלון המדינה להגן עלינו ותזכורת לכמה פריך הסדר החברתי. אך במאה ה-21 הזומבים מייצגים לא רק את הגוף הפוליטי של דור הזד שיורש עולם המאיים לקרוס, אלא גם את גוף היחיד, הנאבק לשמור על אנושיות אל מול הטכנולוגיה, ותוהה אם אפשר להשיב לעצמו את מה שאבד בתוך המסכים. הזומבי מציע שהמפלצת האמיתית היא אולי האדם, ומסמן אפשרויות של סדר חדש לאחר ההרס. ד”ר מורי רם מספר את ההיסטוריה הפתלתלה של הזומבים הנכרכת שוב ושוב גם בסיפורם של הערפדים, ומפרש את הסרטים בהתאם.

תעשיית המין תמיד התאפיינה בחדשנות טכנולוגית, אך כיצד הטכנולוגיה שינתה אותה? ד”ר יעלה להב-רז חקרה את האופן בו האינטרנט איפשר ללקוחות זנות ליצור קהילת תמיכה ולנהל מערכת מוניטין המדרגת נשים בזנות, מה שהביא בהמשך למחאת רשת, שהשפיעה על חוק הפללת הלקוחות, ולהתאגדות מקוונת של עובדות המין. כעת, כשרובוטיות המין חודרות אל השוק, הפמיניסטיות הרדיקליות ועובדות המין מצויות בקונצנזוס נדיר נגד התופעה, מסיבות שונות לגמרי. זה סיפור על המתחים בין אינטימיות, קהילה וכלכלה, בפער שבין הרחוב לבין הרשת.

ככל שערים מחכימות, נראה שתושביהן מצופים להפעיל את חכמתם פחות ופחות. הערים שאנחנו גרים וגרות בהן כיום הן אולי לא ערים חכמות, אבל הן נמצאות בתהליכי “החכמה” שחשוב לזהות, להבין, ולבחון את הידע, הרצונות, והחיים שלנו מחדש, ביחס אליהם. ד”ר רונית פוריאן מחברת בין מערכות מידע, גאוגרפיה, ופסיכולוגיה, כדי להראות לנו שערים חכמות זה בעצם שם חדש ל”ממשל זמין”, שמהותו תהליכי הפרטה ואוטומציה של שרותי העיר, ולסמן לנו כיוון נכון יותר, שמבוסס על כלכלת שיתוף נתונים אמיתית. באמצעות ההקשרים ההיסטוריים של העיור החכם, הפרק מסמן כמה מהאתגרים האנושיים הנוכחיים שלנו במרחב העירוני, שהולך והופך ליותר ויותר פוסט אנושי. סוגיית המוביליטי היא כוח החלוץ של השינויים הללו והפרק עוסק בה החל מדקה 22:00

ערן הדס הגדיר מחדש מהי שירה בעידן הדיגיטלי. החל בדמות הבדויה צאלה כץ שדרכה כתב שירה שיתופית בוויקי, דרך שירה חישובית ויצירת בינה מלאכותית שחוללה שירים בסגנונות של משוררים שונים, מצאה שירי הייקו בתנ”ך, או כתבה להיט לאירוויזיון, וכלה באלגוריתמים אבולוציוניים שמגלים דפוסים מבניים נסתרים בשפה וחושפים את הפואטיקה שבגנטיקה. השילוב של תואר שני במדעי המחשב וראיית עולם של אמן ומשורר, מאפשרים לערן לקחת אותנו למסע שחורז מתמטיקה, ביולוגיה, ושפה, למקום שבו גם החי וגם הדומם מתנהגים כמו טקסט, ומתוך הטקסט מתגלה הרוח הכמו-חיה שבמכונה. העידן הפוסט אנושי הוא גם עידן פוסט-מחשבי, וערן כבר מתכונן לעידן ה#מיטו של המחשבים

הפרק עוסק בלמידה בעזרת בינה מלאכותית, מעזרה בלימוד שפה, ועד לשילוב של עוזרות וירטואליות ורובוטים חברתיים בחינוך. כיצד למידת מכונה יכולה לעזור לנו ללמוד את הדבר שהיא הכי מתקשה בו, שפה טבעית? מהו תפקיד המחנכים/ות האנושיים/ות בעידן שבו בינה מלאכותית מעריכה איכות של חיבורים לא פחות ואולי אף יותר טוב ממורים, ויכולה לגלם כל פדגוגיה ולחנוך לכל נער/ה על פי דרכם? ד”ר אורלי פורמן, שמפתחת כיום פתרון הוראה רובוטי לגני ילדים, חושבת שהרובוט החינוכי מייצג תפקיד חדש ויוצר מרחב חדש של אוריינות אדם-מכונה, שלא בא להחליף אף אינטראקציה קיימת. אבל יותר משאנשי הוראה פוחדים שהמכונה תחליף אותם, היא חושבת שהם פוחדים מהצורך להשתנות בעקבות הטכנולוגיות החינוכיות החדשות

בע”ח תמיד תפקדו כ”לא אדם”, כ”אחר”, הדבר שכנגדו מגדירים את האדם, ובו זמנית לומדים דרכו על גוף האדם. אבל ככל שהחיה הופכת להיות מודל יותר טוב להתנהגות אנושית, היא הופכת להיות מודל פחות ראוי מבחינה מוסרית להשתמש בו. ד”ר שירה שמואלי לוקחת אותנו למסע אינטלקטואלי דרך ההיסטוריה של יחסי אדם-חיה-טכנולוגיה במדע ובמשפט, ועד למאמצי שימור והחלפת בע”ח באמצעות טכנולוגיה, ומאבקים תקדימיים לשחרור קופים משבי או משמורת על חיות מחמד במשפטי גירושין. בין ההכרה ההולכת וגוברת בכאבם ובזכויותיהם של יותר בע”ח, לבין המשך ניצולם וסכנת הכחדתם, הפרק משרטט את האופק החדש של היחסים בין המינים בעידן שהוא לא רק פוסט אנושי אלא גם פוסט חייתי