פרק 21. מהקאנון לקיו-אנון: על דתות חדשות עם ד”ר אדם קלין-אורון

_{בהנחה והמין האנושי ישרוד, אז הדתות הדומיננטיות בימינו לא יהיו הדתות הדומיננטיות בעתיד. הנקודה זה שהדתות הדומיננטיות בימינו וגם לפני אלף שנים, הן לא הדתות הדומיננטיות לפני אלפיים ושלושת אלפים שנים. נוצר שינוי דרמטי. אני מאמין שזה תהליך שיחזור על עצמו, זה נראה לי הגיוני}

ד”ר אדם קלין-אורון

---

שלום לכולם, אנחנו באמצע חג הפסח וגם באחד באפריל, אז הפעם נדבר על תנועות דתיות חדשות ואיך הדבר קשור גם לתיאוריות קונספירציה. מה ההבדל בין הדתות החדשות לישנות? האם יום אחד תנועות כמו הסיינטולוגיה או דת המטריקס, יטענו שהן “הברית העוד יותר חדשה” ויתפסו את המקום השמור למסורת בעתיד של צאצאינו? האם חלק מהעידן הפוסט-אנושי, שהוא ביקורת על הנאורות, הוא גם סוג של היפוך נאורות, שמחזיר אותנו בעצם לעידן טרום מדעי בו האמנו שהארץ היא שטוחה, למשל? או שאולי יש לנו כאן תופעה חדשה של דתות פוסט מודרניות, ורמיקסים ייחודיים של תיאולוגיה עם מדע בדיוני, תיאוריות קונספירציה ועוד? האורח שלנו היום הוא ד”ר אדם קלין-אורון, אנתרופולוג של הדת ממכון וון ליר, שחוקר את כל הדברים האלו. מכיוון שאדם הוקלט מרחוק בתקופת הסגר אני מתנצלת מראש על הפערים באיכות הסאונד

דתות הן המסורות שלנו. הן כל כך עתיקות שאנחנו שוכחים שפעם גם הן היו חדשות, שהן הומצאו מתישהו, פעם מזמן, והן הופצו בעולם כרעיון מוזר, רדיקלי, אפילו נרדף, עד שהפך נפוץ ודחק את הדתות הקדומות יותר

בהנחה והמין האנושי ישרוד, אז הדתות הדומיננטיות בימינו לא יהיו הדתות הדומיננטיות בעתיד. ואני חושב בהקשר הזה על מה שנקרא דתות הציר, או עידן הציר, זה מושג של יאספרז. הוא אומר, קרה משהו סביב המאה הרביעית לפני הספירה למאה הראשונה-שניה לספירה, שבהרבה מקומות בעולם שלא היו קשורים בהכרח אחד לשני ובטח לא בעוצמה חזקה, נוצרו דתות חדשות ותפיסות חדשות (הוא בעיקר מדבר על דתות אבל זה גם תפיסות חברתיות) שהן שונות ממה שהיה קודם באופן די מהותי, ולאט לאט הן הלכו ותפסו תאוצה ואז די מהר הן נהיו דומיננטיות והדתות הישנות הלכו ונחלשו

זה בעצם היהדות בגרסה המוכרת לנו, הנצרות בעיקר בגרסה המוכרת לנו, האסלאם אחר כך יותר מאוחר, ובסין סוג מסוים ובבודהיזם וכו’, שהן לא היו דואליסטיות וגנוסטיות. זאת אומרת, הידע בהן לא היה אזוטרי וסודי כל כך, ולא היה להן תפיסה מובהקת של עולם שנשלט בידי כוחות שליליים ושצריך להאבק בו בעזרת כוחות חיוביים. הדתות האלה הן יותר טרנסנדנטיות, זאת אומרת היעד שלהן הוא בעולם הבא ולא בעולם הזה לפעמים. כל מני דברים שאפשר לחשוב איך הם השפיעו על ההיסטוריה. הנקודה זה שהדתות הדומיננטיות בימינו וגם לפני אלף שנים, הן לא הדתות הדומיננטיות לפני אלפיים ושלושת אלפים שנים. נוצר שינוי דרמטי. אני מאמין שזה תהליך שיחזור על עצמו, זה נראה לי הגיוני

בהחלט ייתכן שאנחנו חיים כרגע במעין עידן ציר חדש שכזה, אבל מהי הבשורה של הציר החדש? הדתות הדומיננטיות של העתיד מכונות כיום במחקר “תנועות דתיות חדשות”. ביקשתי מאדם לאפיין אם יש בהן חדש מעבר לתזמון שלהן שהוא, כאמור, דבר יחסי. מה חדש בדתות החדשות

תנועה דתית חדשה, יש מחלוקת מסוימת בין החוקרים לגבי איך היא מוגדרת, אבל רובם מסכימים על שלושה קריטריונים מרכזיים: הקריטריון הראשון הוא שהיא צריכה להיות חדשה, ומבחינתם חדשה, הקו המפריד הוא פחות או יותר 1945. הנקודה השנייה היא שבתנועה דתית חדשה בד”כ מדברים על מבנה ארגוני שמושפע ממבנה ארגוני בירוקרטי של חברות עסקיות, בעיקר במערב. והאלמנט השלישי, שלפי דעתי הוא כנראה הכי חשוב לגבי רוב התנועות הדתיות החדשות, הוא שהטכניקות שלהן עושות שימוש באמצעים פסיכולוגיסטיים, מה שמכונה לפעמים פסיכולוגיה עממית או פופולרית. אז אם לוקחים את שלושת הרכיבים האלה יחד, זה מכסה את רוב אבל לא את כל התנועות הדתיות החדשות. הרבה אנשים מסכימים ש”עדי יהוה” הם תנועה דתית חדשה, אבל הם נוצרו במאה ה19. תנועה דתית חדשה מאד שהייתה בישראל, כמו זו של גואל רצון, אם רוצים להתייחס לזה כמו דת או כאל תנועה דתית, היא לא מאורגנת כמו ארגון עסקי בכלל ואפשר גם להתווכח על הפסיכולוגיזם 

בטח עברה לכם בראש המחשבה: זה כת, לא דת! ובכן זה לא כל כך פשוט למתוח גבול ברור בין דת לכת במחקר. זה לא עניין של גודל או משהו ספציפי בהתנהלות. גם הנצרות הייתה פעם כת נרדפת באימפריה הרומית

הגדרה אחרת שכבר נכנסת למחוזות של מה שמכונה כת או לא כת, מדברת על תנועות דתיות חדשות כתנועות שיש להן במידה כזו או אחרת את המאפיינים שדיברתי עליהם, אבל חוץ מזה הן לא מקובלות חברתית. זאת אומרת יש כלפיהן איזושהי רדיפה או סנקציות או התנגדות מצד החברה. הבוסט הגדול של חקר התנועות החדשות והכתות בעולם התחיל מההתאבדות ההמונית בג’ונסטאון, והדבר הזה צבע את כל חקר הדתות ואת כל ההתנגדות הפוליטית שהייתה לתנועות דתיות חדשות ולכתות, בצורה מאד דרמטית. אבל הוא לא חזר על עצמו. זה לא שלא היו התאבדויות קטנות כמו של “שער גן עדן” או אום-שינריקיו ביפן, אבל זה לא באותו קנה מידה בכלל

אני חושב שכל הטרמינולוגיות האלה, גם הגדרה של תנועה דתית חדשה וגם לגבי להבין את המורכבות של כת, יש לי תחושה שהן נבנו במידה רבה סביב הסיינטולוגיה. כי הסיינטולוגיה זו הדוגמא האולטימטיבית: היא בנויה ממש כמו ארגון עסקי, יש היררכיה, יש דרגות, יש משמרות. בנוסף, יש להם טכניקות שהן פסיכולוגיסטיות עד כדי כך שהן ממש דומות לסשן של פסיכותרפיה, ומי שמדבר הרבה זה בעיקר המטופל, קוראים לזה אודיטינג וזה באמצעות מכשירים טכנולוגיים, אבל לא ניכנס לזה. והם נוצרו ממש ב1951. ובנוסף, כל ההיסטוריה שלהם, מה שהם עסוקים זה בלהוכיח שהם לא איום, ומצד שני הם כל הזמן נרדפים. אז הדינמיקה הזו של הגדרה גם של כת וגם של תנועה דתית חדשה, מוסברת בצורה הכי ברורה על סיינטולוגיה. כמה שהיא עובדת טוב על סיינטולוגיה, זה לפעמים קצת מטשטש את העובדה שהיא לא עובדת כל כך טוב על תנועות אחרות

אז למרות שמדברים על דתות חדשות מאז מחצית המאה שעברה, זה נראה לי שיש גל קצת שונה של תנועות משנות התשעים, אולי מאז שהאינטרנט אתנו. דתות בלי הנהגה ברורה עם מבנה אינטרנטי מבוזר כזה, דתות שבלב האמונה שלהן יש בכלל פרקטיקה מדעית או טכנולוגית. כמו הסינתאיזם, דת אתאיסטית שטוענת שבני האדם יוצרים את האלוהים שלהם בדמות אולי בינה מלאכותית עתידית; דת המטריקס שמאמינה שאנו באמת חיים בסימולציה ממוחשבת וממליצה לקחת את הגלולה האדומה בדמות חומרים פסיכדליים; הקופימיזם, דת שבדית שמקדשת את פרקטיקת ה”העתק-הדבק” כריטואל, בעולם שהמידע הוא חופשי והפצת ידע זה מושא קדושה; או להבדיל, הראלים שקוראים את מעמד הר סיני בתורה כאירוע נחיתה חייזרי, מאמינים שאלוהים הוא מדען חייזרי ששיבט אותנו, ומקדמים מחקר מדעי של שיבוט כדי שגם אנחנו נחזור על מעשי אבותינו

הגדרות של תנועות דתיות חדשות יש ביניהן שוני בין חוקרים, ויש חוקרים שאומרים שאיזושהי אמונה במה שהם מכנים “מדעיזם“, זאת אומרת, מתן אלמנטים על טבעיים למדע, או טענה שבעצם הדת שלהם מבוססת על עקרונות מדעיים, מאפיין גם את התנועות האלה. אני פשוט לא חושב שזה קולע לגבי רובן וההגדרה הזו פחות השתרשה. שוב, לסיינטולוגיה זה עובד מצוין, לעדי יהוה זה פחות עובד. לתנועות כאלה יש שם מאד מגניב בעיני של סוציולוג אוסטרלי בשם אדם פוסומאי, הוא קרא להן “דתות הייפר-אמיתיות”, בגלל שהן לקחו משהו שהיה בדיון, ואז הן אמרו “לא, זה בעצם באמת”. לפעמים הם עשו את זה ברצינות ולפעמים הם עשו את זה בצחוק

הדוגמא הראשונה שמדברים עליה, שכחתי את שם הדת, אבל זו דת מהספר “גר בארץ נוכרייה” של היינלין, שכחתי את שם התנועה אבל זו תנועה שקיימת שם, יש שם איזשהו משיח אנושי שגדל על מאדים בקרב מאדימאים, וכשהוא חוזר לכדור הארץ יש לו גם כוחות על טבעיים וגם פילוסופיה יוצאת דופן, שבעצם בונה סביבו תנועה, שבסופו של דבר קורה מה שקורה. והתנועה הזו די מהר דילגה החוצה מחוץ לספר של היינלין, שהוא גם ספר קצת יוצא דופן בשביל היינלין, שבגדול היו לו נטיות קצת יותר אוטוראטיביות, הייתי אומר. והתנועה הזו הייתה קיימת, אני לא יודע אם עדיין, אבל הייתה קיימת בעולם כאיזושהי דת לתקופה מסוימת, מבלי שהם יתייחסו אליו באמת כאל משיח. הם אמרו “לא, הוא דמות בדיונית, אבל בעצם היינלין העביר או תיקשר איזשהו מסר בלי שהוא ממש ידע את זה”. זו טענה שחוזרת, זו טענה שנטענה אצל ג’דיאיזם לגבי לוקאס. שלוקאס לא חשב שזו דת אמיתית אבל הוא בעצם העביר, זה עבר דרכו, איזשהו כוח שהפך את הדת לאמיתית

המקום השני הוא דתות פארודיות. דתות פארודיות הן לא תמיד הייפר אמיתיות. זאת אומרת, הן לא תמיד לקחו בדיון חיצוני ואימצו אותו אליהן, כמו הארי פוטר בעולם הזה או דברים בסגנון הזה. זאת אומרת, במקביל יש בהן איזשהו אלמנט פארודי, אלמנט שאומר “טוב, נו, אנחנו לא לגמרי רציניים”, זה קשור לאלמנט המבוזר שאני מגיע אליו עוד שניה, סניפים שונים חלק הם ככה וחלק הם אחרת. האלמנט השני שדיברת עליו הוא האלמנט של הביזור ברשת האינטרנט. התחושה שלי היא שהרשת עושה דברים מאד יסודיים לחוויות אנושיות מסוימות, ואני חושב שבהקשר של דתות היא עושה את זה לשתי חוויות אנושיות: דבר ראשון, היא מאפשרת למה שהיה מיעוט נסתר למצוא אחד את השני. אם לפני זה היו אנשים שהאמינו במשהו אבל הוא היה ממש רחוק והם היו בפינה באוסטרליה או פינה בישראל, הם לא הכירו אנשים אחרים, פתאום נהיו קשרים. מה שזה עושה, זה בעיקר מאפשר לאנשים להיות מוזרים מבחינת התפיסה החברתית בחלק מהחיים שלהם, ולא בחלק אחר. הם לא חייבים כמו בכת להיכנס ולהוכיח כל הזמן שהם נאמנים בכל אלמנט בחיים שלהם וש24 שעות זה כל מה שהם עושים

אדם לא חושב שהאינטרנט חולל כאן את החידוש בהכרח, אבל הוא מדגיש את האלמנט הפוסט מודרני שיש בדתות האתאיסטיות המבוזרות הללו. כאן הדוגמא המרכזית היא כנסיית השטניזם. שזה ממש לא כת השטן בשום צורה, זו צרה תדמיתית שהם באמת סובלים ממנה, זה משהו קצת אחר. בפרק 19 תומר פרסיקו סיפר לנו שהתרחשה אינדיבידואליזציה עצומה של הדת ושהוא רואה בזה מהלך של חילון. נראה לי שהדת הלוציפרית הזו, היא דוגמה נהדרת בדיוק לשני הצירים של המהלך הזה

אני לא מכיר דת אינדיבידואליסטית כמו שטניזם. בניגוד לתפיסה הפופולרית של שטניזם שאומרת שהם עובדי שטן, יש מיסה הפוכה וכל מני אגדות כאלה, שעוד קיימות מפטיש המכשפות של ימי הביניים ורדיפת המכשפות של אז, זה כמעט באופן מובהק מן היפוך של הקתוליות, זאת אומרת אמרו: הנה קתוליות, הנה ההפך. עד כדי הצלב ההפוך. השטניזם של ימינו, של אנטון לה-ויי וממשיכיו, כל מה שהוא אומר – זאת חתיכת אמירה, אבל כל מה שהוא אומר – זה שמה שאתה מאמין בו קורה בעולם ושאתה צריך לדאוג לעצמך. למה זה שטניזם? כי המודל שלך הוא האינדיבידואליסט הראשון, לוציפר, מישהו שאומר: אני לא יגידו לי מה לעשות, אני קובע מה הכללים שלי. לזה הוא הוסיף, או כי הוא האמין בזה או כי הוא לא רצה שיוציאו אותו מחוץ לחוק, שאל תפגע באחרים. עכשיו בגלל שזה כל כך היפר-אינדיבידואליסטי, האנשים האלה בד”כ לא מתכנסים ביחד יותר מדי. האינטרנט מאפשר להתגבר על זה, כי אתה יכול להיות ביחד ולא להיות ביחד, וקצת ביחד ולא יותר מדי. לכתוב דברים ביחד אבל אז להתעלם מאחרים. ומה שנוצר בקבוצות כאלה הרבה פעמים זה שנאה הדדית מאד חזקה. זה אגב גם קורה בתיאוריות קונספירציה. האנשים האלה לא סומכים על אף אחד ולכן הם גם לא סומכים אחד על השני. ואם מישהו אומר משהו שונה, אז הם בסופו של דבר מנתקים קשר כי שוב, זה אינדיבידואליזם

אוקיי, אתה היפר אינדיבידואליסט ומה שאתה אומר קורה בעולם, אז אתה עושה זימונים ואתה מדליק נרות בתוך פנטגרם, אתה חושב שזה מזמן את השטן? הם יגידו לך: יכול להיות שזה מזמן את השטן, יכול להיות שזה שאני משחק בהצגה גורם לי להאמין שהכוח שלי יותר חזק, ויכול להיות שאם אני משהה את הספק (כי ככה דתות עובדות, ע”י השהיית הספק), זה גורם לי לזמן איזשהו כוח, שלא אמרתי שקיים חיצונית בעולם אבל יכול להיות שהוא כן חיצוני בעולם. זאת ממש דת פוסט מודרנית. זה מן כן ולא וגם וגם בצורה שבד”כ דתות הן לא. ודתות פוסט מודרניות – כתבו עליהן הרבה, וזה באמת אולי קשור לגל של שנות התשעים שלך – התחושה שלי תמיד הייתה שהן לא יכולות להיות גדולות. זאת אומרת, המצב האקסיסטנציאלי הזה של להיות מן “המאמין של שרדינגר” שהוא גם וגם, וגם בפנים וגם בחוץ, וגם מאמין וגם לא מאמין, הוא נורא מתיש. ובשביל אנשים מסוימים זה מתאים להם, אבל לרוב האנשים זה נראה לי לא הסיבה או לא המניע שלהם להצטרף לדת

ראיתם במקרה את המחזמר המצוין “בוק אוף מורמון“? מדובר בסיפור של מיסיונר מורמוני (אזהרת ספויילר!) שלא מצליח לעניין את הילידים בנרטיב המורמוני, שהוא סוג של ספין של הנצרות, אז הוא מתחיל לספר להם את העלילות של “מלחמת הכוכבים” במקום, וזה הופך אותו למאד פופולרי ופתאום יש לו מלא חסידים, עכשיו רק אסור שהכנסייה תגלה שהמורמונים המומרים החדשים שלו הם בעצם מעריצי מאסטר יודה. המחזמר המעולה הזה מאיר על כך שמבחינה נרטיבית, התיאולוגיה המורמונית וסיפור המדע הבדיוני של לוקאס, הם מאותו הז’אנר. לכן לא פלא שקמות בעשורים האחרונים תנועות דתיות חדשות, שבטוחות שטקסטים של מדע בדיוני זה או אחר, מתארים למעשה את המציאות כפי שהיא. שאלתי את אדם אם לדעתו הסיפורים של הדתות החדשות הללו שונים מהותית מאלו של הדתות הישנות. אולי יותר מותאם לרוח התקופה שלנו

הוא לא כל כך מוכר בארץ אבל הנרטיב של המורמונים הוא נרטיב מקורי ופנטסטי מאד, כי הם טוענים בעצם שהאמריקאים הם הנבחרים, ולא הנבחרים כי הם היגרו מאנגליה והם הסקטה הנבחרת של הפרוטסטנטיות, אלא שממש גנטית הם הנבחרים, זאת אומרת הם ממש השבט ש… ויש איזשהו מאבק מיתולוגי וכו’. אין ספק שתנועות דתיות חדשות משקפות את זמנן מבחינה נרטיבית. דתות חפצות חיים חייבות להתאים את עצמן לתקופה, לכן אני לא חושב שדתות חדשות הן יוצאות דופן במובן הזה. מה שהרב קוק (האבא, וקצת הבן אבל בעיקר האבא) עשו לגבי הציונות הדתית ומה שהציונות הדתית עשתה, זה חידוש עצום מבחינה תיאולוגית ומבחינה נרטיבית. להגיד: יש פה איזושהי אדמה וישות לאומית ודתיות שכרוכות אחת בשנייה, זה חידוש מאד גדול בשביל היהדות, בטח בשביל היהדות הרבנית, אבל זה חידוש גדול בכל מובן, מבחינה נרטיבית

הם לא תופסים את עצמם ככוח חדשני, הם תופסים את עצמם ככוח שמרני, אבל זה חידוש מאד גדול, והוא נולד מתוך התקופה. הוא נולד בתקופה שבה הנרטיבים החזקים היו נרטיבים של לאומיות, והנרטיבים המנצחים בתוך היהדות היו נרטיבים של לאומיות. בימינו הנרטיבים בתוך היהדות הם נרטיבים אחרים והם מייצרים (זה תמיד נהייה ברור יותר 20-30 שנה אחר כך) דתיות חדשה. מהי החדשה הזו? שוב, כמעבדה המעניינת במיוחד אני חושב של היהדות, הציונות הדתית בימינו היחס שלה לכלכלה, האימוץ שלה של ניאו-ליברליזם כעקרון תיאולוגי הוא משהו חדש. ניאו ליברליזם לא היה, כמושג וכחשיבה, קיים בישראל בשנות ה70 ובטח לא כשהתנועה הזו נוצרה, קוק לא דיבר בצורה הזו. אז הדברים האלה קורים כל הזמן בכל מקום. זה נכון שבתנועות מסוימות יותר ובתנועות מסוימות פחות

אבל מה ההבדל? שדתות חדשות אין להן את המטען אחורה שהן צריכות לעשות איתו משהו. אם נוצרים בימינו רוצים להגיד: אתם יודעים מה? בעצם ישוע לא מת וקם לתחייה, הוא אף פעם לא מת. היו זרמים כאלה בנצרות, הם היו בעיקר בתקופה שבה הרגו אותם אם הם חשבו ככה, אבל היו זרמים. כדי להגיד את זה אתה צריך להתנגד למסורת שקיימת לפניך ואתה ישר נהיה אוטומטית האויב אצל מיליוני, מיליארדי במקרה של הנצרות, מאמינים, אם הם שומעים עליך. כש- ל. רון הבארד אומר “יש דבר כזה סיינטולוגיה”, זה פוף! זה יש מאין. ול. רון הבארד היה חזק מאד בלהמציא טקסטים ופנטזיות יש מאין. הוא היה, אני חושב שעד היום, הוא החזיק בשיא גינס כסופר שכתב הכי הרבה טקסטים. הוא היה איש מאד מאד מאד, תוסיפו עוד עשרה מאד, פורה במובן הזה. אז הוא המציא את זה ואז זה לא מתנגד לכלום. זה לא אומר ישוע לא ישוע, משה לא משה, זה כאילו חדש לגמרי, אתה לא צריך להשתחרר מאף מסורת ואתה יכול להמציא משהו שהוא נרטיב שהוא חדש לחלוטין ולכן יותר מותאם לתקופתו

האם זה אומר שהנרטיב הזה הוא באופן מהותי שונה מנרטיבים אחרים? אני לא חושב. כמו שדת מפלצת הספגטי המעופפת אוהבת להגיד: אם אתה עושה הזרה קלה, לצאת צעד החוצה מהדת שלך ומסתכל עליה, אתה אומר וואו זה חתיכת סיפור. העולם הוא לא מקום נורא קוהרנטי. אנחנו הופכים אותו לקוהרנטי במאמץ סיפורי נרטיבי כמעט בכל תחום וגם דתות עושות את זה, אולי עושות את זה קצת יותר. אז אני לא מרגיש שיש שוני מהותי בין המיתוס, למשל, של הבריאה או של הנפילה של האדם בסיינטולוגיה, לבין המיתוס של הנפילה של האדם בנצרות.  זה לא אותו מיתוס, הוא שונה לגמרי, הגיבורים הם אחרים, אבל זה מיתוס של נפילה

אבל בדיוק כשאני משתכנעת שכנראה מה שנראה לי חדש הוא לא כל כך חדש, אדם מעלה את סוגיית קיו-אנון. תיאוריית קונספירציה חדשה יחסית, שיש לה אלמנטים של תנועה דתית חדשה, ואם היא אכן כזו, אז כאן דווקא יש משהו חדש לדעתו

אני חושב שבמובנים מסוימים מה שקורה עכשיו עם קיו-אנון, אם זו באמת תנועה דתית, זה אחד הדברים היותר חדשניים שיש והוא באמת, האינטרנט שם משחק תפקיד, הביזור שם משחק תפקיד, האלמנטים הפנטסטיים והטענה שהם קיימים במציאות משחקים תפקיד מאד משמעותי, והחידוש הגדול הוא שאין מיקוד בעצמי. זאת אומרת, זה לא “שפר את עצמך”, לפחות לא בעצמי במובן הפסיכולוגיסטי. קיו-אנון היא סוג של תיאורית קונספירציה שהתחילה להתפשט בערך לפני עשור. והטענה של קיו-אנון קודם כל היא טענה קלאסית של תיאוריות קונספירציה בימינו. תיאורית קונספירציה באופן כללי היא האמונה שהעולם מנוהל, או לפחות חלקים גדולים מהעולם מנוהלים, ע”י קאבאל (קנוניה), קבוצה קטנה של אנשים שפועלים מאחורי הקלעים, והאנשים האלה פועלים לטובתם האישית ולרעתם של האנשים האחרים. ושהם עושים את זה בחשאי. ושאם לאנשים האלה גם יש להם חזית, למשל “הבונים החופשיים”, אם יש להם חזית אז החזית הזו היא שקרית. והרבה פעמים אין להם חזית, אנחנו לא יודעים מי הם בכלל, הם רק מאחורי הקלעים

הטענה הזו, הכללית, של תיאוריות קונספירציה, היא נפוצה מאד. רוב האנשים בעולם מאמינים בה לפעמים. אנטי ביביסטים מאמינים בה היום על ביבי. ביביסטים מאמינים בה על בית המשפט העליון. שלא נחשוב שאנחנו נקיים מתיאוריות קונספירציה. ככה כהגדרה רחבה, זו צורה מאד נפוצה של חשיבה בעולם. אבל לא כל האנשים, כל השקפת העולם שלהם היא קונספירטיבית. זאת אומרת, בכל מקום הם רואים את זה. והאנשים שהם ממש חסידי תיאוריות קונספירציה, בכל מקום הם רואים את זה, לאן שהם לא מסתכלים הם רואים מאחורי הקלעים מישהו שמושך בחוטים. ועד כאן, קיו-אנון הוא די סטנדרטי. הוא סטנדרטי בעוד מובן, הוא אימץ תיאוריות שלא הוא המציא, שמדברות על זה שהקבאל הזה הוא אכזרי בצורה שלא תתואר

הוא גם שואף לדיקטטורה עולמית (ממש שוב, לא המצאה מקורית של קיו-אנון, יש תיאוריות קונספירציה כאלו כבר לפחות 300 שנה אם לא לפחות אלפיים שנה). הוא עושה דברים איומים גם מבחינה מינית (גם פה זה לא חדש להגיד שיש תאוות איומות לאנשים האלה שנמצאים מאחורי הקלעים), ובעיקר לילדים. אתה רוצה לסמן מישהו כממש רע, אז הם פדופילים. ומעבר לזה שהם פדופילים, הם גם קניבלים. זאת אומרת, הם לא אוכלים ילדים אבל הם שותים את הדם שלהם אחרי שהם עינו אותם, כי הדם של הילדים מכיל חומר שנקרא אדרנוכרום, והחומר הזה עוזר להם להישאר צעירים וחזקים, במובן הביולוגי ממש, יש כאלה שטוענים שהם ממש בני אלמוות. גם זו לא המצאה של קיו-אנון, טרום קיו-אנון היו טענות כאלה על הילרי קלינטון, הוא רק הפך אותן ליותר פופולריות. כל זה לא סתם מריח, אני מניח, לשומעים היהודיים שלנו, מתיאוריות אנטישמיות קלאסיות. כי אם יש תיאוריית קונספירציה שהייתה נפוצה במיוחד במהלך המאה ה20 וגם המאה ה19 וגם לכו אחורה, הן תיאוריות אנטישמיות

 קיו-אנון לוקח את כל זה, אומר “נכון, ואני אוסיף לזה משהו”. ומה שהוא מוסיף לזה, זה שני דברים. דבר ראשון, הוא קורא לעצמו קיו בגלל שיש לו סיווג בטחוני קיו, שזה סיווג בטחוני גבוה במיוחד בארה”ב. הוא אומר אני פקיד בכיר מאד בפקידות האמריקאית, בשירות איפשהו, הוא אנונימי, לכן הוא נקרא קיו-אנון. ואני מאגף לכם את המציאות. מה שאני מאגף לכם זה דיווח מאחורי הקלעים של החדשות, זה לא “היה לי חזון”, זה לא “נראה לי, כי אני מלקט את העובדות”, אני יודע את זה ממש, כי אני מבפנים. למה זה גאוני? כי תמיד קונספירטיביים הכי אוהבים מומרים. מישהו שאומר “אני יכול להעיד שהבונים החופשיים באמת מסוכנים כי אני הייתי בונה חופשי, אתן לכם דיווח”. אז קיו-אנון אומר: אני לא מומר, אני מבפנים. זאת אומרת, אני יכול להעיד לכם כי אני ממש שם, תוך כדי, בזמן אמת אני מדווח לכם. זה במובן מסוים משהו שהיה קשה שיקרה לפני האינטרנט, כי איך הוא יכול להיות גם פקיד בממשל וגם בלילות ללכת להפיץ סטנסילים ולחלק אותם? באינטרנט הוא כותב הודעות בטוויטר, את זה הוא עושה בחמש דקות בשירותים בין הישיבות של הבכירים הביטחוניים

הדבר השני שקיו-אנון מוסיף, שהוא המקום שבו אולי הוא נהיה דת, זה שהוא אומר: אבל יש לנו ישועה. טראמפ, הוא בעצם נבחר לנשיאות כי הוא יודע את כל הדברים האלה. הוא הצליח איכשהו בכל זאת להיבחר, והוא עושה את זה כדי לנקות אורוות. ומה שהוא יעשה זה אוטוטו, עוד רגע, הוא עושה הפיכה (מבפנים, כן? הבנאדם נשיא!), הוא מכניס את כל האנשים האלה לכלא, את הילרי קלינטון, את השופטים, את כל הפדופילים, את הרוקפלרים, את הרוטשילדים, או הורג אותם. סוגר את מחנות העינויים לילדים… אוטוטו זה קורה ואז הוא גם יחשוף שזה מה שהיה כל הזמן. הוא לא יכול לעשות את זה כרגע כי אז הלגיטימציה שלו תיעלם. כבר כמה פעמים (ופה הוא גם מזכיר דתות) הוא נתן תאריך, הוא אמר זה יקרה ב-, אני לא יודע אם הוא נתן ימים אבל הוא נתן חודשים. ואז הוא אמר זה לא קרה כי (אם הוא נתן איזשהו תירוץ) כי העבודה הטובה ממשיכה והיה  צריך את זה ואנחנו מאחורי הקלעים. זאת אומרת, הוא מוסיף לתיאוריות הקונספירציה דמות של משיח. את זה לא היה בתיאוריות הקונספירציה מהזן הזה עד עכשיו. אז אם יש משהו חדש, אני מרגיש שהוא מתרחש בשנתיים-שלוש האחרונות, יותר משהוא התרחש בשנות התשעים

יש גם נציגים לקיו-אנון בארץ עכשיו, שאומרים שזה לא רק טראמפ, זה טראמפ וביבי ואורבן ובולסאנרו, זאת אומרת הם בעצם קאבל שנלחם בקאבל. בכל מקום שהמשטרה תסגור על ערים אדומות, למשל, מה שיעשו זה יפטרו מכל הפדופילים, יעצרו את כל השופטים המושחתים, יכניסו את הבנקאים לכלא, ולכן אנחנו צריכים לציית לסגר. ואז המתנגדים אומרים: אה, אתם אומרים שצריך לציית? ברור שאתם חלק מהאויב. ולכן נוצרות פה מלחמות שאפשר לקרוא להן מלחמות דת, רק אני לא בטוח אם זה דת, בין חסידי למתנגדי קיו-אנון בתוך העולם הקונספירטיבי. האויבים שלך בתיאוריות קונספירציה כאלה הם – לפעמים מילולית, ואם לא מילולית אז מטאפורית, אבל בצורה חזקה – לא אנושיים. הם עושים דברים איומים ונוראים וכל האמצעים כשרים להילחם בהם. ואנחנו רואים איך החשיבה הקונספירטיבית הזו משרתת פוליטיקאים שרוצים ליצר מצב כזה שאסור לדבר עם היריב. וזה נראה לי כהתפתחות פוליטית, יותר מאשר דתית, זה נראה לי התפתחות פוליטית מדאיגה

אז האם קיו-אנון הוא רמיקס פוסט מודרני של קונספירציה ודת? או אולי מסמן חזרה לעידן דואליסטי של דתות טרום עידן הציר

קיו-אנון הוא דואליסטי לגמרי. עכשיו, האם זה אומר שאנחנו חוזרים לתפיסות דואליסטיות דתיות? אני לא יודע. פוליטית, אנחנו בעידן דואליסטי. וזה מעניין כי דואליזם לא יודע לעשות פשרות

ראינו בפודקאסט הזה הרבה פעמים שהעתיד הוא העבר העוד יותר רחוק. אז האם העידן הפוסט אנושי עושה גם היפוך לנאורות ומחזיר אותנו לסוגי חשיבה קדומים יותר? הדוגמא הכי טובה לזה היא ההתפשטות של האמונה בזה שכדור הארץ אינו כדור אלא ארץ שטוחה. המאמינים הללו בארץ, הם מושא המחקר החדש של אדם

כשאני חוקר את הארץ השטוחה בימינו, אז אני חשבתי שאני הולך לגלות אנשים שהם בעצם סוג של מדענים בתפיסה העצמית שלהם. הם אומרים: יש את המדע הקיים, הוא שקרי מכל מני סיבות. אנחנו נעשה את המדע שלנו, ואנחנו במדע הזה נהייה אמפריציסטים בטירוף. נאמין רק למה שאנחנו רואים בעיניים, לא למה שאמרו, לא למה שכתוב, לא למה שלימדו אותנו בספרים, לא למה שאומרים פוליטיקאים או מורים או מדענים, שהם כולם מושחתים וכו’. אלא אנחנו מסתכלים על העולם ואנחנו רואים שאין קימור. אנחנו אמורים להאמין שהעולם מסתובב בתוך גלקסיה שזזה, בתוך מערכת שמש שזזה, אבל אני מרים את היד כשאני מרטיב את האצבע ואין רוח. אני לא מרגיש תנועה. זה הפילוסופיה האמפריציסטית של המהפכה המדעית טרום הנאורות, החושים שלי אומרים לי שהעולם שטוח ולא בתנועה, וכשאני עושה כל מני ניסויים בעצמי אז אני מגלה שאני צודק. נכון שהניסויים האלה הם בד”כ ניסויים די חובבניים מבחינה מדעית, אבל עדיין הם עושים אותם בעצמם

אבל כשאתה נכנס פנימה ואתה מתחיל לדבר עם האנשים האלה, אתה מגלה (וזה לא היה צריך להפתיע אותי, אני מניח), שיותר מזה, הם מאמינים בתיאוריות קונספירציה. והסיבה שהם מאמינים בתיאוריות קונספירציה זה, שאם העולם הוא לא עגול, זה אומר שפחות או יותר כל סוכנויות הממסד שאתה יכול לחשוב עליהן, הן שותפות למזימה של ההסתרה של העולם השטוח. כולם שותפים למזימה, כולם משקרים לנו כל הזמן. ואם כולם משקרים לנו כל הזמן, יש להם סיבה וזו קונספירציה. ורוב הזמן הם מתעסקים עם תיאוריות קונספירציה כמו כאלה שתיארתי קודם, ורוב הזמן הם מדברים על האכזריות האיומה של הקאבאל מאחורי הקלעים. ריצ’ארד הופסטטר, שהיה האבא של חקר הקונספירציה בקרב מדעני המדינה, קרא לזה “הסטייל הפרנואידי בפוליטיקה האמריקאית“. הם חיים בתוך הסטייל הפראנואידי הזה. זאת אומרת, הם באופן בסיסי לא מאמינים לסמכות. זה בעצם נהיה המוקד של המחקר שלי יותר מאשר העולם השטוח, כי יותר משהם עסוקים בלהיות מדענים, הם עסוקים בלהיות פרשנים של המציאות, והם אומרים: המציאות כל הזמן, הקאבאל הזה שפועל מאחורי הקלעים, כל מה שהוא עושה זה מייצר שם שדה מוקשים תודעתי של שקרים וכזבים ואשליות, שנועד לגרום לך לא להאמין בעצמך ולא להאמין למה שאתה רואה ומה שאתה יודע שהוא אמיתי

אני אתן כדוגמא תיאוריית קונספירציה שמאד נפוצה בקרב חסידי העולם השטוח בארץ (לא כולם מאמינים בה אבל רבים מאמינים בה), זה תיאוריה של “טרנסג’נדרים מוסתרים”. זאת אומרת שהרבה מאד מהאליטה התרבותית, הפוליטית, הכלכלית, המפורסמים, הם בעצם היפוך מגדרי. אתה רואה את גל גדות, אתה מסתכל ואתה רואה שיש לה מבנה פנים וגוף של גבר, זה כי היא בעצם גבר. אתה רואה את יהודה לוי, הוא בעצם אישה. הילרי קלינטון היא גבר. כל מי שהוא מפורסם הוא הפוך. עכשיו למה הם עושים את זה?  קודם כל כי הם סוטים, האליטה הם סוטים, אמרנו את זה, הם לא ממש אנושיים. ושנית, הם עושים את זה כדי שלא תאמין בעצמך. מישהי כתבה באחד הפורומים: כל מקום שאני הולכת ברחוב אני כל הזמן מסתכלת על אנשים ואני אומרת רגע, זה גבר? זה אישה? זה גבר? זה אישה? אז הם רוצים שאתה תהיה במצב הזה של הבלבול התודעתי המוחלט כל הזמן

אחרי שראיינתי כמה מהם, אז התחושה הראשונית שלי הייתה תחושה של אימה. לא מהם, מהעולם שהם חיים בו. אמרתי להם: זה לא נורא מפחיד לחיות בעולם שבו יש כוחות איומים, באמת הכי איומים שאת יכולה לדמיין, מאחורי הקלעים, והם מוכנים לעשות הכול והם גם משקרים לך כל הזמן? אתה לא יכול להאמין בשום דבר. איך אתה יכול ללכת לעבודה? איך אתה יכול להתחתן? חלקם יש להם ילדים, איך אתה שולח אותם למערכת החינוך? אז התשובה שלהם לזה הייתה מעניינת. הם אמרו: מה זאת אומרת? זאת המציאות. היא המציאות אם אתה מאמין בה ואם אתה לא מאמין בה. אתה (כלומר אני) עוד חי באשליה, אנחנו כבר התעוררנו. מה שאתה אומר לי בעצם, הם אומרים לי, זה שאתה רוצה שיתקעו אותך חזרה למטריקס, ההוא שאומר “לא אכפת לי שהסטייק הזה הוא שקר, הוא טעים לי ואני רוצה את הסטייק הזה”. סבבה, תאכל את הסטייק שלך אבל אל תגיד לי שאני חי באשליות

הדבר השני שרבים מהם אמרו לי, הם אמרו לי: מה זאת אומרת, אחי? אני אציל את העולם, אני יודע את זה ואני אעשה משהו בקשר לזה. ולכן אני החזית, אנחנו הנבחרים. לא כולם מדברים בטרמינולוגיה הזאת, חלקם אומרים: כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להישאר ברקע, לחכות שתהיה אפוקליפסה ואז לצאת, כי זה לא כוחות. האם זה חזרה לקדם-נאורות במובן שנכנסים למערכות לא רציונליות? לכולנו יש הטיות אישוש כל הזמן, גם למדענים. אנחנו מאמינים יותר במה שנוח לנו יותר, או מתאים לנו יותר להשקפת העולם שלנו, כל הזמן.  אז אני לא יודע אם פה זה חזרה לקדם-נאורות או פשוט (סליחה, אסור לאנתרופולוגים להגיד את זה, אבל) פשוט הטבע האנושי

אדם עשה את מחקר הדוקטורט שלו בכלל בשדה הניו אייג’ על תופעת המתקשרים בישראל. אבל נראה שיש קשר בין אמונות רוחניות לבין אמונות קונספירטיביות, ולו ברמת המיינדסט, או הנחת היסוד שקיים בכלל עולם על-אנושי בלתי נראה ובלתי מובן, שמושך בחוטים מאחורי הקלעים של המציאות. אבל במציאות שלנו, בשנה האחרונה במיוחד, הקשר בין שני העולמות הללו הואץ וייצר מציאות חדשה

פה זה המקומות שבהם תרבות הנגד, העידן החדש, קצת פוגש את תיאוריות הקונספירציה. מה שנקרא “קונספיריטואליטי”, זה מונח שנטבע לפני כמה שנים. כי גם אלה וגם אלה לא מאמינים בממסד. ולכן בימינו, אם אתה נכנס לקבוצות כמו “לא יהיה בסגר”, אז אתה רואה שם אנשים שהם “רוחניים”, ואתה רואה שם אנשים שהם קונספירטיביים, ואתה רואה שם אנטי ביביסטים ואתה רואה שם ביביסטים – אבל כל מני אנשים שבגדול מאמינים שמאחורי הקלעים יש כוחות גדולים שפועלים נגדנו. והחוסר אמונה הזה בממסד, שאלה טובה לאן הוא יוביל. מה יקרה עם מה שהאמריקאים קוראים לו “משוללי הזכויות”, האנשים האלה שלא מרגישים יותר שהכוחות החזקים פועלים בשבילם או שהם חלק מהם. ומהם, בניגוד לחסידי תיאוריות קונספירציה כמו קיו-אנון, יש די הרבה. אפילו בישראל כבר הייתי אומר שיש עשרות אם לא מאות אלפים. בארה”ב הם כבר בוודאי מיליונים. לאן הם ילכו כל משוללי הזכויות? האם הם יתאגדו ביחד ואם כן האם זה יהיה כוח מהפכני? זו שאלה פתוחה ומעניינת וגם קצת מבהילה

הקורונה עושה משהו מעניין בשביל מדעני החברה. היא כוח חיצוני שהוא כל כך חזק, או התגובה אליו היא כל כך חזקה, שהוא מייצר איזה שינוי חברתי דרמטי. הכוח הזה מערבל כל מני דברים כמו זהויות ובמובן הזה הוא גם מאיץ תהליכים. כי את ה”קונספיריטואליטי” הזה, את המפגש בין העידן החדש לבין תיאוריות קונספירציה שלרוב מגיעות דווקא מהימין, הוא היה טרום קורונה, אבל זה נתן לזה בוסט מטורף. זה קבוצות זהות חדשות. זאת אומרת, אתה רואה מישהו שעד לפני שלוש שנים היה כולו אור ואהבה והודו וכו’, עומד בהפגנה שכם ליד שכם עם בנאדם שמאמין שיש פדופילים בתעשייה ששותים דם של תינוקות. זה לא בדיוק אור ואהבה. זה כאילו שאתה נהיית כל כך ליברל וכל כך שמרן שנפגשתם. שהאיין ראנדיסטים פוגשים את החסידים של אושו

אני רואה כאן את היפוך הנאורות שדיברתי עליו בעוד מובן: חזרה לתודעה מאד שבטית בכל שסעי הזהות הללו. וזה מפתיע שזה מגיע דווקא מאנשי הניו אייג’, שמייצגים תרבות מאד אוניברסלית של חיפוש המכנה המשותף האנושי, הנשמתי, היקומי, ופתאום הם משתתפים בשסעים שבטיים של “אנחנו והם”, סביב ענייני הקורונה והחיסונים למשל

הם היו ה-קוסמופוליטים, ה-אוניברסליסטיים, הם היו כאילו (במובן הזה, לא במובנים אחרים) האדם של הנאורות. לא שהנאורות הייתה אוניברסליטסטית, היא רק העמידה פנים, כן? כולם יש להם את הפוטנציאל להיות גבר לבן.  גם אצל אנשי העידן החדש זה היה קצת ככה: פאן-אנושיים, כולנו רקמה אנושית אחת, כולנו בעצם אין בינינו גבולות זה רק הפוליטיקאים וכו’, אבל רק אנחנו המוארים באמת יודעים את זה ולכן רק אנחנו המוארים באמת מתקדמים, עדיין יש פה איזושהי תפיסה לינארית. ולכן יש בזה משהו, אני חושב שעלית כאן על משהו. לצד זה ששוב, גם קודם זה לא היה עד כדי כך אוניברסליטסטי, זה כן היה גם אוניברסליסטי, ועכשיו זה הולך ונחלש

נראה לי שמחקרים כאלו מספקים לנו הצצה אנתרופולוגית לקישקע של הפוסט-אמת, למקום שמה שמאחד קבוצות מאד שונות זה העדר האמון במוסדות, כמו ממשלה מדע ותקשורת, ואנחנו חוזרים למקום פוסט-מודרני או אולי פוסט-אנושי מעניין, שמחבר בין הסתמכות על החושים של היחיד, לאמונה במיתוסים אפיים בבסיס הקיום. עד לא מזמן האמנתי שאנחנו חיים בתקופה מאד צינית, שגם אם יגיע איזה משיח, כולם יהיו בטוחים שהוא דיפ פייק. אפילו עשו סדרה על זה בשם “משיח” בנטפליקס. אבל במחקרים שלו, אדם נוכח שהרצון להאמין במשהו קיים כיום בדיוק באותה המידה

יש מתקשר שראיינתי שהוא מתקשר מאד מצליח בישראל, הוא ותיק, הוא כותב הרבה, הוא מפיץ הרבה. ויש לו איזושהי תיאוריה, מיתולוגיה של מלחמה בין אור לחושך שנמשכת כבר מיליארדי שנים, בעצם מאז הבריאה, וגם הבריאה הזו היא לא הבריאה הראשונה, ודברים בסגנון הזה. במובן האפי של זה, זה קצת כמו “מלחמת הכוכבים” אבל זה לא “מלחמת הכוכבים”, זה ז’אנר קצת אחר, וזה גם, זה נשמע מדע בדיוני. והוא, ככל שהוא מתקשר יותר שנים, הוא יותר ויותר מפיץ מסרים שקשורים במיתולוגיה הזו, הוא מקבל מסרים מישויות שמעורבות במאבק שחמט הנמשך מיליארדי שנים הזה. והקהל שלו לא רוצה לשמוע מזה, לא רוצה. הקהל שלו רוצה שיגידו לו שהוא האלוהות, ושאם הוא רק יאמין בדברים טובים אז הוא יביא לעצמו דברים טובים, ואת המיתולוגיות הם לא רוצים. הוא אומר: הספרים האלה שלי נמכרים פחות. כשאני מדבר על זה בהרצאות אז אנשים כזה נהיים בחוסר נוחות, והוא מאד מתוסכל מזה כי הוא מאמין שזה הדבר האמיתי

אבל ככה זה להיות חדשן. לפעמים אתה נהייה ל. רון הבארד שסיים את חייו מוקף באנשים שאוהבים אותו ומכל האויבים לא היה לו אכפת. ולפעמים אתה צריך להתפשר. על רוב החדשנים אנחנו לא שומעים כי הם לא מצליחים. חדשנות זה לא משהו שמוכר. זאת אומרת, תחשבי מה קרה לישוע. בהנחה וזה סיפור היסטורי, הוא לא סיים את חייו מי יודע מה טוב. תמיד אנשים יהיו סקפטיים לחדשנים הדתיים האלה, ומצד שני, כמה אנשים מוכנים להאמין שטראמפ – האיש הסופר פגום הזה, אף אחד לא יכול להכחיש את זה – כמה אנשים מוכנים להאמין שהוא המשיח? זאת אומרת, יש גם כוח מאחד וגם רצון באמונה, ולא רק סקפטיות. הכוחות האלה פועלים לכל הכיוונים

בניגוד לטכנולוגיה שבה אנחנו מעריכים חדשנות וחושבים שהחדש הוא הטוב יותר, דתות חשדניות כלפי חידוש. אבל יום אחד ההיסטוריה עשויה להתבונן על ימינו כעל עידן ציר חדש, שבו הופיעו שוב דתות דואליסטיות קונספירטיביות שמפלגות את העולם, כמו תנועת מטוטלת לעידן טרום הנאורות; או אולי דתות אינדיבידואליסטיות, היפר-אמיתיות ופוסט מודרניות, ששינו את המשמעות של מהי דת. ימים יגידו

אמרתי לא מזמן לאשתי, שזו תקופה מאד מעניינת להיות איש מדעי החברה ותקופה ממש איומה להיות בה אבא

 עד כאן להפעם, הפרק הבא יתפרסם ביום ראשון ה18 לאפריל, ובחודשים הקרובים הפרקים החדשים יתפרסמו בימי ראשון במקום בסופי שבוע. בינתיים, אתן מוזמנות ומוזמנים לדף הפייסבוק או האינסטגרם של הפודקאסט, לראות קדימוני וידיאו, קטעים גנוזים ועוד הפתעות. חג שמח ולהתראות

• Facebook
• Instagram
• TikTok

?רוצה לקבל מייל כשהפרק הבא מתפרסם

:מקורות והרחבה בנושא

אייזנשטאט, ש”נ. עידן הציר: עלייתן של השקפות טראנסצנדנטיות, הופעת האינטלקטואלים, ומבנה ההיסטוריה העולמית. עיון פילוסופי: רבעון, טבת-ניסן תשמ”ד, בין עיון למעשה חוברת א/ב  ,כרך ל”ג: 172-194

קלין אורון, אדם. 2021. “חסידי הארץ השטוחה ומשבר הקורונה: בנייה ופירוק של השקפת עולם הופכית.” סוציולוגיה ישראלית, כא (2): 53-60

Aaronovitch, David. (2009). Voodoo histories: The role of the conspiracy theory in shaping modern history. Jonathan Cape.

Bard, Alexander & Soderqvist, Jan. 2014. Syntheism: Creating God in the Internet Age. Translation: John Wright. Stockholm Text.

Beit-Hallahmi, Benjamin. 1992. Despair and Deliverance: Private Salvation in Contemporary Israel. Albany: State University of New York Press, pp. 11-48.

Charlotte Ward & David Voas. 2011. The Emergence of Conspirituality, Journal of Contemporary Religion, 26:1, 103-121.

Hofstadter, Richard. (1963). Anti-Intellectualism in American life. Vintage.

Lewis, James R. and Petersen, Jesper Aagaard. (Eds.). 2005. Controversial New Religions. Oxford University Press.

Nilsson, Per-Erik & Enkvist, Victoria. 2016. Techniques of religion-making in Sweden: The case of
the Missionary Church of Kopimism. Critical Research on Religion, Vol. 4(2) 141–155.

Olmsted, Kathryn, S. 2019. Real Enemies: Conspiracy Theories and American Democracy, World War I to 9/11. Oxford University Press.

Olshansky , Alex & Peaslee, Robert M. & Landrum, Asheley R. 2020. Flat-Smacked! Converting to Flat Eartherism, Journal of Media and Religion, 19:2, 46-59

Paolillo, John. C. 2018. The Flat Earth phenomenon on YouTube. First Monday, 23(12).

Possamai, Adam. 2012. Handbook of Hyper-real Religions. Brill.

Raine, Susan. 2015. Astounding history: L. Ron Hubbard’s Scientology space opera, Religion, 45:1, 66-88.

van Luijk, Ruben. 2016. Children of Lucifer: The origins of modern religious Satanism. Oxford University Press.

Zeller, Benjamin. 2010. Prophets and Protons: New Religious Movements and Science in Late Twentieth-Century America. New York: New York University Press.

: מדיה מומלצת להרחבה בנושא

שמיר, יואב. 2020. המקצוע: נביא. כאן 11 דוקו, סרט תיעודי על תנועת הראלים

Daniel J. Clark. (2018). Behind The Curve. Netflix  סרט דוקו על מאמיני העולם השטוח

הפודקאסט של תינק אנד דרינק עם ד”ר אדם קלין-אורון. רפטליאנים, עולם שטוח וקיו: על תיאוריות קונספירציה