Category Archives: Podcast

האוטופיזם הטכנולוגי מזהה את הטכנולוגיה עם קדמה ורואה בה פתרון אחד לכל הבעיות האנושיות. על אף היותה מוצדקת באמצעות מחקרים מדעיים, זוהי תפיסה טלאולוגית של גאולה באמצעות טכנולוגיה, שאותה ירשה הנאורות החילונית מהנצרות. במוקד הפרק עומדים מחקריו של ד”ר אלון הסגל על התנהגות אנושית חברתית נחילית, המשרטטים נרטיב לינארי מעריכי, שבמסגרתו לא ניתן לחזור לאחור, אל הטבע, אבל ייתכן שבתוכנו טמונה טכנולוגיה שטרם חקרנו, שהיא הפוטנציאל האמיתי של הטבע האנושי

עליית השמרנות לא מבטלת את הפמיניזם, אלא מתעדפת את הגרסה המהותנית שלו, על פני הגרסה הפוסטמודרנית/קווירית. ד”ר עינת רמון קושרת את הפוסט-מגדר ותיעוש הרבייה לפוסט-אנושיות. היא משלבת הגות יהודית עם אבולוציה ואתיקה קלאסית, לכדי טענה כי החופש לא נמצא בנזילות, אלא דווקא בספקטרום שבין הקטגוריות המסורתיות, ושעדיף לעבוד את האל, גם אם לא מאמינים בקיומו, מאשר לסגוד לטכנולוגיה

התיאוריה הביקורתית במשבר כי ההומניזם במשבר. רוזי בראידוטי מציעה תיקון עם תיאוריה פוסט-הומניסטית פמיניסטית, ממקום של אישרור לאדם ועבודה יצירתית עם המגבלות הקיימות שלנו. את הסובייקט ההומניסטי המסורתי שמוגדר על ידי הזכות לחירות, היא מציעה להחליף בסובייקט נומאדי שמוגדר על ידי הדרישה לאחריות, ובפרק נלמד איך עושים זאת. יערה רוזוליו טוענת על בסיס בראדיוטי, שהמצב האונטולוגי שלנו הוא מצב של שכחה תמידית, וזה מה שמאפשר לנו להזדהות עם הרעיון של האינדיבידואליות, בזמן שבפועל אנחנו רשת, חלק ממארג מסועף של קשרים. אבל הפתרון הוא לא להיזכר, זה קשה עד בלתי אפשרי, אבל אולי אפשר להשתמש בשכחה באופן יצירתי, כדי לשכוח לשכוח

זו טעות להתייחס לביטקוין ודומיו כאל כסף. הם לא עומדים באף קריטריון של כסף, ודומים יותר להימור בקזינו, שרשויות המס מגדירות כנכס פיננסי ברמת סיכון גבוהה. אמנון נויבך רואה בביטקוין טכנולוגיה מובלת אידאולוגיה ליברטריאנית, שאינה מתאימה לכלכלה אנושית, ומסמן את קבוצת סייפרפאנק כמי שעומדים בפועל מאחורי “סאטושי נאקומוטו” ממציא המטבע. לדעתו, התרומה המרכזית של הרפתקת הקריפטו, היא פיתוח טכנולוגיית הבלוקצ’יין, ודחיפת הבנקים העולמיים להמציא מטבע דיגיטלי מדינתי שיחליף את הכסף הנוכחי שלנו

המחשב כפי שאנו מכירים אותו הגיע לגבול החומרי של מזעור ומהירות, שאותו לא ניתן לחצות מבלי לשנות לגמרי את הקונספט של מחשב. פרופ’ יוני דובי מסביר מדוע המחשב הקוונטי רחוק יותר ממה שחשבנו, ומדבר על הפתרונות הקרובים יותר: להחליף את הרכיבים האלקטרוניים במולקולות דנ”א, ולייצר רכיבים אלקטרוניים שמחקים דרכי פעולה של נוירונים. אבל גם במסלולים הללו לא ניתן להתחמק ממכאניקת הקוונטים, שהיא החוקיות השולטת בגדלים המזעריים שהגענו אליהם. עוד בפרק: ביולוגיה קוונטית והתרומה האפשרית שלה לטכנולוגיה, ומקורות אנרגיה חדשים.

ברובוטים חברתיים חשובה לנו הרבה יותר האינטראקציה מאשר האינטליגנציה. פרופ’ גיא הופמן מתייחס לגוף הרובוט כאל ממשק משתמש, ומביא לרובוטיקה שיעורים מעולמות האנימציה והמשחק, שמייצרים רובד אחר של האנשה ואישיות, המבוססות על תנועתיות. הוא תכנן את שחקן התיאטרון הרובוטי הראשון שהיה בכלל מנורה בהשראת המנורה של פיקסאר, ואת הרובוט שמאלתר ג’אז בזמן אמת עם נגנים אנושיים וגם “נהנה” מהמוזיקה. כמו כן, הוא ביצע עשרות מחקרים שחושפים את מגוון ההשפעות הפסיכולוגיות שיש לרובוטים על בני אדם

ידע אלגוריתמי שמבוסס על נתונים מייצר סוג חדש של ידיעה עצמית, שמנוגד לאופן בו הפסיכואנליזה תופסת את הסובייקט. היא אינה מבוססת על שפה, והיא מדירה אותנו מתהליך הגילוי והעיצוב העצמי. הנאורות התייחסה אלינו לפי האידאל והפוטנציאל שלנו, כיצורים רציונליים שחותרים לחופש ומסוגלים לשינוי, אך אלגוריתמים מנסים לייצר בני אדם צפויים יותר, ולפתות אותנו לחזור שוב ושוב על הדפוסים שהם כבר זיהו בנו. בנוסף, הפניה הפרסונלית שלהם לכל אחד מאתנו, היא בבחינת הפרד ומשול, שמפקיע את מרחב הדיון הפוליטי בנושאים מורכבים, ומנחית הכרעה מבחוץ. הספר החדש של פרופ’ ערן פישר “חושבים בשבילך: מבט ביקורתי על אלגוריתמים”, משרטט את קווי המתאר של המתקפה האלגוריתמית על הסובייקטיביות

הסיכוי שאנחנו לבד ביקום נמוך מאד, כי רק בגלקסיה שלנו יש כמה מיליארדי פלנטות עם תנאים מתאימים לחיים דומים לשלנו, אבל מכיוון שאנחנו עדיין לא יודעים כיצד נוצרו חיים, קשה לדעת בוודאות מה נוצר בכל פלנטה כזו, אם בכלל. השמש שלנו צעירה יחסית אז הסיכוי גבוה שהחיים האחרים בגלקסיה ותיקים ומתקדמים מאיתנו בהרבה, ולפרופ’ חגי נצר יש השערה מעניינת מי או מה הם. בפרק הוא מסביר מדוע הסיכוי להיפגש איתם הוא נמוך, מצד אחד, ומצד שני, מדוע ייתכן שהם כבר ביקרו או מבקרים אותנו.

אם אנחנו יוצאים למסעות בחלל מתוך מיינדסט אנושי עדיף שנישאר בבית. אפשר ללמוד מיחסינו לבע”ח מה יקרה לצורות חיים פחות מתקדמות אם נחליט לחקור אותן, ומהדמיון הקולנועי שלנו נראה שהמפגש עם יצורים דומים לנו ככל הנראה יהיה אלים. בספרו “טורפי העולמות”, אורן בן יוסף מבקר את כשלי הדמיון שלנו לגבי חייזרים והתקשורת איתם, שנובעים מהצורך לראות את עצמנו במרכז היקום, ומנסה לפתוח לנו קצת את הראש לכיוונים אחרים.