פרק בונוס: אפוקליפסה אחר כך. אורח: ד”ר תומר פרסיקו

זה מפגש של פונדמנטליסטים משני הצדדים. ושוב, יש הבדלים, אני גם לא רוצה… סמוטריץ’ עדיין לא רצח אף אחד. אבל יש זהות בתפיסה שלהם של כתבי הקודש, בנחישות שלהם, ויש זהות בהתנגדות העקרונית שלהם למה שאפשר לקרוא לו ערכי המודרנה

ד”ר תומר פרסיקו

זה כבר פרק בונוס שני מחוץ לליינאפ הרגיל של הפודקאסט. אם טרם האזנת לפרק הקודם עם פרופ’ יוחאי עתריה, על קריסת הקונספציה הטכנולוגית, מומלץ מאד. לפני הכל, אני רוצה להתנצל שהפרק הבא היה מוכן ומתוזמן בכל הפלטפורמות עוד לפני 7.10, ובגלל ההלם שהייתי בו בשבוע וחצי הראשונים, לא נטרלתי את כולן בהצלחה. למנויי המייל יצא תמלול של הפרק ללא פרק, וזמן מה אחר כך הפרק פורסם בטעות וירד אחרי ארבע שעות, אז מי שהאפליקציה שלהם הורידה להם את זה, בעצם יש להם את הפרק הבא, עם פתיח לא רגיש של “היי חזרתי מפגרת החגים” שהוקלט לפני, ולא אמור היה להתפרסם. הפרק הזה ייצא רשמית עם פתיח חדש בקרוב

אז לפני שניגש לנושא הפרקון הנוכחי, עוד כמה מילים בענייני טכנולוגיה והמצב הנוכחי: בפרק הבונוס שבו דיברנו על המצב דרך הטכנולוגיה, הזכרנו גם את התפקיד יוצא הדופן של הטלפון הסלולרי, וספציפית הווצאפ אולי, ביכולת להביא לנו את הזוועות בשידור חי, ואני ציינתי זאת בהקשר שהוא שלילי וקשה בעיני. אחת המאזינות העלתה את הנקודה החיובית, שמיקומים שאנשים שלחו איפשרו להציל חיים גם, וזה נכון, אבל אני המשכתי לחשוב על הדבר הזה, כי משהו שם תפס אותי, ועוד לא הייתה לי המשגה לזה. יש כאן בעיני משהו הרבה יותר עמוק, ואני רוצה לנסות להגיד על זה משהו

כשאנחנו נמצאים במצב סכנה אמיתי, והגוף עסוק בלהימלט ולהציל אותנו, נמצא בהישרדות, יש משהו לא טבעי בלהשאיר טיפת אנרגיה לתיעוד של זה. לא טבעי, אני מתכוונת ברמה של אותו תפקוד אבולוציוני הישרדותי, שמספרים לנו שהוא לא השתנה מאות אלפי שנים. אז נראה שמשהו כן השתנה עמוקות, לא? יש כאן הסתכנות בלהתגלות, ועדיין זה משהו שאנשים ברגעי האמת עשו על אוטומט, ברחו וצילמו, הסתתרו וצילמו. נתקלתי אפילו בתיאור של לחימת חיילים בבסיסי זיקים, שכל התיאומים בזמן אמת נעשו בקבוצת הווצאפ; שלוחמת מעדכנת בת משפחה שמחבלים רצים לעברה, בזמן שהיא מכוונת אליהם רובה, וזה מדהים בעיני באיזו טבעיות זה דווח בעיתונות. אני מבינה שלדור הזה, הטלפון הוא באמת עוד איבר בגוף, והוא כנראה איבר חשוב, שמופעל גם בשעת החירום הגדולה ביותר. וכל התיאוריות ההישרדותיות הביולוגיות שלנו של מה “טבעי”, צריכות להשתנות כאן. זה מכשיר שיום אחד גם יהיה ממש בתוך הגוף הביולוגי, כדי להקל עלינו, ושלא יוכלו להפריד אותו מאיתנו בשעת חירום, וזה יראה לנו מה זה טבעי. זה יהיה חלק מהגוף שלנו ומעצמנו, שהוא למעשה בבעלות מסחרית, ואנחנו נשתמש בו לדברים האינטימיים ביותר. זה דברים שצריך להתחיל לחשוב עליהם, ולדעתי המשבר הנוכחי מציף

 צילום נחשב לתיעוד, אבל מאז שהוא בכף ידינו, זמין ותכוף כל כך, הוא יותר חלק מהחוויה מאשר תיעוד שלה. זה חלק מהאופן שבו אני חווה דברים, את כל הדברים, מסתבר, גם חוויות קיצון. יש פה דור שהחוויה והתיעוד קרסו עבורו לפעולה אחת, דור שחי באיזה לייב אינסטגרם מתמיד, ואני לא אומרת את זה בצורה שלילית, אלא בתור להבין שיש פה מצב טבע חדש; שאנחנו התרגלנו בעצם לחיות בו זמנית את האני החווה, ואת האני הרפלקטיבית שבתוכי, זו שמתבוננת ומפרשת את החוויה. הקול הפנימי ביותר שמדריך אותי במחשבות שלי, המצלמה שולפת אותו ומחצינה אותו אל הקהל הרחב בעולם, זו שדרנית הרצף. והנה, זה כל כך מוטמע בנו, שאפילו ברגעי הסכנה הכי גדולים, אנשים חיים את שני הרבדים האלה: מסתתרים, בורחים מיריות, ומפרשים ומתעדים את עצמם מסתתרים ובורחים מיריות. זה הדבר הכי טבעי ואינסטינקטיבי פתאום. לדעתי זה שיפט גדול שעוד צריך לדבר בו

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה טכנולוגית אחת, שהתבהרה מאז הפרק הקודם, והיא קשורה לפרק 10 בפודקאסט שלנו, על אנימציה תיעודית וראיית מכונה עם ד”ר ניעה ארליך. ניעה דיברה איתנו על כך שהצילום איבד את הקשר שלו לריאליזם, אנחנו כבר לא מאמינים לו מזמן, אז מה שעלה במקומו זו האנימציה. דווקא בגלל שהיא לא מתיימרת לריאליזם, אפשר להעביר באמצעותה זוועות שהן מעבר לדמיון, בצורה הרבה יותר אפקטיבית. אז במערכה הנוכחית של ההסברה ברשת נוכחנו בשני הרבדים של הטיעון של פרק 10. אחד, שבעידן של בינה מלאכותית ודיפ פייק ופייק ניוז, כשכל אחד ואחת יכולים ליצור בקלות כל דימוי , קשה מאד להאמין לתיעוד. ככל שזה יותר זוועתי, זה יראה יותר מופרך, וראינו אנשים בעולם שאמרו לנו “זה פייק, המצאתם את זה”, וזה מותיר אותנו חסרות אונים

הזוועות של השואה היכו במערב, רק לאחר שעיתונאים נכנסו וראו, וצילמו וסיפרו. אבל עכשיו, הרבה דברים שהפצנו וחשבנו שיטו את דעת הקהל, נפלו על אוזניים ערלות. איך תוכיחי שזה לא פייק של פאר הטכנולוגיה של אומת הסטרטאפ הישראלית? בעזרת עוד צילום? אחד הדברים שהכי חששתי ממנו בהשלכות של בינה מלאכותית, זה לחיות בעולם שבו אף אחד כבר לא מאמין לכלום. ובעיני יהיה לזה עוד שלב, כשאמת המידה למציאות תשוב בעצם לאמפיריציזם, חוויה חושית בגוף ראשון: אני מאמינה רק למה שאני ראיתי במו עיני, חוויתי במו חושיי, או אני מכירה אישית מישהי אמינה בעיני, שנשבעה לי שחוותה זאת על בשרה. יש מדיה בכל מקום, וערכה הולך ופוחת, כי לא מאמינים לה. תיאוריות הקונספירציה עליהן דיברנו בפרק 21 ישלטו בכיפה, כי קל יותר להאמין שכולם משקרים לנו כשכל כך קל לשקר. ואולי אפילו נחזור לשיטות תנ”כיות, כמו הוכחת אמת בעזרת שני עדים אמינים וכאלה. אמת גופנית שמחוץ למסך בלבד – זו תחזית “העתיד שהוא העבר” שלי

דבר שני שניעה צדקה לגביו הוא כוחה של האנימציה. בהסברה הישראלית הפצירו בנו בהתחלה להעביר לעולם את הסרטונים הכי נוראיים של החמאס, כדי שיבינו את גודל הזוועה, אבל הדבר הזה יצר רתיעה והורדת מסך, גם אם לא אמרו שזה פייק. זה לא בהכרח מה שעובד. מסתובבים עכשיו שלושה סרטוני אנימציה ויראליים חזקים מאד, שעושים עבודה הרבה יותר טובה. אני לא יודעת מי יצרה את הוידיאו על “מאמא בר” והשועלים שחוטפים ומפרידים בינה לבין הילד-דובון. הסרטון הילדותי לכאורה הזה, מעביר את האימה יותר מכל וידיאו זוועות, ומאפשר לאמת לחדור. בצורה דומה, האנימטורית דנה ישראלי יצרה סרטון אנימציה, שמספר את הסיפור של אחת המשפחות בעוטף באותה שבת שחורה. וברובד אחר, ארגון “הללו” יצר אנימציה חזקה מאד, עם גל אבנים ישראלי, שעוצר את האבן המתגלגלת של החמאס מלהרוס את אירופה שבתחתית ההר, ואז כל אירופה תוקפת אותו על זה שפירור ממנה נפגע במהלך העצירה הזאת. המסר הזה, שישראל נלחמת את מלחמתה של אירופה, עובר הכי חזק באנימציה הזאת, ושום הסברה מרגשת או נחושה לא הייתה יכולה להעביר אותו, בלי לצאת סאחית ומטומטמת. אז מומלץ ממש לחזור לפרק 10 בימים אלה, ולהבין למה כדאי לקדם דווקא סרטוני אנימציה. בקיצור, אנחנו חיים עכשיו בעתיד שצפתה העונה הראשונה של הפודקאסט. כבר אמרנו את זה בפרק 73 כשפרקים 3ו-4 על בינה מלאכותית החלו להתממש, והנה עכשיו אנחנו כבר בפרק 10

דבר אחרון, יצא לי לשאול כמה פעמים בפודקאסט הזה, למה התכוון יאיר אסולין ב”הארץ”, כשהוא דיבר על זה שיש “קץ הפוליטיקה“, איך זה נראה בפועל? נדמה לי שגם את זה אנחנו חיים עכשיו: חמ”לים אזרחיים מנהלים בפועל את המדינה, והדרג הפוליטי משותק לחלוטין. עדיין לא ברור לי איך זה אמור להפוך לצורת שלטון חדשה פוסט-פוליטית, אבל נראה לי שהתחלתי להבין את אסולין. ומה שהיה נשמע מאד הזוי, והוא בהחלט לא תקין, מתממש לנגד עינינו, ועובד בינתיים

---

טוב, אז אני מביאה לכםן היום פרק בונוס נוסף, וממאמנת עדיין לחזל”ש, כי כפודקאסט שעוסק בעתיד הקרוב, ואמר לא פעם שהעתיד הוא העבר, אני לא יכולה להתעלם מההווה שלנו, שהעבר והעתיד קרסו לתוכו פתאום. ואני חושבת שהמשמעות של המשפט הזה, באיזה מובן זה קורה, תהיה מובנת יותר בסוף הפרק היום. התכנסנו בעצם כדי לדון בציר השני של הפודקאסט הזה: זה פודקאסט על טכנולוגיה, תרבות, ורוח נכון? אז אנחנו נדבר היום על רוח/דת/תיאולוגיה. אנחנו מדברים על המון פוליטיקה בימים האלה, ועושים חישובים רציונליים מחד, ורגשיים-נקמניים מאידך, אבל אנחנו לא מדברים מספיק על המסגרת התיאולוגית והמיתית, שבשמה פועל חלק מהעם שלנו, שגם יושב בממשלה, וגם החמאס. והמסגרת הזאת אחראית לא מעט למצב שהגענו אליו, וגם לעתיד שאולי צפוי לנו. אז לשם כך אני מארחת שוב את ד”ר תומר פרסיקו, שהיה איתנו בפרק 19, חוקר דתות במכון שלום הרטמן, ועמית רובינשטיין באוניברסיטת רייכמן. בואו נצלול ישר לעניינים

תומר: נתחיל ביהדות וברמה הכי מצומצמת, צנועה, של החלומות התאולוגיים. אז צריך להיות ברור, אני חושב, שמבחינת הרבה מאוד אנשים בציונות הדתית, בוודאי בחרד”ל ספציפית, התקופה הזאת היא איזושהי קתרזיס. קודם כל העם מאוחד, שזה תמיד ערך גדול, נגד האויב הערבי, ואנחנו סוף סוף מתקנים את הטעות לכאורה של ההתנתקות, ואת שומעת מכל עבר דיבורים על חזרה לגוש קטיף. זאת אומרת, זה בערוץ 14, סמוטריץ’ רמז על זה בקבינט. כמובן שזה לפעמים עטוף בז’רגון ביטחוני, הנה הוכחנו שאנחנו חייבים את ההתיישבות סביב ה-, אבל המניע הוא קודם כל תיאולוגי. אף אחד לא מציע להתיישב עכשיו בלבנון כי החיזבאללה מאיים עלינו. ומצד שני, ראינו גם כשיש התיישבות, לא תמיד מספיק צבא נמצא שם, לדאבון הלב. אז אין פה באמת הסבר רציונלי פוליטי-מדיני לעניין. יש פה תיאולוגיה, שאומרת שצריך ליישב את כל ארץ ההבטחה, עזה נכללת

אבל זה באמת ברמה הכי צנועה של העניין. ואז אפשר ללכת לרמות יותר נרחבות, של האנשים שמדברים עכשיו על ריבונות בהר הבית, וזה יכול לכלול גם את, חלילה, הריסת כיפת הסלע וכו’. שם זה מקור הכוח, “השולט בהר שולט בארץ” כמשפטו של אורי צבי גרינברג שמצוטט תדיר באותם מעגלים. והמחשבה שהנה עכשיו מן סוג של מלחמת קודש כזאת. וזה יכול גם להגיע להסברים תיאולוגים על למה בדיוק אלוהים החליט ככה ולא אחרת. היה מאמר, שכבר הורד, באתר סרוגים, של פרופסור יואל אליצור (אני לא יודע אם שמת לב לזה) שאמר, למה דווקא הקיבוצים קיבלו את המכה, למה שחטו שם ילדים בקיבוצים? זה הכל אלוהים רצה את זה, אל תחשבי, כן? אלוהים תכנן שדווקא האנשים שתמכו בהתנתקות, והפריעו עד היום לצה”ל לעשות מה שצריך לעשות, הם ישלמו את המחיר. הם ישלמו את המחיר גם לא סתם, זה לא רק עונש, זה גם פתיחת השער שוב להתיישבות מחדש בגוש קטיף. אז ממש הסברים תיאולוגיים לאסון שקרה לנו

כרמל: כלומר, אין איזושהי הבנה רציונלית, שאולי באמת אין לנו את המסוגלות לשלוט במקומות האלה, יש איזושהי מחשבה של נס? שאלוהים יצור מצב

תומר: ברור. אין פה שום רעיון שאפשר לוותר על המקומות האלה, ושום מציאות לכאורה שזה יכול לקרות בה. המציאות חייבת להסתדר על פי התאולוגיה ולא להיפך. הרי זה כל הסיפור בכלל עם יהודה ושומרון, נכון? הרי מי שעלה על הקרקע, בצורה הרבה פעמים לא חוקית, כבר ב1974 וכו’ (ההתנחלויות הראשונות בגדה, אני לא מדבר על גוש עציון שיושב מיד אחרי 1967) עשה את זה לא מתוך ריאל-פוליטיק, אלא מתוך תפיסה משיחית קוקיסטית – הרב אברהם יצחק הכהן קוק שמת ב1965, והפרשנות של התורה שלו על ידי הרב צבי יהודה קוק, שמת ב1982. בשנות השבעים, הרב צבי יהודה היה המנהיג הרוחני של הציונות הדתית, והקוקיזם, אפשר לומר, תפיסת העולם התיאולוגית שלו, הניעה את גוש אמונים להתיישב בשטחים, וההתיישבות הזאת הייתה מתוך תפיסה משיחית, שהנה הנה משיח בא. הנה אנחנו בקץ הימים, ואפילו ממש באמצע הגאולה, לא בתחילת הגאולה (ככה אמר צבי יהודה, אני לא ממציא את זה), וככל שנתיישב יותר, ככל שיהיו יותר התנחלויות יהודיות ביהודה ושומרון, כך הגאולה תלך ותתקרב

כרמל: אז בעצם אולי נרחיב אפילו קצת עוד יותר למאמר של סמוטריץ’ ב”השילוח” – הדברים שככה נזרקים בשוליים ועכשיו פחות שמים לב אליהם, שגם בן גביר דיבר על זה – יש חתירה למלחמה, כי המלחמה הזאת היא חלק מהחזון… אולי נדבר קצת על החזון הזה? מה הם חושבים שאמור לקרות

תומר: אוקיי, אז שוב, בואי נתחיל ברמה הכי מצומצמת, שהיא דיבורים על מה שנקרא “נכבה שנייה”. זה יכול להיות בלי תפיסה משיחית, אלא פשוט מין תפיסה של אין ברירה, או שהם פה או שאנחנו פה. כמו שסמוטריץ’ פעם צעק לחברי הכנסת הערבים במליאת הכנסת, “אתם פה בגלל שבן גוריון עשה טעות ולא השלים את העבודה”, והגיע הזמן להשלים את העבודה. וכל מלחמה כזאת היא הזדמנות, לכאורה, למלחמת אזרחים אדירה בתוככי המדינה, כאשר, שוב, נגיע למצב, מבחינתם, שאין ברירה, אלא להעלות את הערבים על משאיות וכו’, משהו כזה, או להבריח מפה הרבה מאוד פליטים. פנטזיות מטורפות

כרמל: שזה מה שהבוטים האיראנים ניסו לחולל במדינה, זאת אומרת, הם מיושרים עם האינטרס האיראני של לייצר מלחמת אזרחים בטעות

תומר: כן, לסכסך. כמובן האיראנים לא חושבים שהיא תיגמר בגירוש המוני של פלסטינים, אלא במשהו אחר לגמרי, ואולי גם אלה פנטזיות. אבל זאת הרמה באמת הכי נמוכה. סמוטריץ’ עצמו ואנשים כמו, אני מתאר לעצמי גם בן גביר, מכיוון תיאולוגי קצת שונה, חושבים שבסופו של דבר, ממילא כדי שנקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש, כדי שהמדינה הזאת תתנהל על פי חוקי התורה – וכך סמוטריץ’ אמר במפורש  – כל הלא יהודים בישראל חייבים להיות במעמד נחות, או לא להיות פה, כן? משהו כמו גר תושב וכל ההתחכמויות ההלכתיות, הקטגוריות ההלכתיות האלה שאני לא אכנס אליהן. הם לא יכולים להיות במעמד של יהודים, בוודאי לא להצביע לכנסת, שחייבת להיות על טהרת היהודים. ופה זה כבר חלק באמת מתוכנית הרבה יותר גדולה של להקים מדינת הלכה, להקים תיאוקרטיה יהודית, ממלכת בית דוד המחודשת

ואז, כפי שסמוטריץ’ מפרט בתוכנית ההכרעה שלו, במאמר שהוא כתב ב”השילוח” שהתייחסת אליו, יש לפלסטינים שלוש אופציות: או לקום וללכת, או להסכים למעמד נחות של גר תושב מרצונם – אולי תוך כדי ראיית האור שהיהודים הם באמת הגזע הנבחר, ולכן לכבוד הוא לנו לשרת אותם, כן? ויש גם תפיסות כאלה בגוש אמונים, בוודאי היו וגם היום – או להילחם ולמות. אלה שלושת האופציות, לכאורה על פי שלוש אגרות, שבמדרש התלמודי יהושע שולח לעמי הארץ לפני שהוא נכנס. צריך להבין שיש פה תפיסה פונדמנטליסטית במובן הזה שהיא אלף, קוראת את המקורות במובן הכי מילולי. מה יהושע נכנס לארץ וטבח בעמים שישבו פה, כך אנחנו נכנסים לארץ וטובחים. זה שזה היה לפני שלושת אלפים שנה או יותר, זה לא משנה

שנית, תפיסה מונוליטית של ההיסטוריה. אין הבדל בין עידן הברונזה למאה ה21. אין הבדל משמעותי במובן הזה שיש דברים שאנחנו מבינים שהיום הם לא מוסריים, או שהמוסר שלנו שונה, אנחנו עושים אותם אחרת, זה לא מקובל, זה לא ריאלי – אין דברים כאלה. אנחנו מתיישרים לפי המקרא, לפי המילוליות של המקרא והתפיסה המונוליטית הזאת של ההיסטוריה. ושלישית, מין נחישות מאוד מאוד גדולה להביא את המצב הזה. חוסר פשרות, מוטיבציה עצומה שמניעה את האנשים האלה דוך, ראש בקיר, מתוך אמונה שהכל יהיה בסדר. כי אם אנחנו עושים את רצונו של השם, הוא בסוף יציל אותנו, כמו שסמוטריץ’ אמר על הכלכלה, נכון? “אם בחוקותי תלכו” יהיה ימבה כסף לכולם. אם לא, אז לא

כרמל: גם החמאס והחיזבאללה חושבים שהם עושים את רצונו של אללה. זאת אומרת, יש כאן באמת איזשהו מפגש… מלחמת דת בסגנון ימי הביניים לגמרי

תומר: בוודאי. זה מפגש של פונדמנטליסטים משני הצדדים, שבאמת מה שמשותף להם… ושוב, יש הבדלים, אני גם לא רוצה… סמוטריץ’ עדיין לא רצח אף אחד

!כרמל (בגיחוך): עדיין

תומר: יש לו כוונות. כאילו, אפשר להסתכל בתוכנית ההכרעה, כן? ומה שהוא אמר עליה. אני לא טוען שאין שום הבדלים, אבל יש זהות בתפיסה שלהם של כתבי הקודש, יש זהות בנחישות שלהם, ויש זהות בהתנגדות העקרונית שלהם למה שאפשר לקרוא לו ערכי המודרנה; לעולם החילוני, דמוקרטי, ליברלי, הומניסטי, זה העולם שמאיים עליהם. וכמו שהפונדמנטליזם האסלאמי קם כנגדו, כך הפונדמנטליזם היהודי קם כנגדו. שוב, אני לא רוצה להגיד קטגורית שזה המצב אצל כל ארגון פונדמנטליסטי, או כל סוג של פונדמנטליזם, אבל אי אפשר לסמוך על זה שמניעים פרגמטיים ינחו את הפונדמנטליסט, כן? ושוב, כי הוא מאמין שהכל בסדר, אלוהים יושיע, אם נעשה מה שאנחנו חושבים שככה אלוהים ציווה

אבל פה אני חושב שצריך לשים לב, שלא כל הפלסטינים הם חמאס. בואי נחזור לאנלוגיה לציונות הדתית. ואני שוב אגיד פה להבדיל, כדי שאנשים יירגעו, אבל רוב הציונות הדתית המיינסטרימית (רעננה, גבעת שמואל, כפר סבא, הרצליה, פתח תקווה, אריאל גם, אלון שבות גם, אפילו עפרה ברובה), הם אנשים שאין להם שום התנגדות לערכים של המודרנה. יכול להיות ויכוחים פה ושם, ענייני להט”ב טיפל’ה, טיפל’ה פמיניזם כשזה מגיע לתחום הדתי (זה לא שיש להם בעיה עם נשים מצליחות, מנהיגות, אבל ספציפית בבית כנסת, כן?), אבל אין להם בעיה לא עם אינדיבידואליזם, לא עם אוטונומיה, לא עם זכויות אדם, לא עם זכויות אזרח, לא עם דמוקרטיה, לא עם ליברליזם. בגדול, כן? להיפך, הם אימצו את הערכים האלה, הם חלק מהעולם הזה

המיעוט שבציונות הדתית שאנחנו קוראים לו חרד”ל, המאפיין המזהה שלו, אני רוצה לטעון, הוא לא שהם מקפידים קצת יותר בהלכה. המאפיין המרכזי שלו זה ההתנגדות הזאת לערכים המודרניים. זה מה שהופך אותך לחרד”ל, זה מה שהופך את בנט לסמוטריץ’. בנט לא שם, סמוטריץ’ כן שם. הוא לא ליברל, והוא רואה בליברליזם סכנה, מבחינתו, לזהות היהודית, למטרות של היהדות. עכשיו, שוב, להבדיל, אנלוגיה: המון פלשתינים, רובם מסורתיים שכאלה, אבל אין להם בעיה עקרונית לחיות את חייהם עם מינימום של כבוד עצמי ואוטונומיה, ויכולת לחיות בקהילותיהם בבטחה. וגם אם הם היו רוצים שאנחנו נעוף מפה, כפי שהרבה מאיתנו היו רוצים שהם יעופו מפה, הם לא יצעדו את הצעד הבא וינסו לעשות את זה. מוכנים לפשרה, אפשר לומר, במובן הזה שיש איזשהו מקום שהם כן פרגמטיים

המיעוט החמאסניקי – שיכול להיות שיש לו הרבה תמיכה, אבל לא כל מי שתומך בחמאס הוא חמאס, כן? – הוא באמת הפונדמנטליסט הזה שרואה במודרנה סכנה, שרואה בזה שהיהודים הביאו לפה את המודרנה, את המערב לכאורה, סכנה. ושאיתו אי אפשר להתפשר, כי בסופו של דבר הוא רוצה את כל היהודים לא פה. מה שאנחנו עשינו ב15 השנה האחרונות: החמאס עלה לשלטון בהפיכה בעזה ב2007. ב2009 נתניהו עלה לשלטון פעם שנייה. מה שעשינו מאז, זה חיזוק החמאס והחלשת הרשות. במקום לחזק את הפלשתינים שמעוניינים במדינת לאום, שמגשימים את זהותם הפלסטינית באופן לאומי, אנחנו חיזקנו את אלה שמגשימים את זהותם הפלסטינית באופן דתי ובאופן פונדמנטליסטי. באופן כזה שלא מאפשר פשרה, שלא מאפשר שתי מדינות, כי אנחנו בכלל לא מדברים על מדינה. לא מעניין אותם להקים מדינה משגשגת

---

אוקיי, בואו נדבר באמת על ההיבט המיתי. בעצם אני רוצה לשאול, האם הביטחון הזה שאלוהים יסדר פה את העניינים ואנחנו נקבל את הארץ, הוא רק ביטחון, או שיש איזושהי נבואה/אמונה/סיפור? תהיה מלחמה, ואז מה יקרה אחריה, יש איזה מיתוס?י

הוא נפוץ דווקא אצל הנוצרים האוונגליסטים. שם יש ממש סיפור, יודעים מה יקרה. כמה מילים על האוונגליזם: זה טיפוס של נצרות, זה לא זרם בנצרות. כי נגיד, יש הרבה בפסטיסטים שהם אוונגליסטים, אבל יש גם אפיסקופלים שהם יכולים להיות אוונגליסטים, יש כל מיני. זה לא כנסייה, זה לא זרם כנסייתי, אבל זה טיפוס של מאמין נוצרי. יש הרבה אוונגליסטים בארצות הברית, יש גם במקומות אחרים. הם מאמינים בתפיסה יותר מילולית של המקרא, קצת יותר פונדמנטליסטית מהבחינה הזאת, וחלקם לפחות מאוד משיחיים, במובן הזה שהם חושבים שאוטוטו ימות המשיח, והם גם יודעים מה הולך לקרות. עכשיו, מי שיודעים מה הולך לקרות, בדרך כלל נקראים הדיספנסיישנוליסטס, שזו פשוט מילה לעידנים. אפשר לחפש בגוגל את ג’ון דרבי למי שרוצה, הוא התחיל את זה במאה ה19

בגדול, מדובר על זה שכדי להביא את הגאולה הנוצרית, בלי היהודים זה לא ילך. אנחנו חוזרים בעצם מתפיסה שהנצרות החליפה לחלוטין את היהדות, והיהודים הם מין סרח עודף – שבסך הכל למה אלוהים בכלל מחזיק אותם בעולם? רק בשביל שנבין מה קורה לעם שדחה את המשיח. לכן הם מסכנים, ונעים ונדים – זו התפיסה הקתולית הקלאסית, אוגוסטינוס, כן? האוונגליסטים לא שם. מבחינתם ליהודים עדיין יש תפקיד. הברית שכרת אלוהים עם היהודים לא הפסיקה. ולמה? היא כתובה בתורה. אנחנו מאמינים מילולית במה שכתוב בתורה, לא? יש פה ברית, בשום מקום לא כתוב שהיא מפסיקה. אז זה נכון שהיהודים מתכחשים למשיח, אבל בסדר, הם עדיין חשובים, הם חשובים בסיפור

מה התפקיד שלהם בסיפור? התפקיד שלהם הוא (על פי הדיספנסיישנליסטים) להקים מדינה (ב1948), לכבוש את ירושלים והר הבית (1967), להקים את בית המקדש השלישי (זה עוד לא קרה), בעצם למלא על ידי כך את ייעודם, ולהקים ממלכת כוהנים וגוי קדוש, כמו שהיה בעת התנ”כית. עד כאן סמוטריץ’ מסכים איתם מאה אחוז. הכל, לגמרי מיושרים, ופה מגיע ההבדל. מבחינת האוונגליסטים האלה, מה שיקרה זה שיעלה לשלטון בישראל מנהיג מאוד כריזמטי, שימנה את עצמו גם למלך וגם לכהן. כל היהודים בעולם בעצם יחשבו שהוא המשיח, אבל רק הנוצרים האוונגליסטים האלה ידעו שהוא האנטיכריסט, למעשה. הוא משיח השקר, סוג של שטן כזה בעצם. כאשר הוא יקריב קורבן בבית המקדש, הוא יטמא את בית המקדש. הוא יכניס לבית המקדש “שיקוץ משומם” (זה מושג מספר דניאל). והטומאה הזו בבית המקדש בעצם תניע מבחינה מטאפיזית את מלחמת גוג ומגוג. מצד הטובים יתייצב ישו בראש צבא האור, מצד הרעים זה יהיה האנטי כרייסט הזה, המנהיג של היהודים, בראש צבא החושך. כמובן שישו ינצח בסוף, אל תדאגי. אבל במהלך הקרבות, שני שליש מהיהודים ימותו, והשליש האחרון יתנצר, וסוף סוף יראה את האור, כן? ואז, אחרי ניצחון המלחמה הזאת, יתחיל השלטון בן אלף השנה של ישו, המיליניום, ובסופו של דבר גם אלוהים יקפל את כל המציאות וכולי

כרמל: אנחנו אמורים לנצח במלחמה מול המוסלמים כדי להקים את בית המקדש, נכון? זה לא חלק מהגוג ומגוג?י

תומר: אני חושב שיש גרסאות שונות. אני לא חושב שבמקור דיברו על המוסלמים, אני לא חושב שחשבו עדיין שהם כוח שצריך להתחשב בו, אבל כל מלחמה באזור הזה נחשבת למלחמת גוג ומגוג. זאת אומרת, גם כשהייתה התלהטות מול איראן, לפני עשור ויותר, כאשר נתניהו וברק עוד בזמנו, דיברו על הפצצת הכורים הגרעינים, כבר יצאו ספרים אפילו במעגלים האוונגליסטים, שאומרים הנה, הנה, זה תחילת מלחמת גוג ומגוג. זאת ההתחלה, ואחרי זה כבר זה יתגלגל ונגיע לישו נגד האנטי כרייסט. מה כתוב ב”הבשורה על פי יוחנן“? הסיפור שם הוא פנטסטי לחלוטין, במובן הזה שיש מפלצת עם שבע ראשים שעולה מן הים, והיא נלחמת במין מלאך על סוס. השאלה היא איך אתה מפרש את זה? זה מה שנקרא ספרות אפוקליפטית, במובן הזה שהיא מאד פנטסטית, יש בה יצורים שאנחנו לא מכירים, ואנחנו צריכים לפרש איזה יצור מייצג איזו אומה, או איזו מדינה, או איזו אימפריה וכולי

כרמל: שבעה ראשים? כאילו זה שבעה ארגוני טרור. זאת אומרת, אנחנו יכולים לפרש את זה באיזושהי צורה

תומר: בבקשה, את יכולה להיות טובה בזה

כרמל: אתה מתרשם שסמוטריץ’ ובן גביר מאמינים ברעיון גוג ומגוג הזה, שזאת הסיבה שהם באמת חושבים שצריכה להיות פה מלחמת קודש? שאנחנו ננצח בה

תומר: לא, רגע. הגוג ומגוג זה ספציפית עניין נוצרי. הנוצרים הם שעשו מזה צימעס, הם עשו מזה פרויקט שלם, אנחנו לא. מבחינת סמוטריץ’ ובן גביר צריכה להיות נכבה שנייה, צריך לגרש את מי שצריך לגרש וכו’, אבל למלחמה עצמה אין היבט מטאפיזי, לבד מזה שהיא מאפשרת לנו אחרי זה להקים פה ממלכה על פי חוקי התורה. יש מין ברית לא קדושה בין מתנחלים, או ארגונים שונים של מתנחלים, לבין ארגונים שונים של הנוצרים האוונגליסטים. ברמה של הם מזמינים לפה מנהיגים שלהם לנאום בכנסים של מתנחלים ולהיפך. והמחשבה היא שאנחנו אולי לא מסכימים על התוצאה הסופית, על מה שיקרה בסוף, אבל אנחנו מסכימים על הדרך. הדרך היא ניקוי הארץ מהערבים ובניית בית המקדש. עד אז אנחנו מיושרים, יאללה

כרמל: זה קצת מצחיק, זה קצת כמו שביבי טיפח את החמאס, כדי שיום אחד נהיה אויבים מרים, גם פה זה מרגיש כאילו שהם מטפחים אותנו ומחזקים אותנו, כדי שיום אחד… נילחם ביחד? מה הקטע

תומר: כן, תשמעי, זה מטורף לחלוטין, אין הרבה מה להגיד

כרמל: אבל הטירוף זה מה שמנהל אותנו… אתה אומר, אין לנו ביהדות דבר כזה, זה הכל שאול, גנוב מהנוצרים בעצם

תומר: לא, רגע. בואו נזכור, יש משיח, יש יום הדין, יש קץ הימים, יש את כל הדברים האלה

כרמל: ומה אמור לקרות בימים האלה לפי היהדות? אם אנחנו קרובים

תומר: אז שוב, יש כמה וכמה מדרשים בתלמוד ומדרשים אחרים, שמדברים על מה יקרה. אז חוצפה תיסגה, וצעיר לא יכבד זקן, החל מדברים כאלה, ועד לתופעות מטאורולוגיות שונות ומוזרות וכולי

כרמל: כאילו החוצפה וזה, זה כבר קורה. כאילו, זה שלטון של ילדים. וגם תופעות מטאורולוגיות שונות – משבר האקלים. אנחנו לא שם?? כאילו, מה עוד אמור לקרות

תומר: לא, בסדר, אחלה. שוב, שערי פרשנות לא ננעלו, וזה באמת נראה לא טוב, זה נראה לא טוב. לא, אבל באמת, אני לא מכיר זרם כלשהו כיום בציונות הדתית או בחרדיות, שמדבר על סימנים מובהקים למה צריך לקרות, וסדר של דברים בדרך אל הגאולה הסופית. לבד מזה, שיש כאלה שעדיין אוחזים בתפיסה הקוקיסטית, שהתנחלויות ויישוב הארץ מקרבות את הגאולה. וגם זה, זה פחות ממה שהיה בשנות השבעים והשמונים, זה היה המובן מאליו של הציונות הדתית. היום ההתנחלויות הן בעיקר המפעל המשותף, ופחות מן רעיון משיחי שכזה

כרמל: אז אתה חושב שדווקא איפה שהוא התמתנו מבחינה דתית, ואת הדברים שאנחנו רואים כרגע, אפילו שהם בממשלה, הם עדיין מייצגים איזשהו מיעוט? זה נקודת אור

תומר: הציונות הדתית, בגדול, כבר לא במקום הקוקיסטי. הקוקיזם כמסגרת אידיאולוגית ותיאולוגית רלוונטית ומובנת מאליה לציונות הדתית, קרסה. בשנות השבעים דיברו על זה שאוטוטו כל החילונים חוזרים בתשובה. זה לא היה רק לכבוש את הארץ, זה שהקשר עם הארץ ידליק בקרב החילונים את הניצוץ היהודי. זה ברור, מה, אתה הולך בחברון עיר האבות, אתה יכול לא לחזור בתשובה ישר? אתה ישר חוזר בתשובה, כן? אפעס, זה לא קרה. הייתה פה אכזבה גדולה מכמה וכמה בחינות. גם הנסיגות של ישראל, אוסלו וגם ההתנתקות, אלה דברים ששברו את המסגרת הזאת. והיום, מי שעדיין מחזיק בתפיסה משיחית, זה באמת מיעוט חרד”לי. סמוטריץ’ מייצג זרם אחד שלו, הרב טאו עוד איזשהו זרם. וכן, הם מיעוט. נכון, אנחנו באיזושהי קונסטלציה מוזרה, שמי שמייצג את הציונות הדתית בממשלה (לא בכנסת, כי יש כל מיני חילי טרופר ומתן כהנא, אבל בממשלה), זה רק הצד הכי קיצוני של הציונות הדתית

אוקיי, אז אני אשאל אותך לסיכום, אולי שאלה אחרת. היא כבר לא בתחום הדתי, אבל אני חושבת שכן תרצה או תוכל להתייחס אליה. התחלת עם המשוואה הזאת של העולם המערבי והערכים הליברלים אל מול התפיסה הדתית. ואנחנו בשבוע האחרון נורא מאוכזבים. השמאל הישראלי, הליברליזם הישראלי, מאוד מאוכזב מהעולם הליברלי והצד שהוא נוטל. כמעט בכל מקרה אחר הסכמנו אתו, ופתאום אנחנו יוצאי דופן

אנחנו לא מאוכזבים מהעולם הליברלי. ביידן הוא ליברל, אנחנו ודאי לא מאוכזבים ממנו, ויש הרבה מאוד, אני חושב שרוב השמאל הליברלי בוודאי, גם בארה”ב וגם באירופה, מאוד מתנגד לטרור וכו’. יש קצה פרוגרסיבי רדיקלי, הייתי אומר, שמאל רדיקאלי, שאו שהוא מעולם לא היה ליברלי, למשל שמאל מרקסיסטי, הוא לא ליברלי, הוא לא מאמין בזכויות, זה לא העניין. ויש קצוות אחרים, גם כן פוסט קולוניאליסטים למיניהם, שיכול להיות שהם ליברלים מבחינות אחרות, אבל בגלל המצב של הכיבוש, ספציפית פה, ובגלל, אני טוען, גם זרמים אנטישמיים שונים, הם לוקחים את זה למקום של ערעור על עצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים

שוב, זה לא שאין כיבוש. יש כיבוש, ישראל מתנהגת כמעצמה קולוניאליסטית ביהודה ושומרון, זה נכון, כן? אבל למשוך מזה, ולהאשים את כל הפרויקט הציוני כולו כגזענות וכקולוניאליזם, זה כבר משהו אחר. וטו סינגל אאוט, מה שנקרא, את מדינת ישראל, שהיא המדינה היחידה לכאורה, שבה באו מתיישבים והתיישבו בארץ, ולכן אין לה זכות קיום. הרי אם זה היה הקריטריון, גם ארצות הברית, וגם כל מדינות דרום אמריקה, וגם אוסטרליה, ואת יודעת, עוד כמה מדינות שהגיעו אליהן אנשים והתיישבו בהן, גם לא היה להן זכות קיום. אבל כמובן שאף אחד לא חושב ככה

כרמל: מה גם שאנחנו לא בדיוק הגענו אקראית

תומר: נכון, ויש קשר היסטורי ותרבותי, שגם האו”ם הכיר בו

כרמל: אז בסופו של דבר, מתחת להכל, זה אנטישמיות

תומר: אני אומר שיש גם אנטישמיות. יש גם פוסט קולוניאליזם שיצא משליטה. יש גם פוסט לאומיות. יש גם רצון לערער כל הירארכיה ותמיד להיות לצד החלש. יש את כל אלה, אבל בוודאי יש גם אנטישמיות שמעצימה אותם, עושה להם איזה אמפליפיקציה במקרה שלנו

כרמל: אני אומרת כבר כמה שנים בפודקאסט ש”העתיד או העבר”. ואני חושבת על זה במונחי טכנולוגיה, ודפוסים שחוזרים, ואיך דברים שדומים לימי הביניים, ואיך כאילו הטכנולוגיה מביאה סממנים פשיסטיים… ואני מודה שלא חשבתי לרגע, שאני אצטרך לעשות פרקי בונוס שמתעסקים בהווה, ומראים איך באמת אנחנו חוזרים לעבר במובן הכי רואו, גולמי

תומר: העבר פורץ אל תוך ההווה ומושך אותנו אליו

כרמל: ממש. מלחמות ברבריות כאילו בסגנון ימי הביניים

תומר: על ידי אנשים שמחזיקים ברעיונות ימי ביניימים או תנ”כיים

כרמל: בדיוק. או באמת כאילו חוויות שאפשר להשוות אותן רק לפוגרומים של המאה שעברה. לא חשבתי במובן הכי הכי פשט שהעתיד הוא העבר. ואני לא יודעת איך אני ממשיכה את הפודקאסט על עתיד, כשאנחנו חיים בעתיד העברי הזה

תומר: איך אנחנו ממשיכים באופן כללי

כרמל: זה מצב פוסט אנושי? לא יודעת

תומר: לא יודע. אנטי אנושי

כרמל: זה המקום שבו הפוסט מצנר את הפרה-אנושי

תומר: ובנימה אופטימית זו

---

הפשוטע כתבה לפני כמה ימים, בבדיחות הדעת, שהיא מבינה שנבחרנו לארח את מלחמת העולם השלישית במקום את האירוויזיון, כבוד. והאמת היא שלא נבחרנו לאחרונה. הבחירה המיתית הזו נעשתה כבר בנצרות מזמן. ואל תטעו, התיאולוגיות הללו משפיעות מאד מבחינה פוליטית. אז אם נסכם, יש כאן שני שסעים מרכזיים: אנשים שמעוניינים לחיות את ערכי המערב הליברלי-דמוקרטי בשקט, ואנשים שרוצים לחיות מציאות תיאולוגית. ויש אותם בכל הצדדים, בריכוזים שונים אולי. ולכן מתנהלות שתי מלחמות במקביל: בין המערב לדתות, ובין הדתות לבין עצמן. אבל כשאנחנו פונים לחברינו במערב בשם ההומניזם והאנושיות, אנחנו עושים טעות, לדעתי. כי העולם האינטלקטואלי של המערב כבר מזמן בפוסט הומניזם ובפוסט אנושיות. אנחנו רואים בדיוק איך זה מתבטא, כשרעיונות, זהויות, וקטגוריות, חשובות יותר מגופו של אדם יחיד. ניסחה זאת יפה אורטל בן דיין בפייסבוק

אינטלקטואלים שיודעים לשפוך הררי הרים של מילים, לכנס כנסים ולפרסם מאמרים על האלימות המגולמת בפניה לאדם במגדר הלא נכון לא מצליחים לכתוב בעצומה מסכנה אחת שטבח מזעזע וסדיסטי באלפי אזרחים חפים מפשע הוא פשע נגד האנושות. כן, הם יקראו לפיטורין של מרצה שסירב להשתמש בכינוי “הם”, אבל לא יצליחו לנסח אמירה ברורה נגד יריה לתינוק בראש

מקור

אז אני מחזירה אתכםן לפרק הראשון בפודקאסט, שבו דיברתי עם פרופ’ אילנה גומל לא רק על מד”ב, אלא גם על התחזית של פרופ’ זאב שטרנהל, שהזהיר שערכי ההומניזם כרוכים אלה באלה, ואם נדחה אחד מהם בצורה אינטלקטואלית, כולם יפלו כמו דומינו. התקשיתי להבין בזמנו את החשש שלו מפוסט מודרניזם, שרק רצה לתקן, ולהכליל עוד בני אדם, ולפרק מבני כח. אבל הנה התוצאה, עכשיו זה ברור כשמש איך זה נראה, כשכבר אין מקום לגוף האדם כאינדיבידואל, לאנושי, בתמונת העולם הפוסט אנושית. אי אפשר לקרוא לסולידריות בשם האנושיות, זה לא הערך. אין תינוק ישראלי, יש ישראלים, שהם בצד הלא נכון של מפת הכוח

ואני חושבת שזו גם דוגמא טובה למה שרודולף שטיינר מהאנתרופוסופיה טען, שבעידן שלנו הרוע יגיע בכסות של הטוב. דיברנו על זה בפרק 46 עם יפעת אהרון. יש כאן צדקנות מוסרית, זה סוג של מוסר, מוסר פוסט הומניסטי, שרואה את עצמו בצד של הטוב והצודק, של יפי הנפש, אבל אנחנו מסרבים ללהק את עצמנו בתפקיד הרוע. אולי בגלל זה אני אוהבת כל כך ספרות פנטזיה, שם תמיד נורא ברור מי הטוב ומי הרע. אף אחד לא עומד לצד אוכלי המוות בהארי פוטר, וחושב שהם נאבקים מאבק הרואי וראוי מנקודת מבטם לפחות, לא? אז העתיד הוא העבר, והפוסט שבעט בהומניזם והנאורות, מצנר כעת בעיוורון את הקדם-נאורות, עושה לברבריות הימי בייניימית של הפוגרומים, רומנטיזציה להתנגדות פוסט קולוניאלית אמיצה נוסח פרנץ פנון. וככה זה נראה כשהתינוק, הירוי בראש, מושלך יחד עם מיי האמבט

אבל אני רוצה לסיים במסר אופטימי. אולי לא כולםן יתחברו אליו, כי אני עצמי לא אדם חילוני אתאיסט מצוי, אני רוחניקית מאמינה אדוקה בתודעה גדולה ומיטיבה, שהיא לא האל של אף דת, אלי-נקמות הם סתם אלילים פיונים במשחק בעיני, זה לא הדבר הזה שכן נמצא שם עבורנו. ואני קראתי בימים האחרונים כמה סיפורי ניצולות מדהימים (לדוגמא), ששרדו בזכות אמונה ופנייה לכוח המיטיב הגדול הזה. ואני רוצה להציע לכםן משהו לעשות בימים אלה, שהוא קל מאד, אבל גם מאתגר: לדמיין טוב, ולדמיין חזק. לדמיין את האיכויות שאת ואתה רוצים לחיות אותן כאן. שלווה ובטחון ושגשוג ואחווה ואמון, ואפילו שלום, כן. לדמיין בכל הכח חיים אחרים כאן, ואיך הם יראו, ולדמיין את זה בניגוד לכל הגיון. לא לנסות לחשוב על איך זה יקרה ואם זה הגיוני שזה יקרה, זה לא תפקידכם. רק לדמיין את זה, ולבקש את זה, ולהתפלל על זה, לכל כוח שאתם מאמינים בו

ולמה זה חשוב? כי הגורמים המשיחיים שלנו, שהביאו עלינו מציאות משיחית, זה מה שהם עשו. הם חלמו כנגד כל הגיון. הם חלמו באדיקות על בית מקדש שלישי במקום אל אקצא, ניסו להגיע למקום, הסתכלו על הכיפה הזהובה ודמיינו בית מקדש תחתיו. הם דמיינו כל כך חזק, שתוך זמן קצר הם הצליחו להפוך את זה לתסריט קצת יותר הגיוני. המציאות, כפי שראיתםן, לא מצייתת לחוקי ההיגיון הבריא, ולכן אני מבקשת מכםן להצטרף אלי בלכופף את ידה של הבריאה, בכח הדמיון שבניגוד לכל הגיון, שהמקום הזה יהיה גן עדן. לא גן עדן תיאולוגי, גן עדן פשוט, מקום טוב לחיות בו. ושאת הארמגדון שלהם יקחו מי שרוצים בו למקום אחר

לחילונים רציונליסטיים חסרה הדבקות והנחישות שיש לתיאולוגים, וזה ממש מקל בגלגלינו. אם נוכל לגייס נחישות זהה בעוצמתה באותו המישור, זו בעיני הדרך היחידה שבה נוכל לתת לזה פייט ללא שפיכות דמים. הם לא עוסקים באיך זה יקרה, זה תפקיד האל מבחינתם. הם לא הולכים לצבא, הם לא יודעים כאילו, הם רק יודעים שאנחנו ננצח. אז גם אתםן אל תתעסקו באיך להביא את זה, אם זה הגיוני, רק תחלמו, תבקשו, תתחננו, על הערכים שלכם. ותעשו בקטן מה שאפשר כדי להביא את זה לעולמכםן הקטן והפרטי. השאר יתגלגל ויהדהד מאליו. לט גו אנד לט גוד. גם לנו יש גוד, ואם אין לכם עשו לכם. עשו לכם גוד. בואו נעשה סנוז לאפוקליפסה הזאת, שזרה לנו, ונדחיין אותה למחר כך

זהו, חפרתי חבל”ז. תנוחו קצת, לא עוד בונוסים, אנחנו נשתמע בפרק הסדיר הבא

• Facebook
• Instagram
• TikTok

?רוצה לקבל מייל כשהפרק הבא מתפרסם