פרק בונוס, שנה ל7.10: להילחם, לברוח, לקפוא…לצלם? אורחת: עלמה מריה סימון

אם עץ נפל ביער, ומישהו ראה, אבל לא צילם ולא העלה לרשת, האם העץ נפל? במלוא שנה לאירוע ששינה אותנו, אנחנו משתפות מחקר שנמצא בעיצומו, על תופעת התיעוד העצמי בזמן מצב סכנה וטראומה ב7.10. מה שנראה קצת חריג בהתחלה, הוא למעשה תגובה הישרדותית בריאה של סובייקט פוסטהומניסטי, שחי במציאות מורחבת, היברידית, והטכנולוגיה היא חלק מגופו. סובייקט הפועל בעולם של פוסט-אמת, שבו כל אדם הוא גוף תקשורת, תרתי משמע, והנטל לתווך ולהפיץ את החוויה ולהפוך אותה לעדות, נופל על האינדיבידואל

פרק בונוס. לתווך את קריסת התיווך: טראומה ומדיה עם פרופ’ עמית פינצ’בסקי

ההיסטוריה וההמשגה של טראומה הייתה כרוכה מלכתחילה בהתפתחות המדיה. באיזה מובן אפשר לדבר על חוויית טראומה דרך מסך? כיצד המדיה מחליפה את התודעה בתפקיד חומת המגן אבל גם אמצעי ההעצמה של אירוע טראומטי? ואיך תיעוד עצמי ודיווח בזמן טראומה עשויים לעזור להתמודד איתה? פרק בונוס אקטואלי לאור אירועי ה7.10

פרק 52. קריסת האנושי: טכנולוגיה וטראומה עם פרופ’ יוחאי עתריה

הברמס אמר שאם נעקוב אחר האוטומטון, נגיע מהנאורות למחנה הריכוז. פרופ’ יוחאי עתריה חוקר את הקשר בין טכנולוגיה לטראומה, וחושב שגם שלטון התבונה וגם היפוכה הרומנטי של החזרה לטבע, תורמים לקריסת האנושי. עתריה הולך בדרכו של היידיגר, וחושב שאנחנו לא מבינים מהי טכנולוגיה, וממעיטים בערכו של הכח שיש לה להניע אותנו לפעולה. הוא חושב שהפרויקט העיקרי של המדע כיום הוא ליצור את הדופלגנגר, הכפיל האפל שמבשר את מות האדם. ומעל הכל מרחפת השאלה האם ניתן להטיל עלינו את האחריות לחורבננו, או שמא אנו נשלטים על ידי כוחות דטרמיניסטיים כמו הגנים שלנו או הטכנולוגיה האוטונומית?