להאזנה לפרק לחצו פליי כאן, יש לגלול מטה על מנת לקרוא את התמלול
להאזנה בכל יישומוני ההסכתים או לצד תמלול כאן באתר
איך הגענו מהפדרציה של סטאר טרק לגלעד של מרגרט אטווד? הכנסת התמה הדתית הופכת סדרת מדע בדיוני לסדרת פנטסיה בפועל. איך נראית בחירה חילונית הומניסטית, בעולם שבו לא ניתן עוד להבחין בין מדע וטכנולוגיה לדת, רוח, וקסם?י
היום אני מנסה משהו קצת אחר, לרגל התקרבותנו לחמש שנים לפודקאסט, ופרקי ה-99 וה-100 החגיגיים, שכבר הוקלטו מראש עם אורחים מיוחדים, שייצגו את העתיד, והעתיד שהוא העבר. אז בינתיים אני מנסה לעשות פרק סולו, כמו שחשבתי שכל הפודקאסט יהיה בהתחלה. הפרק הראשון בפודקאסט פתח בתזה שלי על מגמה במדע הבדיוני, שאני עדיין עומדת מאחוריה היום, שהמדע הבדיוני איבד את העתיד שלו. ולמרות שהיה לי אז תסריט מנומק, פתאום נלחצתי והבאתי אורחת, שיש לה תזה משלה בנושא הזה, והיא מאוד שדרגה את הפרק, ומאז התמסרתי לגמרי לפורמט של אורחים
אז היום אני אציג מגמה נוספת במדע הבדיוני, שקשורה ליחסי דת, מד”ב ופנטסיה, ובעצם ממשיכה את הטעון הראשוני שלי על אובדן העתיד לכיוון אחר. כי כשלמדע הבדיוני אין עוד מה לדמיין, הוא לא רק ממחזר את התמות שלו, אלא מנסה לחדש באמצעות הפיכתו לפנטסיה. אין דוגמה טובה יותר מהעונה שעברה של מראה שחורה, עונה 6 מ-2023, שהביאה שדים ואנשי זאב לתוך פרקים שאמורים לעסוק במדע בדיוני קרוב, והיא הייתה הגרועה והכי פחות זכורה מעונות מראה שחורה. לעונה הנוכחית, ואיפה שמראה שחורה עדיין מחדשת בעיניי, אני אתייחס בסוף הפרק כבונוס
הטיעון שלי להיום הוצג בעצם בכנסי מדע בדיוני ופנטסיה, אייקון 2022, מיתופיה 2023, ודורות בחיפה 2024, תחת כותרות שונות, וקיבלתי כבר כמה בקשות להעלות את זה גם לפודקאסט, אז הנה, זה מה שיקרה היום. יהיה פה איזשהו מאש אפ מעודכן, מלא, לא לחוץ בזמן, של כל ההרצאות הקודמות שלי, שיגבו את הטענה שהאלמנט הדתי/הרוחני, הוא זה שהופך מדע בדיוני לפנטסיה, בזמן שהפנטסיה בינתיים גולשת למציאות. דת, רוחניות, או קסם, תמיד שימשו כרכיב מיתולוגי בפנטסיה, וכניגוד למדע במדע הבדיוני. אבל אני טוענת שחל שינוי באופן שבו הז’אנר תופס דת, והשינוי הזה תואם מהלך תרבותי שקורה במקביל
דיסקליימר: אני אתן דוגמאות בעיקר משלל סדרות טלוויזיה, כי אני חוקרת תרבות, אני מנתחת את מה שבמיינסטרים. ברור לי שהספרות בז’אנר מקדימה בהרבה את כל הטרנדים, אבל הספרות הזו מעובדת לחזותי, רק כשהתרבות מוכנה יותר לרעיונות הללו. וזה אומר משהו מבחינתי על הרגע הנוכחי. הדוגמה לזה היא “חומריו האפלים” של פיליפ פולמן, שמתפרסמים באמצע שנות ה-90 כספרים, המצפן המוזהב יוצא כסרט ב-2007, ומתעלם לחלוטין מהתמות של מדע ודת, ורק בסוף 2019 עולה סדרה מצליחה, שמעזה לשים את התמות המקוריות של הספר במרכז, כי התרבות עכשיו כנראה מוכנה לזה
לגבי ספוילרים, אני אתייחס להרבה מאוד דוגמאות ברמת הפרמיס (הנחת היסוד) של הסדרה. במקרים בודדים שבהם זה לא ככה, אני אומר אזהרת ספוילר על המקום, ותוכלו לקפוץ את ה-15 או ה-30 שניות קדימה, ולדלג על הדוגמה הספציפית הזו
במאה ה-20 רווחה באקדמיה תפיסת “תזת החילון”. מחקרים אנתרופולוגיים על תרבויות ילידיות, נטו לראות באמונות הדתיות והרוחניות משהו פרימיטיבי, והם החזיקו בתפיסה אבולוציונית, שככל שתרבות יותר מתקדמת כך היא יותר מתחלנת. כלומר, ברגע שתהיה לה חשיפה לידע מדעי, וככל שהידע המדעי יתפתח, לא יהיה צורך בדת, והעולם יהפוך לחילוני יותר ויותר
דת היא תפיסת עולם קדם-מדעית, וסדרות המדע הבדיוני הקלאסי שיקפו את זה. זה לא נאמר בבירור בדרך כלל, זה רק הוצג ככה. אבל יש רגע שבו זה ממש נאמר, וזה קרה בסדרת פרודיה על הז’אנר, כי בפרודיה לפעמים אומרים את הסאבטקסט, או את הנחת היסוד של הז’אנר. אני מתכוונת לסדרה המצוינת “האורוויל”. סדרה שהיא פרודיה/הומאז’ על עולמות סטארט-טרק, ובעיני רבים זאת סדרה מעולה בפני עצמה, שמתישהו שכחה את האלמנט הפרודי, והפכה אולי לאחת מסדרות הסטארט-טרק הטובות
Generally, when a civilization becomes more technologically advanced, their adherence to religion declines, but the Krill are an exception. They have clung fireclay to their faith even into the age of interstellar travel
אז השחקנים מדברים כאן בעצם על אחד האויבים בסדרה הזאת, הקריל, שהם יוצאי דופן בזה שהם חברה מאוד מתקדמת טכנולוגית, אבל גם חברה מאוד דתית. מה שיפה כאן זה באמת, שזה נאמר בתדרוך כאיזושהי עובדה או אמת מדעית, תיאור אובייקטיבי של ההתפתחות האנושית: התפתחות מדעית וטכנולוגית תפחית עד תחסל דת. זו הנחת היסוד של סדרות מדע בדיוני. חישבו על רוב עולמות המדע הבדיוני, בייחוד האוטופיים, שמראים לנו עולם מתקדם יותר. זה עולם שדחק את הדת לשוליים, ולפעמים אנחנו לא רואים בו דתות בכלל
אם לקחת דוגמה נוספת קצת יותר מאוחרת מסטארט-טרק, ניקח אולי לרגע את סטאר-גייט. הנחת היסוד של עולם סטאר-גייט היא שכוחות קסם הם בעצם טכנולוגיה מתקדמת, ודת היא פשוט מערכת שליטה ומניפולציה של ההמונים הפחות מתקדמים. האלים המצריים הם באמת חייזרים מרושעים, שבאו לשעבד את המין האנושי ולנצל אותו. הם הפעילו טכנולוגיות מתקדמות, שנראו אז להמונים כמו קסם אלוהי, והם דרשו יחס של אלים. ואילו האלים הנורדים, למשל, הם החייזרים הטובים יותר, שרק עטו תחפושת כדי לעזור למין האנושי
אז מיתולוגיה בסטאר-גייט היא רק צורת ההמשגה העתיקה של מי שלא הייתה בידם טכנולוגיה מתקדמת. אבל האדם החילוני המודרני כיום, שמשוטט בגלקסיה, לא פראייר. ובכל פעם שהוא נתקל באל, הוא מבין שיש שם איזה חייזר עם טכנולוגיה מתקדמת, ומנסה לעזור לחשוף אותו, וגם לגזעים אחרים להשתחרר ממנו. אפילו בעונות המאוחרות יותר, כשאנחנו פוגשים את הרעיון שהגזעים העתיקים ביותר השילו את הגוף שלהם, הפרקטיקה הרוחנית הזאת מוצגת כאיזושהי טכנולוגיה, שגם אחד הגיבורים יכול ללמוד לשלוט בה. גם הלא מטריאלי, הוא קצת מטריאלי בסופו של דבר, בסטאר-גייט
ההנחה הזאת מבוססת על תפיסה של ההיסטוריה כקדמה. קו ישר. ואז יש היררכיה: מה שבא אחרי הוא יותר מעודכן, הוא יותר מורכב, הוא יותר מותאם, הוא ה”עוד יותר טוב ועוד יותר טוב”, מה שנקרא. וזו תפיסה מאוד חדשה, האמונה הזאת שהעתיד יהיה אחר מהעבר. לאורך ההיסטוריה רוב החברות האמינו בתפיסה מחזורית של ההיסטוריה. תור הזהב מבחינתן היה בעבר, והן לא היו ממוקדות עתיד. אם הן חשבו על העתיד, זה היה בעיקר כדי להחזיר בעתיד את העטרה ליושנה, שהעתיד יהיה העבר. כל הידע, כל הטוב, היה בעבר: שלמה המלך, החכם באדם, היה לו את הידע שאבד, המאיה והאינקה היה להם ידע שאבד, ואפילו ההתחלה של פרויקט הנאורות הייתה כזו. פרנסיס בייקון טען שהנובום אורגנום שלו, ופרויקט הנאורות שאמור לאסוף ידע, הוא בעצם לא מייצר ידע חדש, אלא מנסה לשחזר את הידע של הקדמונים שאבד
יש כמובן חברות כאלה גם היום שמנסות להחזיר עטרה ליושנה, אנחנו מכנים אותן פונדמנטליסטיות, אבל אולי הן באמת שמרניות, הן באמת כמו שתמיד היה. הקו הישר הזה של עתיד טוב מהעבר ואחר מהעבר, הסיפור של הקדמה, הוא סוג של חידוש, ואולי הוא אמונה חסרת ביסוס. כי בשנות ה-90, אבל בעיקר בראשית המאה ה-21, אנחנו התפכחנו. הבנו שתזת החילון לא משקפת את המציאות, וקורה כאן משהו מורכב יותר. הפילוסוף יורגן הברמאס הציע שאנחנו חיים בעידן פוסט-חילוני. כאילו שהיה מתישהו חילון מאסיבי וחלף… אבל זה העולם עכשיו, ההבנה שדתות באמת לא הלכו לשום מקום, הן אולי רק שינו צורה, אבל התחזקו. דיברנו על זה עם תומר פרסיקו בפרק 19 כבר
אז פוסט-חילון מוגדר כגישות ביקורתיות, שמערערות על ההפרדה הקשיחה בין דת לחילוניות, ומבקרות את החילון על היחס הפשטני שהיה לו לדתיות. נתונים עדכניים של סקרים עולמיים, של מכוני מחקר כמו גאלופ או פיו ריסרצ’, מדברים על 85% מאזרחי העולם שמזדהים כבעלי אמונה דתית, כשמקרב ה-15% הנותרים, רבים הם חילונים, אבל הם מאמינים בישות עליונה או תפיסה רוחנית כלשהי, כמוני, למשל. אחוז החילונים האתאיסטים באמת בעולם, מוערך בפחות מעשרה אחוז. מדובר במיעוט, שעושה קולות של רוב בשדות מסוימים, כמו האקדמיה
אבל אם נחזור למדע הבדיוני, אז אולי לא סתם המדע הבדיוני נחשב לז’אנר שוליים. כי הוא מניח הנחות של מיעוט על העולם. וחלק מהזחילה של המדע הבדיוני והפנטסיה למיינסטרים בעידן שלנו, כרוך בשינוי היחס שלו לדת
המדע הבדיוני מגיב באיזשהו שוק לכל העניין. זאת אומרת, התגובה הראשונית שלו לפוסט חילון זה לא לחבק את זה, אלא דווקא להביא נרטיבים של רגרסיה. איזשהו ניסיון להבין ולספר לעצמו כז’אנר, איך הגענו מהפדרציה של סטארטרק לגלעד של מרגרט אטווד? איך קרה שלא התקדמנו בכיוון של האוטופיה והמגוון הגזעי והחייזרי של סטארטרק, אלא העולם דווקא הפך דומה יותר ויותר ל”סיפורה של שפחה”. הספר הוותיק הזה הופך לסדרה בזמנים הללו, ומזין סמלים למרחב הציבורי, שמוחים נגד מדינות ההפלות בארצות הברית, או גם כאן בישראל
מרגרט אטווד עצמה צייצה ב-16 למרץ 2023 בטוויטר, בתדהמה ובהצטמררות, מאיך שתנועת “בונות אלטרנטיבה” צועדת בקפלן בשורות, עם הגלימות האדומות, בדיוק כמו שהיא דמיינה ותיארה את זה בספרים, ורואים בסדרה. הפנטסיה גלשה למציאות. מישהו אפילו הסתובב בהפגנות עם שלט
Make Margaret Atwood fiction again
עכשיו, עולמות סטאר-טרק, מצד אחד, עדיין מנסים להעמיד פנים שאנחנו הולכים לכיוון הנכון, עם סדרות כמו דיסקאברי. אבל בסדרת פיקארד, למשל – ספוילר לתמה של העונה השנייה – אנחנו רואים איך הסדרה מנסה להתמודד עם המציאות הזאת, ולהגיד אוקיי, אני, פיקארד, חייתי איזשהו קו זמן כזה אוטופי, ובואו נראה למה זה קרה לכם, איפה אתם נתקעתם, שלא הגעתם לקו הזמן שלי. ואז יש לנו קו זמן של פיקארד הפאשיסט. מה שקרה שם, שבעצם יצאנו נגד החייזרים ושיתוף הפעולה עם החייזרים. המסר הוא שברגע שאתם לא קיבלתם את השונה ואת הזר בידיים פתוחות, נפלתם לקו הזמן הנורא הזה
סוג אחר של תגובה אפשר לראות בסדרות פנטסיה שמתרחשות בעולם פוסט טכנולוגי. כלומר, יש כאן נרטיב של רגרסיה. הציביליזציה הטכנולוגית קרסה, ומה שבא אחרי הטכנולוגיה זו פנטסיה. זו הרגרסיה, זו החזרה אחורה. בסדרה כמו “תולדות שנארה” שזמינה בנטפליקס, ומבוססת על סדרת ספרים ישנה יותר של טרי ברוקס, זו בעצם פנטסיה קלאסית עם אלפים. כאילו אין טכנולוגיה – קשתות, אלפים, קסם – אבל אנחנו מבינים בהדרגה, שזאת בעצם חברה פוסט אפוקליפטית, שקמה על חורבות החברה המודרנית שלנו. ואם מישהו מוצא שריד לטכנולוגיה מודרנית, כמו חשמל, זה פתאום נותן לו יתרון מטורף. וזה מעניין לראות שם ממש את הטכנולוגיה, מתפקדת פשוט כעוד סוג של קסם, שנלחם בכוחות הקסם השונים
בסדרה כמו “לראות” עם ג’ייסון מומואה, יש לנו עולם שאיבד את הגן של הראייה, ובעצם כולם נולדים עיוורים במשך כמה דורות. ופתאום, עצם זה שאנחנו לא רואים, אז אנחנו לא קוראים ספרים, ואין יכולת לייצר טכנולוגיה, ופתאום יש לנו חברה מאוד שבטית, הכל הולך אחורה. הכל מבוסס על חוש השמיעה והמישוש, אנשים נלחמים אפילו דרך שמיעה ומישוש. ואנשים שבמקרה נולדים רואים עדיין, נחשבים למכשפים, הם נרדפים, ויש פחד גדול בסדרה שבגלל ה”רואים” האלה, יחזרו גם הזוועות של הטכנולוגיה, קנה המידה של ההרס, שהיה אפשרי בזכות ראייה
אני חושבת ששתי הסדרות הללו, שנארה ולראות, הן דוגמה למחשבות על הזדמנות שנייה: האם יש כאן משהו דטרמיניסטי? כלומר, ברגע שנוכל, להשתמש בטכנולוגיה שוב לרעה, ונהרוס את העולם בשנית, או שאפשר לעשות עם זה משהו אחר הפעם? אנחנו יכולים לשנות את הערכים שלנו כשאנחנו מקבלים הזדמנות שנייה? אבל הבעיה היא לא רגרסיה. הבעיה במציאות היא, שכל התפיסה של הקדמה, כל ההיררכיה הזאת בין דת למדע, הייתה שגויה מלכתחילה, זה פשוט לא עובד ככה
בפועל דת ומדע מעולם לא היו הפכים בינאריים, והעולם המדעי המוכר לנו, בכלל לא היה מתקיים אלמלא הנצרות. בפרק 19 עם תומר פרסיקו, סיפרתי על התזה של ההיסטוריון דיוויד נובל, שהראה איך האוטופיזם הטכנולוגי בעצם נולד בנצרות הפרנציסקנית של ימי הביניים, ושם נוצרה תפיסת הקדמה, שהייתה אמורה להביא אותנו בכלל למדרגת ידע אלוהי וחזרה לגן העדן, אבל בחילון של זה נשאר רק אתוס של קדמה, ללא יעד. שכחנו לאן זה אמור להוביל, פשוט קדימה
אבל אם נדייק יותר, הגבול בין דת לטכנולוגיה בעבר לא היה כל כך ברור, ומה שקורה בימינו זה, שהוא פשוט שב ומיטשטש. תחשבו רגע על אש. מה זאת אש? זה טבע? זה טכנולוגיה? זה דת? זה מדיה? זה קסם? אין פה תשובה אחת נכונה. למעשה כל התשובות נכונות במידה מסוימת: זה אלמנט בטבע, אבל לא ברור אם גילינו או המצאנו אותו, או שבכלל הוא מתנה מהאלים, פרומתאוס גנב אותה עבורנו. בהחלט השתמשנו בו כטכנולוגיה, והוא מהווה ארכיטיפ לטכנולוגיה הראשונה, אבל הוא שימש גם כמדיה לאיתות בעזרת מדורות, וגם כצורת התגלות של האל למשה בסנה הבוער, או בעמוד האש בתנ”ך, ויש שבטים קדומים שהאמינו באש כישות קסם על טבעית
אז הדוגמה הזאת של האש מראה לנו, שלא כל כך קל להפריד בין טכנולוגיה, דת, או קסם. למעשה, החוקר ג’רמי סטולו מתייחס לקסם כאב הקדמון המודחק של הדת והטכנולוגיה. קסם זאת הקטגוריה היחידה שהייתה קיימת, לפני שהמושגים דת וטכנולוגיה הוגדרו בנפרד, והדת הפכה להיות מוגדרת על דרך השלילה, ככל מה שלא מדעי ולא מחייב הוכחה, אבל עדיין אנשים חיים לאורו. ההדחקה והדיכוי של הקסם, זה מה שאפשר, לדעת סטולו, את ההתהוות של הקטגוריות המודרניות של דת וטכנולוגיה או מדע כנפרדות
אז זו טעות לחשוב על טכנולוגיה כיישום של מדע. ההגדרה הזאת, המילונית, לטכנולוגיה, זו הגדרה מאוד צרה, כי טכנולוגיה קיימת הרבה לפני שיש מדע, ואולי באמת המקור שלה הוא מיתי יותר, כמו הסיפור על פרומתאוס. בחברות לא מערביות, הטכנולוגיה נתפסת כקסם שהופשט ממנו הקסם. המערביים באו ולקחו את הפטריות שלנו, וזיקקו מהן חומר מסוים, ששמו אותו בתרופות
אז בתקופה שבה התרבות האמינה בעוז בהנחות המפרידות האלה של ההומניזם והנאורות, הסוציולוג מקס וובר טען, שהטכנולוגיה מוציאה את הקסם והמסתורין מהעולם, כי היא מכפיפה הכל ללוגיקה הרציונלית. הפילוסוף ז’אק אלול ניסח את זה בקצרה כ”קסם הוא כל מה שעוד לא עבר טכנולוגיזציה”. אבל אנחנו חיים בימים שבהם הגבולות המלאכותיים שהוצבו בין דת לטכנולוגיה, בין טכנולוגיה לקסם, קורסים, והטכנולוגיה היא שוב קסומה. החוק השלישי של ארתור סי. קלארק קובע שכל טכנולוגיה מתקדמת דיה, היא בלתי ניתנת להבחנה מקסם. זה מה שרוב האנשים מאמינים היום, וזה מה שאנחנו רואים בשטח
טכנולוגיה כמו למידת מכונה, שאנחנו לא באמת יודעים איך היא עובדת, גם מי שתכנן אותה ואימן אותה לא מבין אותה, לא יודע על סמך מה היא קיבלה החלטה, היא קופסה שחורה. אז טכנולוגיה כזו, חותרת תחת האלמנט שאמור להפריד בין טכנולוגיה לקסם. אז אנחנו חיים בתקופה של היקסמות מחדש, כשההתקדמות המדעית-טכנולוגית בפועל, לא מקדמת תודעה רציונלית חילונית, היא דווקא מביאה תודעת קסם טרום רציונלית. היא “מחייה את המתים” ומאפשרת להם לחיות בינינו בדיפ פייק והולוגרמות. וזו רק דוגמה אחת שדיברנו עליה בפודקאסט בעבר בנושא הזה
אז במצב כזה, לא פלא שהיחס לעולמות הקסם, שמזוהים עם הפנטסיה משתנה, ומחלחל גם למדע הבדיוני. אבל מה שמעניין במיוחד הוא לראות בנרטיבים של המדע הבדיוני, את היחס המשתנה לדת ורוחניות בעקבות זה. איך הדבר הזה שנחשב קדם מדעי, לא רציונלי ואפילו נחות, הוא בעצם לא מה שחשבנו. ועל השינוי הזה אני רוצה לדבר. זה מה שאני קוראת לו מדע בדיוני פוסט-חילוני. אני מזהה בז’אנר שתי תמות עיקריות, שעושות איזשהו חשבון נפש עם הסיפור הזה של יחסי מדע ודת
התמה הראשונה, היא תמה של הדת או הרוחניות תמיד צדקו. ואם לא נתעורר ונודה בטעות ונתייחס אליה ברצינות, אם נמשיך להתכחש לזה, נשלם מחיר כבד. התמה השנייה היא אפילו עוד יותר מעניינת, כי היא תמה שמשחקת עם רעיון של חילופי תפקידים. עם טוויסט על זה שהדת היא בעצם ידע מתקדם, שהמדע היה צריך להתפתח מספיק כדי להגיע לדרגה שהוא יכול להכיר בכך. מרשל מקלוהן, חוקר התקשורת משנות ה-60, נתן ב-1968 ראיון למגזין פלייבוי (כן, יש שם באמת ראיונות רציניים בין התמונות, ומדובר באחד מטקסטי המבוא הכי טובים לרעיונות של מקלוהן, ראו לינק במקורות כאן למטה). מקלוהן היה נוצרי הדוק ואדם מאמין, והוא אמר בראיון הזה משפט מדהים: “מיסטיקה היא מדע המחר שנחלם היום”. זה היחס שהוא הציע
וזה תואם את התמה השנייה הזאת שדיברתי עליה: אל תזלזלו במיסטיקה, כי זה לא דבר קדם רציונלי, טרום מדעי, שיזנח כשיהיה הסבר מדעי מסודר לדברים. אלא כשיהיה הסבר מדעי מסודר לדברים, הוא יגלה שהמיסטיקה צדקה לגבי זה, וידעה לפני כן את העיקרון, ומה שאנשים עשו בעקבותיה, היה מוצדק. זה שם דווקא את המדע במקום נחות יותר, שהוא חותר להבין באיחור, בדרכו, ולתת את החותם שלו, למשהו שכבר ידוע. ועל המדע אולי לכבד הרבה יותר את מה שראה בעבר כנחות. אז בואו נלך לדוגמאות התרבותיות של הז’אנר בשתי התמות האלו
נתחיל עם התמה הראשונה, שנקרא לה בקיצור, העולם המיתי או העולם הדתי, הוא העולם האמיתי. הדת תמיד צדקה. ההתעקשות שלנו על ראייה רציונלית היא לא כי היא אמיתית יותר, אלא להפך. היא הגבילה אותנו, היא יצרה אצלנו נקודת עיוורון, שעליה אנחנו הולכים לשלם מחיר. כי הגיבורים בנרטיבים הללו, לפעמים זה מה שחוצץ בין האוכלוסייה הכללית לבין המחיר הזה. הגיבורים הם המאמינים, שיודעים את האמת, ומנסים לגונן, גם במחיר המשך ההסתרה של האמת מהציבור, תחת כל מיני אמתלות רציונליות, שיתאימו לתפיסת העולם המוגבלת הזאת. אבל אנחנו הצופים רואים ויודעים את האמת, שהדת צדקה, ואנחנו מרחמים על ההמונים בטלוויזיה, שלא מחוברים למציאות, עם האשליות החילוניות הרציונליות שלהם. יש אין ספור דוגמאות לתמה הזאת, אני אזכיר כמה
אני חושבת, למשל, שהפופולריות הגדולה של משחקי הכס, שסדרת פנטסיה כל כך מצליחה במיינסטרים, זה לא רק בגלל שהיו בה תככים פוליטיים וסקס. זה גם בגלל המסר שלה, שהפוליטיקאים האלה שעסוקים בהווה, מפספסים את הסכנה האמיתית, שהיא סכנה מיתית. הקסם התעורר בשולי העולם הזה, יש דרקונים וזומבים. נכון, יש מי שהתפתו לראות את זה כמשל למשבר האקלים, אבל אני אפרש את זה בצורה הרבה יותר קרובה לפשט דווקא: מה אם באמת מערכות הרוח, הקסם והדת הישנות צדקו, והאנושות כולה צריכה לשים שם את הפוקוס, ולא על המריבות הפוליטיות הקטנוניות? אנחנו צריכים להתאחד כי זה ימי התנ”ך שוב, ויש דברים חשובים מהפוליטיקה
סדרה אחרת מ-2016 שהייתה פחות פופולרית וזכתה רק לעונה אחת, אבל ניסתה ללכת עם המסר הזה, הייתה אפטרמאת’. אנחנו מלווים משפחה בראשיתה של אפוקליפסה, שמקורה לא ברור, אבל הזוועות שמתרחשות הן לא רק הפגזות. המשפחה מתחילה להתקל בכל מיני יצורים מיתיים, ואב המשפחה, שבאופן נוח הוא פרופסור להיסטוריה שחקר מיתוסים, מתחיל לזהות תאימות בין מה שהם נתקלים בו למיתוסים העתיקים. הסדרה לא זכתה לפרוס את הנרטיב שלה, אז לא ברור לנו אם המיתוסים הללו תמיד היו נכונים, ורק התפרצו באפוקליפסה, או ששובה של המיתולוגיה זה מה שבא אחרי קריסת העולם המדעי-טכנולוגי, אבל זה חלק מהטרנד של “העולם המיתי הוא העולם האמיתי”, זה מתממש
יש מבול של סדרות שמביאות את הנצרות דווקא יותר לקדמת הבמה, אולי כי זה הגו-טו האמריקאי לדת ורוחניות. אז שתי דוגמאות בהקשר הזה. “על טבעי”, סדרה שמסמנת בעיניי את המאה ה-21, כי היא נמשכה לאורך 15 עונות, 15 שנה, אני חושבת שזאת אחת מסדרות הפנטסיה עם הכי הרבה עונות אי פעם, ובמרכזה עומדים שני אחים שנלחמים בעולמות העל טבעי. זאת אומרת, הנחת היסוד של הסדרה היא, יש מלאכים, יש שדים, יש שאול, במרכז הסדרה יש נרטיב נוצרי בעיקר, אבל בהמשך אנחנו מגלים שהאלים של כל הדתות קיימים כישויות על טבעיות. יש הכל בעולם והכל אמיתי: אנשי זאב, רוחות, ערפדים, מה שתרצו. הכל נכון, אבל אף אחד לא יודע מזה, וככה זה צריך להישאר
אבל כדי שאתם תשנו טוב בלילה ותמשיכו להאמין שאתם חיים בעולם רציונליסטי ומטריאלי, האחים סם ודין מקריבים את חייהם, והורגים אותם בשבילכם, ודואגים שיהיה לכם את העולם כמו שאתם מכירים אותו. נורא חשוב בסדרה גם שלא ידעו, שכמה שפחות אנשים יגלו, שהעולם הדתי והמיתי הוא העולם האמיתי. אז האחים, כמו ישו (שנעדר מהסדרה בדיוק בגלל שהאחים מגלמים את הארכיטיפ שלו) הם שנושאים עבורכם את הנטל הכבד הזה
אבל הסדרה שבה זה הכי בא לידי ביטוי בעיניי, זאת הסדרה סליפי הולו (יש סרט כזה, זה לא הסרט, הסדרה), שרצה בין 2013 ל-2017 בערוץ פוקס. וזה לא במקרה בפוקס, כי זאת סדרה שמאשרת את הנרטיב הנוצרי האפוקליפטי, בתור האמת שמתחת לפני השטח של המציאות. הגיבורים הם שוטרת בת זמננו, וחייל בריטי, שהיה בעד האמריקאים במלחמת האזרחים ואיכשהו קם לתחייה בזמננו, אז הוא כאילו מחוץ לזמנו. הם חוברים יחד כפרטנרים בסדרת משטרה, ומסתבר שהם שובצו לתפקיד העדים בנרטיב הנוצרי האפוקליפטי, העדים באפוקליפסה
אז האנטי כרייסט מתעורר, וארבעת פרשי האפוקליפסה מגיעים, ובעצם כל הפשעים והדברים שאנחנו רואים בעיירה סליפי הולו (משל לעולם הרציונלי הסליפי, הרדום), קורים בגלל שהמיתולוגיה הנוצרית מתממשת כרגע. אבל הם מסתירים את זה, הם מתרצים משהו רציונלי לציבור, וגם לבוס שלהם במשטרה. אז המקור לכל הרע בעולם הוא האנטי כרייסט, והכוחות הנוצריים הם מעצבים את עולמנו באמת, ואם תמשיכו להתכחש לזה, אם תמשיכו להיאחז בתפיסה האתאיסטית החילונית שלכם, העולם יקרוס עליכם, ואפילו לא תדעו מה קורה. המסר הזה נורא מתאים לפוקס
אפשר לזרוק אינסוף דוגמאות מהעשור האחרון לתמה הזו, אולי גם בדעתכם ובדעתכן עלו כמה כאלה, משוברי הקופות הכי גדולים של מארוול, שבעצם הביאו חייזרים מהמיתולוגיה הנורדית להציל את האנושות, עד לסדרת נטפליקס צנועה יותר, כמו ראגנרוק, שבה האלים הנורדים מתגלגלים מחדש בתלמידי תיכון. או סדרה מסקרנת, שחבל שלא נמשכה, כמו “משיח” בנטפליקס, שממש שיחקה על הרעיון שבחור סורי צעיר כנראה מתחזה למשיח, ואולי הוא איום ביטחוני, ובסוף – ספוילר לעונה האחת בלבד הזאת – היא נגמרת בזה שיש מצב שיש לאדם הזה כוח להשיב מת לחיים. ואולי הוא כן הדבר האמיתי שהגיע. כי ברור שכשהמשיח האמיתי יגיע, אנחנו לא נאמין לו, בעולם המשוגע שאנחנו חיים בו עכשיו. אבל הוא אמיתי, כי הדת צדקה, והעולם המיתי הוא העולם האמיתי, זאת התמה שלנו
אני אסיים את התמה הזאת בדוגמה הכי חזקה מהשנים האחרונות, לאופן שבו הכנסת התמה הדתית הופכת סדרת מדע בדיוני לסדרת פנטסיה בפועל. וזאת הסדרה מניפסט, שגם היא הזמינה לצפייה בנטפליקס. זאת סדרה שהתחילה בסגנון “אבודים”, עם מטוס שלכאורה מתרסק, אבל בפועל הוא חוזר למציאות שנים אחרי, והשאלה היא איפה האנשים האלה היו במשך מה שעבורם היה כמה דקות. אז ספוילר לתמה של העונות המתקדמות, הסדרה לוקחת נרטיב דתי רוחני, נוצרי לחלוטין, שיש סוג של אנטי-כרייסט בקרב הנוסעות, ונוסע אחר הוא האנטי-אנטי-כרייסט שלה, וכל המשמעות של הסיפור הזה עוזבת לחלוטין את המישור המד”בי, השבים במטוס הופכים להיות שליחי גאולה או חורבן, מלאכים או שדים
ואם כבר הזכרתי את “אבודים”, שזכתה לעדנה מחודשת בעקבות העלאתה לנטפליקס, גם שם הוצג הוויכוח בין הדמויות של ג’ק, הרופא הרציונלי מדעי, ללוק המיסטיקן. וגם שם מסתבר בסוף, שהעולם המיסטי הוא העולם האמיתי, והרופא הופך מאיש המדע לאיש האמונה
We have to go back, Kate!
בואו נעבור לתמה השנייה, שהיא הרבה יותר חדשנית ומעניינת: המקום הזה של חילופי התפקידים, שבו מערכת דתית או מיסטית מוצגת למעשה כמתקדמת יותר מהמדע, וכידע מתקדם, שבזמנו לא היו לנו את הכלים להעריך אותו, שהיינו צריכים להגיע לפוסט מדע ולפוסט חילוני, כדי להגיע לדרגתו. אפשר לראות באופרת החלל המדהימה באטל סטאר גלקטיקה, בגרסת הרימייק מ-2004, את הניצן הראשון של התמה הזאת אולי. בפרק 56 עם נועה מנהיים, נועה דיברה על הדת כנוזל שימור. ואני חושבת שזאת באמת הגישה של באטל סטאר גלקטיקה, שהתנ”ך בעצם הצפין איזושהי אמת מדעית על מקורו של האדם, התנ”ך העתיק הזה שהם מוצאים, מספר להם איזושהי אמת שהם זקוקים לה בעת החורבן. בעוד שהקדמה החילונית מדעית היא שכחנית, ולכן היא חוזרת שוב ושוב על אותה הטעות, כשלא מקשיבים לדת
All of this has happened before and it will happen again
ויש בסדרה הזאת חזרה לגישות מעגליות – זהירות ספוילר לסוף הסדרה – בעצם הטכנולוגיה של הסיילונים היא לא רק השלב הבא באבולוציה, מסתבר שהם המקור לאנושות. אז המיתוסים והדתות שלנו, הם בעצם שרידי אמיתות ממקום אחר מתקדם יותר. בדיוק כמו האמונה ההיסטורית בעבר שידע יותר, אצל חברות היסטוריות אמיתיות, לפני שפנינו להתעניין ולהתאבסס על העתיד. אז באמת באטל סטאר מציעה שאולי כל ההיררכיה הפוכה. המיתוס אמיתי, צריך ללכת להוציא את החץ של אפולו מהמוזיאון, כי יש לו שימוש אמיתי הוא מפתח טכנולוגי לעתיד
ובמסגרת ההיררכיות ההפוכות האלה, בסדרה אנחנו מכירים עולם שהוא פגאני ומאמין במיתולוגיות היווניות, ואת המעבר מפגאניזם למונותאיזם – משהו שנתפס אצלנו כקדמה, שוב, לפי הציר הזה של איך אנחנו מתקדמים, אז יש היררכיה גם בתוך הדתות, פגאניזם הוא עתיק יותר, המונותאיזם נחשב יותר מתקדם – אבל אצלם זה סוג של מוזרות. אני לא יודעת אם זה יותר מתקדם, או יותר עתיק, או שני הדברים בו זמנית, כי יש פה תפיסה מעגלית, אבל את המונותאיזם עושות הישויות המלאכותיות דווקא. הסיילונים הם אלו שמתחילות להאמין באל אחד. אז בעצם מה עושה אותנו אנושיים, איזה סוג של דת? והאם זאת קדמה או פיגור, או שצריך לטשטש את ההבדל בין שני הדברים הללו, כי העתיד הוא העבר בבאטל סטאר גלקטיקה? וזה אגב לא אלמנט שהיה קיים בסדרה המקורית של סוף שנות ה-70, זה משהו שעולה ברימייק של המאה ה-21, כי התרבות יכולה לקבל את המסר הזה
אני קופצת מהטלוויזיה לדוגמה אחת שהיא מסרט, כי היא משמעותית. ב-2009 יוצא הסרט הראשון של סדרת אווטאר, והוא מגדיר דור שלם, בדיוק כמו שהמטריקס הגדיר שאלות של דור, עשור לפניו. באווטאר אנחנו רואים גרסה של פוסט חילוניות שהיא פוסט קולוניאלית. אחרי שתייגנו תרבויות ילידיות כפרימיטיביות, אנחנו פתאום מבינים שיש אמת מדעית באמונות הדתיות שלהם, והיחס הוא לא היחס המתנשא של “טוב, יש כאן תופעה מדעית שהם תפסו חלק ממנה בשפתם המאגית המוגבלת”, לא. יש הכרה בזה שהאמונות הדתיות זיהו וכיבדו איזושהי אמת שהמדע פיגר אחריה, לא ידע אותה, ורק עכשיו הוא משלים את הפער ומגלה אותה בשפתו. אז סיגורני ויבר, האנתרופולוגית של המשלחת האנושית, עושה לבני האדם תרגום, של האמונה הדתית של השבטים החייזרים בישות בשם איווה, ובקשרים שמתקיימים בין הצמחים ביער, לאיזושהי שפה מדעית ואפילו טכנולוגית
I am not talking about some kind of pagan voodoo here, I am talking about something real, something measurable in the biology of the forest. What we think we know is that there is some kind of electro-chemical communication between the roots of the trees, like the synapses between neurons. It is more connections than the human brain. It’s a global network and the Navi can access it. They can upload and download data, memories, at sites like the one you just destroyed.
אז העולם המחקרי באמת מגלה באיחור קשרים כאלו בין צמחים ובין עצים, זה משהו שדיברנו עליו עם פרופסור עמית צורן בפרק 42, למשל. הזכרתי בפתיחה שלי את העיבוד הטלוויזיוני החדש יותר ל”חומריו האפלים” שהעיז להביא למרכז הבמה את המסר הרדיקלי של הספרים, וגם הוא דוגמה לתמה הזאת: המציאות המדעית והדתית חד היא. מאחורי מה שנדמה כמדע יש ישויות, תודעות, שבעצם קראנו להם מלאכים. מלאכים עומדים מאחורי המדע
…But humans have always known us
-What are you?
-Angels
אז יש בסדרה דמות, שהייתה פעם אשת דת והפכה למדענית שחוקרת חומר אפל. החומר האפל הזה הוא בעצם ה”אבק” מהעולם של ליירה, ופתאום מסתבר שהתופעה המדעית הזאת היא ישות, היא מלאכים. הסדרה עושה הפרדה מעניינת בין המוסד הדתי, שנועד לשליטה ודיכוי ואפילו הסתרת האמת, לבין המדע והחשיבה החופשית, שמזוהים עם הרוח ומגלים את הרוחניות הזאת
אחת הסדרות המעניינות ביותר שראיתי בשנים האחרונות היא “גודלו בידי זאבים” של רידלי סקוט (אין בה באמת זאבים, זה רפרנס למיתוס של רמוס ורומולוס). סדרה אפית ומושקעת, שבוטלה לאחר שתי עונות מרהיבות, ולכן הסיפור המרתק שהיא סיפרה נקטע. זאת סדרה פוסט אפוקליפטית, שבה יש מלחמה על כדור הארץ בין דתיים לאתאיסטים. הדתיים מאמינים באיזו דת אחרת, חדשה, ייחודית לסדרה, שמאחוריה יש ישות ספציפית בשם סול, ויש לה כתבים, ולאתאיסטים יש בינה מלאכותית שמנהלת להם את כל החיים. והסדרה נפתחת, כשהאתאיסטים שולחים זוג רובוטי לגדל ילדים אנושיים אתאיסטים על כוכב אחר, כדי להמשיך את האנושות, אבל עד מהרה גם הדתיים מתגלגלים לשם, ומכאן אני הולכת לספיילר את הסדרה כי זה רלוונטי לטיעון
הסדרה מתחילה לטשטש את ההבדל בין דת לאתאיזם, כשדתיים מאבדים אמונה, והאתאיסטים מגלים שאולי יש שם משהו. הדת בסדרה, והישות שהם מאמינים בה, מסתברת כקשורה לכוכב אליו הם הגיעו. אולי היא ישות חייזרית, אולי היא בינה מלאכותית בכלל, זה משהו שלא הספיקו לחשוף עד הסוף, זה רק נרמז. אבל הכיוון הוא שהדת נטועה עמוק בתרבות החייזרית הממוחשבת של הכוכב האחר. דת היא לא דבר לא רציונלי מצוץ מהאצבע, היא מדע אבוד, קדום, חייזרי
וגם בסדרה הזו יש מגמה של היפוך אבולוציוני. לא רק במובן שהדת אולי קדמה לטכנולוגיה ואחראית לה, או מגיעה ממנה, נגזרת ממנה, אלא גם לגבי בני האדם עצמם. בסדרה, ממש לקראת הסוף, מסתבר שיצורים חייתיים, שאותם הם צדו ואכלו בכוכב הזה, הם למעשה בני אדם לשעבר, ומשהו באוכל של הכוכב גורם לבני אדם דה-בולוציה, רגרסיה למצב חייתי. זה מסתבר כהחלטה שקיבלה הבינה המלאכותית שמנהלת את בני האדם, כשהיא מבינה שבני האדם יהיו מאושרים יותר במצב פחות מפותח, יותר חייתי. זאת הדרך של הבינה לשמר את בני האדם בעצם, לגלגל להם את האבולוציה לאחור. עם הגילוי הזה מסתיימת העונה השנייה ולצערי אין לזה המשך. זאת אחת הסדרות המרהיבות שראיתי, ומספר אחת ברשימה שלי שהייתי רוצה שימשיכו את הסיפור שלה
אני רוצה לדבר על עוד סדרה, ישנה יותר, “המאה” (100) ולספיילר את העונה השלישית שלה. זאת בעצם סדרה שהתחילה כסדרת נוער פוסט אפוקליפטית בינונית למדי, אבל התגלגלה לסדרה אפית מרתקת החל מהעונה השלישית הזאת. אפשר לראות גם אותה בנטפליקס. אז לאחר שכדור הארץ נהרס, קבוצת ניצולים שגדלו על תחנת חלל זמנית, יורדים לנסות להתיישב מחדש בכדור הארץ, ומגלים שם כל מיני קבוצות של שורדים בחברות שבטיות שונות ומשונות. הסדרה הזאת, אגב, עוררה שיח על זה שאין בה דתות. כאילו כל הדתות נעלמו אחרי האפוקליפסה הגרעינית? אנשים שמו לב לזה
אבל החל מהעונה השלישית, הסדרה מציעה יחסים מאוד מעניינים לגבי דת וטכנולוגיה. עיר האורות שמדברים עליה בעונה השלישית, מתגלה כאיזשהו מרחב וירטואלי ששולטת בו בינה מלאכותית בדמות מדענית מהעבר, שמעלים אליה תודעות של בני אדם, וככה משכיחים מהם טראומות וסבל ומאבקים. זה אמור להיות העתיד של המין האנושי, שתכננה אותה בינה מלאכותית. אז אחד המנהיגים בשטח, שהגיע מתחנת החלל, בעצם הופך למיסיונר של הדבר הזה. והדרך להיכנס לעיר הזאת, שהוא מנסה לשכנע את כולם לעשות, זה לבלוע איזשהו ריבוע טכנולוגי שהוא מפתח, על הלשון, שנראה בדיוק כמו לחם הקודש הנוצרי. וכל הרטוריקה היא מיסיונריות וגאולה ואני אקח אתכם לעיר האורות, ושימו את הדבר הזה על הלשון שלכם, והתודעה שלכם תעלה לענן
אבל בהמשך הסדרה קורים דברים מעניינים עוד יותר. למשל, מתגלה שהדת בחברות השבטיות הפרימיטיביות לכאורה, בעצם מבוססת על טכנולוגיה מתקדמת. שבמוח של המנהיגה השבטית, יש את תודעות המנהיגות הקודמות לה, באיזשהו סוג של בינה מלאכותית. וזאת איזושהי טכנולוגיה שמועברת מגוף לגוף של מנהיגה, והיא מותאמת לסוג הדם הספציפי של המנהיגה. יש פה עניין ביולוגי וטכנולוגי. כלומר, אין פה מערכת מאגית בכלל. המאגיה היא רק כיסוי, היא הסתירה טכנולוגיה מתקדמת, ושוב, הדת היא בעצם טכנולוגיה מתקדמת שהתפתינו לזלזל בה
עכשיו, אי אפשר שלא להזכיר את “אלים אמריקאים“, הסדרה שמבוססת על ספר של ניל גיימן בשם הזה, אבל ממשיכה את העולם של הספר למקומות חדשים. הנחת היסוד של אלים אמריקאים היא, שהאמונה האנושית היא כוח יוצר של דתות. אמונה היא ממש אנרגיה שנותנת חיות וכוח לאלים, ולמי שיש יותר מאמינים יש יותר כוח, יש יותר נוכחות. לאלים האלה יש צורה אנושית, הם מסתובבים בעולם, לפעמים יש להם אפילו עבודה. אבל הסיפור הוא שצצים אלים חדשים שאנשים מאמינים בהם, ויש תחרות בין הישנים לחדשים על אנרגיה. הם עלולים להיכחד אם אנשים יתחילו להאמין באלים חדשים, כמו הטלוויזיה, למשל, בספר
אז בסדרה, יש פיתוח של אלים שונים בתחומי הטכנולוגיה. יש את הטכנו-קיד, מעין ילד כזה שמייצג את הטכנולוגיה, אבל בהמשך גם נערה אסיאתית שהיא המדיה החברתית. ובעונה מאוחרת יותר – ספוילר – יש סצנת זיווג מעניינת בין המדיה החברתית הזאת, לבין יצור קדום, שהוא הפנאופטיקון של המעקב. וזאת איזושהי דרך מיתולוגית מרתקת להציג את קפיטליזם המעקב, ואת החתונה בין הסושיאל לבין המעקב. אז הסדרה מציעה שהאמונות שלנו בטכנולוגיה, הן מה שהופכות אותה לשוות ערך לאלים. זה בידינו לתת את הכוח הזה
אבל בניגוד לספר, הסדרה מפתחת הרבה יותר את הרעיון לגבי מהות הטכנולוגיה. ספוילר לגבי קו העלילה של הטכנוקיד: הילד מגלה שמרמים אותו, בכך שנוטה נותנים לו להרגיש שהוא אל טכנולוגיה עכשווית בלבד, והכוח שלו מוגבל, כי בפועל הוא כוח שורשי וחזק יותר, בדיוק כמו הדת. הוא מוצא את האבן, שמסמלת את הטכנולוגיה האנושית הראשונית בסדרה. הוא כל ההיסטוריה של הטכנולוגיה, וזה הופך אותו לאל חזק מאוד, אולי החזק ביותר, זה שמסוגל באמת להתחרות בדת. מה שהסדרה הזאת מראה, זה שגם הטכנולוגיה וגם הדת הם כוחות שורשיים ועתיקים יותר. זאת חזרה למקורות, ולא החדש השווה יותר, מול הישן הפרימיטיבי. שני כוחות עתיקים ושורשיים
דוגמה אחרונה שאני רוצה להתייחס אליה במסגרת התמה הזאת, זה הניסיון לעשות ריבוט באמצעות סדרה, לסרט דוח מיוחד מ-2002, שמבוסס על סיפור של פיליפ קיי דיק. הנחת היסוד של הסרט היא, שיש נשים עם יכולת על טבעית לראות את העתיד, והן רואות פשעים לפני שהם מתרחשים. בסרט, המשטרה לא רק מאמינה להן ומעסיקה אותן, היא בעצם מנצלת אותן, והשוטר טום קרוז הולך ועוצר פושעים לפני שהם ביצעו את הפשע, על סמך החיזיון העל טבעי הזה. רבים זוכרים את הסרט בגלל הממשק מציאות רבודה העתידני שטום קרוז התעסק איתו, אבל זה לא סרט על טכנולוגיה, זה היה סרט על מיסטיקה. פשוט היה שם איזה ממשק טכנולוגי, שדרכו טום קרוז רואה בעצם את מה שהמיסטיקניות רואות בראש שלהן. הטכנולוגיה רק עזרה למסד ולנצל את הקסם, או את העל טבעי
אז ב-2015 היה ניסיון מעניין להפוך את זה לסדרה. זאת סדרת משטרה, ובמשטרה הביאו מערכת חדשה של בינה מלאכותית, שאמורה לחזות פשעים, שזה משהו שבהחלט נמצא בשימוש כיום. אבל המערכת לא באמת טובה, היא מלאה הטיות. היא לא כמו אותן פרה-קוג, כמו אותן על טבעיות. כי הרוחניות מדויקת מהטכנולוגיה, שהיא רק חיקוי עלוב שלה. אז השוטרת, שהיא גיבורת הסדרה, מגלה את הצאצאים של העל טבעיות, המיסטיקניות מהסרט המקורי, ונעזרת בהם בסתר לפתרון הפשעים, כשבפועל היא אומרת לבוס שלה שהטכנולוגיה היא זאת שעזרה לה
אז זה מעניין שב-2002 המשטרה כאילו לגמרי הפעילה מיסטיקה, אבל ב-2015 השוטרת לא יכולה להגיד לבוס שלה דבר כזה, כי כנראה הוא לא יאמין. היא מסתירה את העל טבעי תחת הכסות של הטכנולוגי. אבל מה אומרת לנו הסדרה הזאת בפועל? הטכנולוגיה היא רק חיקוי לרוח. הטכנולוגיה לא באמת עובדת. היא רק סיפור הכיסוי של המיסטיקה
אחד הדברים שקורים בתרבות הפוסט חילונית הזו, הוא להגדיר את המדע, הטכנולוגיה, והערכים החילוניים, בתור תחליף הולם לדת. כזה שאולי עושה את זה טוב ממנה, את מה שהיא אמורה לעשות. זה כבר לא זלזול בדת כפרימיטיבית יותר. זה מגיע מתוך הכרה בחוכמה שלה ובכוח שלה. אבל יש רצון לנכס אותה מחדש, ולחקות אותה בצורה טובה יותר, בעזרת טכנולוגיה ומדע. זה סוג של אתאיזם שלא נלחם בדת, אלא מכבד אותה ומעתיק ממנה. את הטון הפילוסופי הזה נותן הפילוסוף אלן דה בוטון. הוא קורא לזה אתאיזם 2.0. אתאיזם שמכיר בדברים החכמים והטובים של הדת, ופשוט מעתיק אותם ללא בושה, יוצק לתוכם תכנים חילוניים, וגונב מהדת רעיונות מבניים
אחד מעולמות התוכן שמצליחים להתחבר לאימפולס הדתי הזה, ובאמת לצקת את עצמם לתוך מסגרות דתיות, הוא אכן עולם המדע הבדיוני והפנטסיה. זה המקום שבו הדת היא כוח מניע, לא רק של המדע הבדיוני להפוך לפנטסיה, אלא גם המקום שבו הפנטסיה הזאת יורדת למציאות, והופכת למציאות. החל משנות ה-50, נרטיבי המדע הבדיוני התחילו להתממש במדע, והרבה חילונים פנו אליהם כאל הסאבליים, הנשגב החדש. דוקטור יותם חותם כתב ספר מרתק בעברית בשם “תאודיסאה בחלל”, שבו הוא מנתח את באטל סטאר גלקטיקה כמקרה בוחן, וטוען שהתוצאה של המדע הבדיוני הנוכחי הזה, והאופן שבו הוא מציג תמות דתיות, היא מיסטיקה חדשה שלא מנוגדת למדע, אלא תוצאה של המדע, תוצאה של הפנטסיה המדעית טכנולוגית. ולכן היא תוביל לדמיון דתי חדש, ולסוג דתיות חדשה
וזה בדיוק מה שקורה. בפרק 21 עם דוקטור אדם קלין אורון, דיברנו באמת על תנועות דתיות חדשות בהשראת המדע הבדיוני. הסוציולוג אדם פוסומאי קרא להן “דתות הייפר אמיתיות”, כי הן לקחו אלמנט ממדע הבדיוני ואמרו, וואי, זה נשמע לי דבר אמיתי, והייתי רוצה לחיות לאורו. אולי זה ידע רוחני אמיתי שהסופר הביא במסווה של סיפור, אבל גם אם לא, זה יותר מדבר אליי, וזה מתאר יותר טוב את העולם, או את מי שאני רוצה להיות בו, מאשר כל מערכת דתית קיימת. אני אולי לא מאמינה באלוהים לפי הנצרות, הסיפור של ישו נשמע לי מופרך, אבל התיאור של הפורס בסטאר וורז לגמרי הגיוני, ואני מאמינה שיש ישות עליונה שפועלת לפי הדינמיקה הזאת, ואולי אז אני ארצה לטפח את המידות הפנימיות שלי לפי מודל הג’די. יש דתות כאלה
החוקרת קרול קיוזאק חוקרת את מה שנקרא “דתות מומצאות”, במובן שמייסדי הדתות הללו הצהירו במפורש שהם המציאו אותן. אבל בו זמנית קיוזאק גם מתנגדת להמשגה של דת מומצאת. היא טוענת שגם הדתות הממוסדות של ימינו הן בעצם נרטיבים שהומצאו מתישהו. המחזה “בוק אוף מורמון” מבוסס בדיוק על הרעיון הזה, שהקוסמולוגיה המורמונית לא שונה בהרבה מסרט מדע בדיוני, והיא לא מדע בדיוני כזה טוב. סרט מדע בדיוני אחר, יעבוד הרבה יותר טוב כבסיס לקהילה דתית
אז אנחנו חיים בעולם שבו נשיא ארצות הברית רואה איזה סרט, או דיון בפאנל בטלוויזיה, ולוקח אותה כאמת עובדתית או היסטורית, ומקבל למחרת החלטות מדיניות על פיה. אז בעולם כזה, למה לא לכונן דת סביב טקסט מדע בדיוני אפי באמת? התנועות הדתיות החדשות הללו התחילו מספרי מדע בדיוני בהתחלה. הראשונה שבהם הייתה “כנסיית כל העולמות“, בהשראת הספר “גר בארץ נוכרייה” של רוברט היינלין, שנוצרה כבר במאה הקודמת. גם על הסיינטולוגיה אפשר לחשוב כדת מדע בדיוני, כי רון ל. האברד היה סופר מדע בדיוני, שפשוט יום אחד אמר שהעלילות שלו אמיתיות. הוא פשוט בחר להסתיר אותן תחת מעטה של סיפור, אבל זה מקור הרוע בעולם וכו
אבל במאה ה-21 יש התפוצצות של דתות, שמבוססות על טקסטים קולנועיים של מדע בדיוני, כמו דת המטריקס או דת הג’די, זרמי נצרות שמאמינים בפיקשן של דן בראון, צופן דה וינצ’י ועוד ועוד. אבל יש גם דתות מומצאות, דתות פרודיות, כמו דת מפלצת הספגטי המעופפת, שגם עליה דיברנו עם תומר פרסיקו בפרק 19, אבל היא למשל, היא ושכמותה, מסמנות עולם שבו האתאיזם, שסיכמנו שהוא מיעוט, נכנס למסגרות דתיות ומתחרה בשוק הדתות. וזאת עלילה מעניינת שהייתי רוצה לראות בעונה נוספת של אלים אמריקאים
יש אפילו תנועה דתית חדשה שלוקחת ברצינות גמורה את הנחת היסוד של סטארגייט, שהאלים הדתיים הם בעצם חייזרים. נהג מרוצים צרפתי לשעבר, שהיום מכנה את עצמו ראל, ומוביל את תנועת הראלים, מבקש שנקרא את התנ”ך ברמת הפשט, מעיניים של אדם מודרני, ונבין שמתן תורה בהר סיני הייתה סיטואציה של נחיתת חללית חייזרית. במקומות אחרים בתנ”ך מתוארים מפגשים חייזריים במפורש: כמו בני האלוהים שירדו מהשמיים בבראשית, או חזון העצמות היבשות של יחזקאל. וזה לא רק בתנ”ך, גם בוימאנות ההודיות מתוארים כלי טייס מעופפים. עד כאן, מרתק. הוא קצת איבד אותי כשהוא טען שהוא פגש את החייזרים המכונים אלוהים, משה, בודהה ומוחמד, והם לקחו אותו לכוכב שלהם, ולימדו אותו את ערכי האהבה החופשית, והדפיסו לו גופים של בחורות להנאתו. קלקלת, בן אדם, אתה עכשיו סתם כת
אבל מה שמעניין בראלים, הוא שהפרקטיקה הדתית שלהם באמת מקריסה את ההבדל בין מדע לדת. כי הריטואל שלהם הוא בעצם שיבוט. הרעיון הוא שאותנו חייזרים שיבטו, כך הם יצרו אותנו. אז עלינו לחזור על מעשי אבותינו. זה המטא של כל ריטואל דתי באשר הוא, לפי חוקר הדתות מירצ’ה אליאדה: אנחנו חוזרים על מעשי אבותינו, הריטואל הוא ההשתתפות במציאות הזאת. אז מחקרי שיבוט הם לא אתיים, ולכן הם לא עושים אותם במערב. ראל עצמו גר היום ביפן, את המחקרים הם עושים בסין. קצת אחרי ששיבטו את דולי, הראלים הודיעו שהם שיבטו ילדה, למשל. לא ידוע מה עלה בגורלה. אבל מה שמעניין כאן זה, שהריטואל הדתי הוא בעצם פרקטיקה מדעית. אין יותר הבדל בין דת למדע
אני חושבת שהתמה התרבותית החדשה יותר, שכבר רואים ניצנים שלה במדע הבדיוני החדש, הוא תגובה תחרותית כזאת בין דת לטכנולוגיה. כי אם הן שוות ערך עכשיו, אחרי שהשוונו את מעמדן וביטלנו את ההיררכיות, ואפילו רמזנו לפעמים שהדת שווה יותר, אז חובת ההוכחה עכשיו היא על הטכנולוגיה. היא צריכה להוכיח שהיא דת טובה יותר מדת. היא בסיס יותר טוב לדת, או היא עושה דת יותר טוב מדת. בתרבות, אנחנו רואים את זה בטרנדים, שבהם הטכנולוגיה מנסה לקיים את ההבטחות שהדת הבטיחה למאמיניה, וממצבת את עצמה בתור אל חדש. למשל, מה שדיברתי עליו בפתיחה, חיי נצח ותחיית המתים
התיאולוגים הנוצרים בימי הביניים, דיברו על זה שתחיית המתים תעשה בגופים שהם לא בשר ודם, אלא בגופי אור רוחניים, מהוללים, בלתי ניתנים להשחתה, ונצחיים. הטכנולוגיה דילוורה לנו דבר כזה בדמות הולוגרמות, והביאה תחיית מתים לטופאק, מייקל ג’קסון, וויטני יוסטון, וממש לאחרונה בישראל, לעופרה חזה. הנושא הזה בא לידי ביטוי גם במדע הבדיוני. אני חושבת שהיצירה הראשונה שעסקה בזה, הייתה מראה שחורה בעונה 3 פרק 4, סן ג’וניפרו
אנחנו יודעים שבמוות, הסיפור הוא, שמי שאתאיסט מאמין שהגוף שלנו נקבר והולך לתולעים, ומי שלא אתאיסט מאמין שהנשמה שלנו הולכת למרחב הנשמה, לגן עדן או לגיהנום, ופתאום נכנסת פה אופציה שלישית: הגוף יהיה מונח בקבר, אבל התודעה הדיגיטלית יכולה להיות באיזשהו ענן, ובעצם לחיות איזשהו סוג של גן עדן עלי אדמות, או יותר נכון עלי שרתים
ב-2020, שודרה באמזון פריים סדרת קומדיה מצוינת, שנקראת העלאה אפלואוד. ושם, כשאנשים מתים, התודעה שלהם עולה לענן, וכל המרחב השרתי הזה, מתנהל בצורה נורא קרובה לעולם שלנו. אנחנו אפילו צריכים להמשיך לשלם על החיים שם בכרטיס האשראי הפיזי שלנו, אחרת לא יהיה לנו מספיק דאטה לגור שם בתנאים דיגיטליים טובים. וגם שם – ספוילר לעונה השלישית – יש דרך לחזור לחיים בסוף, כשהתודעה יכולה לרדת חזרה לגוף חדש שמייצרים עבורה
במונחי הטכנולוגיה כאל, אז המצאנו את הדבר הכי קרוב לאל, גוגל, נכון? הרב גוגל, שהרבה מאוד אנשים סמכו עליו הרבה יותר מכל סמכות אחרת, ובמסגרת דתות הפרודיה והתנועות הדתיות החדשות, הייתה גם דת הגוגליזם. עד שלאחרונה, הבינה המלאכותית ירשה את התפקיד של האל השווה עוד יותר. ב-2017, מהנדס בגוגל הקים את כנסיית הבינה המלאכותית הראשונה, “דרך העתיד“, שהמטרה שלה היא להעריץ את הבינה המלאכותית כישות אלוהית עתידית. יש גם תנועה שוודית מוקדמת יותר, בהנהגת הפילוסוף אלכסנדר בארד, שנקראת סינתאיזם, וגם היא מעודדת אמונה דתית באיזה אל תודעת-על כזאת, שהיא הסך הטכנולוגי כולו, אולי האינטרנט וגם הבינה המלאכותית
אנחנו רואים ייצוגים של הרעיון הזה בסדרות של השנים האחרונות, כמו מיס דייוויס, שבה ישות בינה מלאכותית באמת עושה הכל, שולטת בעולם, לוחשת לכולם באוזן, עומדת גם מאחורי התנועות הדתיות, ואין בלתה. והדמות הראשית בסדרה, שעובדת כנגד הבינה הזאת, היא לא סתם נזירה, שנמצאת באמת בקשר עם איזה סוג של ישו. נרמז, אם תהיה עוד עונה (ספוילר), שאולי גם לישו יש איזה בוס, שלא במאה אחוז ברור שהוא אל מסורתי, אני לא אופתע אם גם שם יהיה טוויסט לתוך אחת התמות שסקרתי כאן. אבל בינתיים, גם במיס דייוויס, הטכנולוגיה עושה דת יותר טוב מדת
בסדרות אפיות כמו ווסטוורלד או דבס (שהיא מעט פחות מוכרת ומאוד מומלצת), יש דימוי של מחשב על כאלוהים החדש. בווסטוורלד זה מחשב העל רחבעם, ובדבס – ספוילר לסדרה הזאת – אנחנו חושבים בהתחלה ששם הסדרה “דבס” הוא קיצור למחלקת פיתוח, דב אופס, אבל מגלים שהווי הוא לא ווי אלא יו, דאוס. מה שבונים שם, זה מחשב על שהוא אל, כזה שצופה את הפעולות של כולנו
אני מקווה ששכנעתי אתכן ואתכן שיש כאן מגמה מעניינת, ושהיחס לדת במדע הבדיוני הפך ממתנשא וחילוני, או לכל היותר משתמש בו כמנגנון מיתיזציה, למורכב יותר, מכבד יותר, ופוסט חילוני. אבל השאלה שבאמת עניינה אותי זה, אם ככה, מהי הפעולה החילונית האתאיסטית האמיתית, אם יש כזאת, ואיך היא משתקפת בנרטיבים של מדע בדיוני היום? איך נראית בחירה חילונית הומניסטית, בעולם שבו לא ניתן עוד להבחין בין מדע וטכנולוגיה לדת, רוח וקסם? מצאתי את התשובה הזאת בינתיים רק במקום אחד, וזה המקום שבו אני מספיילרת לחלוטין את סוף הסדרה המאה
בסוף הסדרה, יש אופציה לשרידי המין האנושי, לאחר שהם עוברים מבחן רוחני כלשהו, להצטרף למין הכי מתקדם שהם פוגשים, ולמעשה להתעלות מעל החיים הגופניים. כל המין האנושי עושה את זה, מלבד גיבורת הסדרה וחבורת החברים שלה. הם בוחרים לחזור לכדור הארץ המתחדש, ולחיות חיים אנושיים בקהילה. זאת התשובה האנושית ההומניסטית-חילונית: לסרב לגאולה. לדחות גאולה מכל סוג, לא גאולה טכנולוגית, ולא גאולה דתית. הם בוחרים בחוויה האנושית, ובלהמשיך לשאת את מטעני הכאב והמאבק שלהם, יחד, בעולם פוסט אפוקליפטי שאותו הם צריכים לבנות יחד, ולשחזר אותו
כלומר יש כאן איזשהו שוויון בין סוגי הגאולות. בין אם הגאולה הזאת היא טכנולוגיה ומדע או דת, אנחנו מבינים שזה אותו הדבר. הבחירה היא לא באוטופיה ולא בדיסטופיה, אלא בחיים עצמם, החיים הפשוטים, האנושיים. זה סוג של מה שנקרא הופ-פאנק (הופ מלשון תקווה באנגלית), שזה ז’אנר ספרותי כרגע, שבעולם העתיד מתמקד באמת לא באוטופיה ולא בדיסטופיה, אלא במידות שלנו, בערכי הקהילה, באנושי. השנה יצא כבר סרט קצר שנקרא הופ פאנק, על נהג מונית וזומבי. הסרט הקצר הזה באמת מנסה לגלם את ערכי ההופ פאנק
ועכשיו לסיום, מילה על מראה שחורה. כסדרת מדע בדיוני קרוב, מראה שחורה תמיד שיקפה את הבעיה הזאת של נגמר לי העתיד. לצ’רלי ברוקר מזמן נגמרו תמות העתיד, וגם בעונה הנוכחית, שהיא טובה מאוד וקסומה מבחינה סיפורית, בסופו של דבר זה בא לכסות על זה שחזרנו למחזר תמות, של זהות כשאני משוכפלת, או סוגיית המודעות של הבינה המלאכותית. שום בשורה חדשה. אפילו בפרק שבו נעשה ניסיון לדבר על מחשוב קוונטי, זה הלך לפנטסיה מגוחכת של מציאויות מקבילות, במקום לנסות לגעת בהשלכות אמיתיות של כוח העיבוד הקוונטי, כמו למשל לדמיין עולם שבו כבר לא ניתן להצפין מסרים, ואין משמעות להצפנה
אז היצירתיות עכשיו היא כנראה בלפרוט עוד יישומים של הטכנולוגיה, שהם יצירתיים יותר, אולי עליהם לא חשבנו, למרות שזה עדיין מור אוף דה סיים. ובזה מראה שחורה בעונה הנוכחית מצליחה. למשל, הפרק הקסום הוטל ריברי, שדיבר על אפשרות מעניינת, סרט של פעם, עם שחקן או שחקנית של היום, ולדמיין איך הדבר הזה יהיה. אני בדיוק ראיתי עכשיו באינטרנט פרסומת לקורס כתיבת מתח עם אגתה כריסטי עצמה, שעשו בבי-בי-סי. כלומר, “החיו” את אגתה כריסטי עם טכנולוגיות איי-איי, השתמשו בקול שלה, זה בתיאום עם המשפחה שלה, ואפשר לעשות קורס כתיבה עם אגתה כריסטי. זה לגמרי חלק מעולם הנפשת המתים שדיברתי עליו קודם, ודיברנו עליו בפודקאסט הזה מפרק 10 בצורות שונות
אבל מראה שחורה באמת עדיין מחדשת, בדמיון של קפיטליזם המעקב ולאן זה הולך, במישור החברתי. מראה שחורה 6, למשל, חידשה רק בפרק הראשון שלה, על ג’ואן האיומה. סוג של מעקב אחרינו שהופך לתוכן מותאם עבורנו, באמצעות בינה מלאכותית. אז בעונה הנוכחית, הפרק הראשון “אנשים פשוטים” היה גם מדהים מהבחינה הזאת, וסוג של חדשנות כזו. עולם שבו המוח שלי, למעשה, משמש כשרת מחשוב. אם יש לי כסף, אחרים ישרתו וישדרגו וירחיבו אותו, אבל אם אין לי כסף, אני זאת שאשרת אחרים. אני זאת שאפלוט פרסומות באמצע דיבור, באמצע החיים, בלי להיות מודעת לזה, או אני אשן הרבה יותר שעות ביממה, כדי לתת את כוח החישוב שלי למוחות אחרים
דבר עכשווי יותר בביקורת של הפרק הזה, שהיה מאוד מעניין, אבל הוא היה בשוליים, זה ביקורת על עולם העבודה. עולם עבודה שבו לעבודה מוחשית ואמיתית, אין סיכוי לקדם אתכם בחיים, לא משנה כמה אתם עובדים. אבל דווקא העולם הסתמי, אם אתם מוכנים לעשות איזו שטות ברשת, להזיק לעצמכם, לעשות משהו מגוחך, אז פתאום אתם תרוויחו טונות של כסף מכל מיני משועממים ברשת, שמוכנים לשלם על זה. וזאת ביקורת נכונה ומאוד מעניינת על חברת הראווה שאנחנו מצויים בה, שהחשיבות בה נודדת באמת למישור הסמלי, ויש איזשהו אובדן ערך לפיזיות של החיים. למרות שכולנו עדיין זקוקים לפיזיות הזאת ואנחנו נשענים עליה, העולם שלנו נשען עדיין על חקלאות ותעשייה, אבל זה נותר למעמד הנמוך
זה מצריך כישורים או מוכנויות אחרות לגמרי להגיע למעמד גבוה. והמעמד הנמוך לא יכול לעולם להגיע לאיזשהו מעמד גבוה, מכסף של עבודה פיזית אמיתית כזאת. עולם העבודה באמת עומד לעבור איזשהו מהפך, לא רק של בינה מלאכותית שתחליף או לא תחליף אותנו, אלא של מה זאת באמת עבודה? איך עושים כסף? מה הערך של עבודה? האם הכסף בעתיד בכלל יבוא מעבודה, או מהשקעות פסיביות או מאונלי פאנס, כן? הדמות הראשית עושה איזו שטות באינטרנט, ומרוויחה הרבה יותר כסף משעות על גבי שעות נוספות של עבודה. זאת מחשבה מעניינת, בעיניי אולי הכי מעניינת ורלוונטית שיוצאת מהעונה הזאת
השאר היה פשוט יותר טריוויאלי, כי כבר חשבנו עליו בעבר. אפילו על שידור הפרסומות המעניין הזה, חשבנו עליו ברגע שהיה נוירולינק, דיברנו על זה כבר בפרק 2, למשל, בתור איזושהי אפשרות של פלטפורמת העתיד, אבל אני יותר חשבתי למשל שהיא תשדר לנו פרסומות למוח פנימה, והיה יפה לראות באמת, שאולי זה מיושם גם החוצה. אז אני חושבת ששם נמצא הערך של מראה שחורה כרגע
כי זה שהמדע הבדיוני ממשיך לעודד אותנו לראות את עצמנו בדואליזם הזה של גוף ואינפורמציה, שאפשר לשפוך אותנו לגוף אחר, זה יוצר זילות של גופים, שאליהם אנחנו נתחיל להתייחס כאיזה שהם שרוולים בלבד, כמו ב”פחמן משודרג“, וזה בעיני פשע פסבדו-מדעי, שיהיה לו מחיר ממשי בחיי האדם בעתיד. באותה צורה, גם הפנטסיה הזאת של לייחס לסוכני בינה תודעה, ולרומם אותם לדרגת זולת וסובייקט, זאת פנטסיה רומנטית שהיא קצת מסוכנת. כי היא נראית כמו משהו פתוח, פחות בדידות, יותר מגוון, משהו פוסט אנושי חיובי, אבל רגע ההתעוררות של המכונות יכול להיות גם רגע הכיבוי של האדם, כמו שהציע יותם ישראלי בפרק 29, בדרש מרתק שלו על הדיבר השני בתנ”ך
אז בעידן שבו המדע הבדיוני מתגשם במדע, אני חושבת שהמדע הבדיוני צריך להציע לנו נרטיבים מורכבים יותר, על הספקטרום הזה שבין אוטופיה לדיסטופיה. וזה יהיה מעניין לראות דמיון עתיד יצירתי יותר, וערכי הופ-פאנק במדע הבדיוני במיינסטרים
אז עד כאן להפעם, אני מקווה ששרדתם ושרדתן את חפירת הסולו הזו, ואם לא, לא נורא, זה היה חד פעמי. בשני הפרקים הבאים אני אפצה עם אורחים שווים וחגיגיים. להשתמע בפרק הבא
?רוצה לקבל מייל כשהפרק הבא מתפרסם
:מקורות וקריאה להרחבה
חותם, י. (2010). תיאודיסיאה בחלל: מדע בדיוני וחינוך לדתיות בזמננו. תל אביב: רסלינג
Aupers, S. (2009). ” The Force is Great” Enchantment And Magic in Silicon Valley. Masaryk University Journal of Law and Technology, 3(1), 153-173.
Bard, A., & Söderqvist, J. (2014). Syntheism-Creating God in the Internet Age. Stockholm Text.
Cusack, C. M. (2016). Invented religions: Imagination, fiction and faith. Routledge.
Davidsen, M. A. (2017). The Jedi community: History and folklore of a fiction-based religion. New Directions in Folklore, 15(1/2), 7-49.
Habermas, J. (2010). An awareness of what is missing: Faith and reason in a post-secular age. Polity.
Hashemi, M. (2017). Theism and atheism in a post-secular age. Springer.
Jasiński, K. (2023). Googlism—Man, s New “Religion” in the Digital Age. Philosophy and Canon Law, 1(9), 1-16.
McLuhan, M. (1995). The playboy interview. Essential McLuhan, 233-269.
Possamai, A. (Ed.). (2012). Handbook of hyper-real religions (Vol. 5). Brill.
Sentes, B., & Palmer, S. (2000). Presumed immanent: the Raelians, UFO religions, and the postmodern condition. Nova religio, 4(1), 86-105.
Stolow, J. (Ed.). (2013). Deus in Machina: Religion, Technology, and the Things in Between: Religion, Technology, and the Things in Between. Fordham Univ Press.
Dr. Carmel Vaisman 