פרק 62. מה אלגוריתמים רוצים? עם פרופ’ ערן פישר

ידע אלגוריתמי שמבוסס על נתונים מייצר סוג חדש של ידיעה עצמית, שמנוגד לאופן בו הפסיכואנליזה תופסת את הסובייקט. היא אינה מבוססת על שפה, והיא מדירה אותנו מתהליך הגילוי והעיצוב העצמי. הנאורות התייחסה אלינו לפי האידאל והפוטנציאל שלנו, כיצורים רציונליים שחותרים לחופש ומסוגלים לשינוי, אך אלגוריתמים מנסים לייצר בני אדם צפויים יותר, ולפתות אותנו לחזור שוב ושוב על הדפוסים שהם כבר זיהו בנו. בנוסף, הפניה הפרסונלית שלהם לכל אחד מאתנו, היא בבחינת הפרד ומשול, שמפקיע את מרחב הדיון הפוליטי בנושאים מורכבים, ומנחית הכרעה מבחוץ. הספר החדש של פרופ’ ערן פישר “חושבים בשבילך: מבט ביקורתי על אלגוריתמים”, משרטט את קווי המתאר של המתקפה האלגוריתמית על הסובייקטיביות

פרק 44. מתנחלים בצלחות: טבעונות, דת, ופוליטיקה. אורחת: לימור חן

מה באמת רדיקלי בטבעונות, והאם טבעונות היא אכן פיצ’ר של עולם פוסט אנושי? הפרק עוסק בטבעונות בכלל ובמקרה הבוחן המצליח של הטבעונות בישראל בפרט. האם טבעונות היא בחירה מוסרית ופוליטית פוסטהומניסטית רדיקלית, כחלק מזהות אידאולוגית גלובלית ומודעות אקולוגית, או דווקא זהות מקומית שמנהלת מו”מ עם עמדות שמרניות יותר כמו דת ופוליטיקה? בפרק מתארחת לימור חן, דוקטורנטית מאונ’ בן גוריון שכתבה תזה על טבעונים דתיים וכעת כותבת דוקטורט על אקטיביזם טבעוני בישראל

פרק 39. האם זומבים חולמים על מוחות דיגיטליים? פוליטיקה אפוקליפטית עם ד”ר מורי רם

הזומבי הוא דימוי פוליטי מרתק, ובכל עידן, גופתו המרקיבה נושאת מסר אחר עבורנו. הסיפור בסרטי הזומבים אינו הזומבים, אלא הקונפליקטים החברתיים שנדמה לנו שאין להם מוצא. סרט זומבים קלאסי הוא נרטיב של כישלון המדינה להגן עלינו ותזכורת לכמה פריך הסדר החברתי. אך במאה ה-21 הזומבים מייצגים לא רק את הגוף הפוליטי של דור הזד שיורש עולם המאיים לקרוס, אלא גם את גוף היחיד, הנאבק לשמור על אנושיות אל מול הטכנולוגיה, ותוהה אם אפשר להשיב לעצמו את מה שאבד בתוך המסכים. הזומבי מציע שהמפלצת האמיתית היא אולי האדם, ומסמן אפשרויות של סדר חדש לאחר ההרס. ד”ר מורי רם מספר את ההיסטוריה הפתלתלה של הזומבים הנכרכת שוב ושוב גם בסיפורם של הערפדים, ומפרש את הסרטים בהתאם.

פרק 30. מלאכותית ודמוקרטית? פוליטיקה של למידת מכונה עם ד”ר תומר שדמי

אנחנו נסמכים על קבלת החלטות מבוססת בינה מלאכותית ביותר ויותר תחומים, גם במערכות ציבוריות, מפני שאנו מאמינים שדאטה ומתמטיקה נעלים על הפוליטיקה האנושית. בפועל, הבינה המלאכותית היא למעשה רק צורת ארגון חדשה של העבודה האנושית: היא מקבלת החלטות על סמך נתוני ודפוסי אותו עבר שממנו רצינו להשתחרר, ובני אדם מקבלים עבורה החלטות ערכיות ופוליטיות במסווה של בחירות טכניות. בפרק זה אנו מראות מדוע אין נוסחת פתרון מתמטית שתוכל להחליף דיון דמוקרטי ומזהירות שההתעקשות על המיינדסט הזה מסתיימת בדיקטטורה אלגוריתמית