פרק 18. התנ”ך, כפי שסיפר לי הנחש. עם אביגיל בר-לב

בשורת המונותאיזם החדשנית שהביא עמו התנ”ך הוא גם הרגע שבו האדם, שנברא בצלם האל, מועמד במרכז העולם. בפרק זה אנחנו צוללים לשורשים הפרהיסטוריים והמיתיים של כינון האנושי כקטגוריה שהיא נזר הבריאה והפירוד בין האדם לבין שאר החיות והטבע. באותו תנ”ך בדיוק נמצא נרטיבים סותרים שבהם האדם חסר חשיבות והחיות מדברות, וכל העת ישנה ערגה לחזרה לגן העדן, לפני הפרידה הזו. נשרטט את המסע המשותף של האדם ובעלי החיים מעץ הדעת לעץ החיים, ונשאל האם עליית הפוסט מודרניזם, הפוסט-אנושיות והטבעונות מקרבים אותנו לחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק ול”קץ הפלאות” של הנביא דניאל?