אבסולוט כרמל

****רדו לסוף הפוסט לראות עדכונים לאחר שנה של פעילות ****

זה היה רעיון של שי. הוא צפה בקמפיין החיבוקים חינם של חואן מאן האוסטרלי, להיט יו-טיוב שהניב קמפיינים של חיבוקים בכל העולם (הנה כתבה עליו ועל הטרנד), ושי שלנו חשב שראוי לה גם לתל אביב והוסיף לזה מטרות משלו. קצת אחרי חמש נעמדנו במרכז ככר רבין. שי התחיל בפשטות וחיוך ותוך פחות מדקה באו אליו שני בנים חמודים ועשו לו סיפתח. אחרי זה גם טלי ואני נטלנו שלטים ובמשך שלוש שעות חיבקנו 232 בני אדם. זה היה מדהים, כמו "הליכת מלאכים" וטען אותנו בהמון אנרגיה. נכנסתי לסוג של היי וממש לא עניין אותי שחצי מהעוברים והשבים עושים לי פרצופים של קוקו, מרימים את האף בסנוביות או מתחמקים מקשר עין כאילו הייתי קבצן הומלס. מלבד 232 האנשים המקסימים שחיבקנו מגיל 5 עד 85, העלנו חיוך על פניהם של מאות נוספים וזה כבר משהו טוב. שי חיבק גם ביום שישי 6.10 בין 9 ל-12 בבוקר, הפעם בשדרות בן ציון פינת קינג ג’ורג מול הסנטר, הצטרפו אליו שישה אנשים והם חיבקו כ-400 איש עד שכבר לא הצליחו לספור. הנה סיקור של טיים אאוט (עמ’ 13, הבחור בתמונה הוא חבר מהקונגפו ולא בלוגר), כתבת וידיאו עם שי וטלי ב"שוקס" והנה סוף סוף הסרטון המקסים שטלי ערכה מהחיבוקים הראשונים ומאלו בשישי:

חוויות מהפעם הראשונה: העציב אותי שהאנשים שלתחושתי היו "הכי זקוקים לחיבוק" ברחו לצד השני של המדרכה, או חקרו בחשדנות מטעם איזו מפלגה אנחנו, מה אנחנו משווקים ומה המטרה שלנו. כאב לי חוסר האמון הזה בעיניהם שאנחנו סתם רוצים לחבק אנשים, לא רוצים מהם כלום. לא נפגע בהם. והיו את אלו שאמרו שאין להם זמן לעצור לחיבוק, שהם כבר חיבקו בבית או משכו בכתפיהם ואמרו "בשביל מה?". כיבדתי מאד את הבחורה שנופפה ממרחק בטוח ואמרה "מצטערת, יש לי בעיות אמון" או את הבחור שאמר "אני מתבייש" והמשיך. אחרים חיבקו אותנו בפנטומימה מרוחקת או הכריזו שהם מחבקים אותנו בתיאוריה.

והיו את הרגעים המדהימים של לחבק ילדה קטנה שאבא שלה הביא אותה אלי, בחורה יפה בוכייה שכנראה פשוט נפלנו לה משמיים והיא הייתה צריכה חיבוק, כמה זקנות עייפות שמהלכות עם הפיליפיניות שלהן ופתאום מתעוררות לחיים וצוחקות ומחבקות, בחור שירד מאוטו בשבילנו וכמה שירדו מהאופניים, וכמה שחזרו כמה פעמים וכמה שחזרו עם חברים. היו גם כמה מטרידים מוזרים שנפנפנו מבלי לחבק, אבל זה היה שולי. מה אני אגיד לכם, פתח לנו את התיאבון.

עדכון: ביום ג’ 10.10 חיבקנו שוב בככר רבין, הפעם מוקפים במצלמות התקשורת לאחר ששי ככב בעמודי חדשות הבוקר במעריב, לרבות אייקון בדף הראשי. האנרגיה שהתקשורת הביאה בתוספת חלק מהאנשים שהצטרפו וההתכוונות/אנרגיה שלהם היתה קצת שונה משלנו, גרמו לי לירידת אנרגיה ולאחר זמן מה התיישבתי בצד בתחושת מיצוי.  ראוי לציין שכן הגיעו בלוגרים מדהימים כמו יוחאי, גיל וקוטר שהיה נפלא לפגוש והרגשתי שנוכחותם מאד תומכת. שי פשוט נולד להיות כוכב. תראו אותו אצל קושמרו. הוא ככב גם במהדורת החדשות המרכזית וגם אצל גיא זוהר בלילה ובבוקר למחרת, שי וטלי ישבו אצל קובי מידן ולינוי בר גפן בסביבות עשרה לשבע.

חשבתי שתקשורת יכולה לעזור לנו להתקבל יותר גם בקרב אנשים שחשבו שזה הזוי ואני מניחה שחלק מהמטרה הזו הושגה אבל אחרי קושמרו זרמו לככר גם אנשים שבאו ממש כדי להטריד. מצאתי את עצמי הודפת איזה אידיוט שלא לקח בחשבון שהמחבקים הם גם תלמידי קונגפו ומסבירה לאידיוט אחר שבא "לקבל חיבוק מבחורות" שכדאי לו להתקפל הבייתה בשלב הזה. הרגע הכי יפה, התרחש מתחת לאף של צלמי ערוץ 2 והם לא טרחו להרים מצלמה: נהג אוטובוס ארוך של "דן" עצר את התנועה, פתח את הדלת ודרש חיבוק. טלי עלתה לאוטובוס, חיבקה את הנהג, איחלה שנה טובה לנוסעים וקפצה החוצה.

אני חושבת שמיציתי בינתיים. אולי התחושה תשתנה אחרי שהבאאז יפסיק לזמזם, אבל נראה שדי לי בשלב היזמות ועכשיו שימשיכו אחרים … אם אתם רוצים להמשיך להתעדכן בחיבוקייה, לעשות סדר בכל מי שמדבר עלינו, לראות קבוצות נוספות שמחבקות בישראל ולדעת מה חדש, תקראו פה אצל שי. בינתיים אני ממשיכה הלאה, בעיקר לחופשת טרום-סמסטר בברצלונה. חג שמח וחיבוק לכולם.

***

עדכון, נובמבר 2007: אנחנו עדיין מחבקים כל שבוע בככר רבין ימי ג’ 18:00-20:00, כל הזמן מצטרפים מחבקים קבועים חדשים ויש כבר סניפים ארציים, הטרי שבהם הוא בחיפה. עשינו גם קליפ חיבוקים מיפו, יש לנו בלוג חדש ייעודי לחיבוקים-חינם ולפני כחודש חגגנו שנת פעילות שלכבודה יצרתי קליפ מקסים.