אבסולוט כרמל

לפני שבועיים כשהנחיתו עלי את כל העובדות, הבטחתי לעצמי שכשזה יצא לתקשורת אני אשתוק. בקהילה שלנו אני המועמדת הטבעית לתפקיד הממשק התקשורתי ורק זה חסר לי, להתפרסם כתלמידתו ההמומה והפגועה של הרב שגל. עוד שתקתי, כי כל הצוות סביבי פעל תחת ייעוץ משפטי שהניח כי נחטוף ממנו מינימום תביעת דיבה ומכסימום איומים על חיינו. אני חושבת שרק ביומיים האחרונים אני קולטת שהסיכויים הולכים ופוחתים שהוא יחזור לארץ ויתבע או יזיק מרחוק. ועדיין אני מעזה לדבר רק מנקודת המבט האישית שלי ותוך שמירה על נוסחים שיאפשרו לי לטעון "אמת דיברתי". וכמובן בלי כל ה-juicy stuff.

יצא לכם פעם לבוא במגע עם פסיכופאת אמיתי מהסוג המתוחכם הזה כמו שרק אדוארד נורטון או ג’ק ניקולסון יכולים לשחק בסרט הוליוודי? אנשים כאלו הם נדירים, הם שונים מאד משרלטנים "שקופים" והם מקיפים עצמם באנשים מצוינים עם מוניטין מעולה כדי לבלבל עוד יותר. מהו השלב שבו אנאקין סקייווקר הופך לדארת’ וידאר והאם זה הפיך או נסלח אם נדע על הנסיבות? מה גנדאלף אמור לעשות כשהוא מגלה שסארומן מכר את נשמתו לכוחות האופל? הרב גפני לא היה סתם עוד רב עם חולשה לנשים. הבעיה המינית שלו היא רק חלק מתמונה בעייתית של פער עצום בין קוגניציה לפסיכולוגיה, בין חכמה למוסר. אני מנועה מחשש דיבה לומר מה עוד אני יודעת על כך. אני מאמינה שהכול ייחשף מאליו, עם הזמן.

שונאים סיפור אהבה? תקציר היסטורי נוסטלגי

ניסיון החיים שלי הוכיח לי שאני שופטת אופי מצוינת, זיהיתי לא פעם בעייתיות במישהו שכולם סמכו עליו וכל מי שהייתי מוכנה לערוב עבורו היה תמיד ראוי לכך. אבל בבסיס אני נאיבית. נסיבות החיים שלי לא זימנו לי היתקלויות ברמות רוע מתוחכמות או גדולות מדי, תודה לאל. וגם במקרה הזה אני חושבת שהאינסטינקט הטבעי שלי פעל, הוא פשוט הוקהה בהדרגה. המפגש הראשון שלי עם גפני לפני חמש שנים היה קטסטרופלי מבחינתי. משהו באנרגיה האקסטטית שלו שהיוותה גורם משיכה המוני אליו, עורר בי סלידה מיידית ונחרדתי מהעובדה שאני תקועה איתו ועם המטורפים המקפצים סביבו סופ"ש שלם מבלי יכולת לברוח. 

למזלי הרב היה נוכח בסופ"ש הזה אברהם לידר ממנין לידר בירושלים, והוא ארגן קבוצה קטנה להכרות עם טקסט מספר הזוהר. השפה המיוחדת, הגישה המדוייקת והצנועה של אברהם והתכנים של הטקסט שבו אותי מיד ולחצתי עליו ללמד באיזור המרכז. מספר חודשים אחר כך התקבצה סביב אברהם קבוצה של לומדי טקסט. למדנו בביתם של אנשים בת"א בעיקר, אך מספר פעמים הגעתי למענו לפעילויות של הקהילה, שבהן גפני היה השחקן המרכזי. ותיקי הקהילה זוכרים איך שהייתי יוצאת ברגע שגפני היה פותח את הפה ומבקשת שיקראו לי רק כשאברהם מגיע. 

לפני שלוש שנים כאשר נפתח בית המדרש שלנו בבית של גפני ביפו, נרשמתי ליום לימודים מלא וחששתי קצת שהשיעור שנמצא באחריות גפני יהיה איזה זבל פופוליסטי למרות ההבטחה ללמוד טקסטים של הרב קוק. נדהמתי כשגפני לימד טקסט ברצינות, ללא כל המניירות של הפסטיבלים והוכיח יכולת חשיבה מבריקה. אט אט התאהבתי באנשים והפכתי לחלק מהקהילה, למדתי להעריך את העבודה עם מוסיקה ותפילה ולהעריך את גפני יותר כמורה. אני זוכרת את השיחה האישית הראשונה שהייתה לנו, אחרי שלוש שנים שאני בקהילה. אחת השאלות הראשונות שהוא שאל אותי זה מה עם גברים בחיי והאם היו לי אהבות גדולות. אני חשבתי שזה מתוך נחמדות כדי להפיג את המתח שתמיד שרר בינינו, רק בשבועות האחרונים שמעתי שזו שאלה שדרכה הוא חיפש דרך לכל אישה שהוא דיבר איתה, לוחץ על כפתורים לראות איפה החולשות, הדפוסים, מאיפה הוא יוכל להיכנס בעתיד. 

כשהוא לימד על קדושת המיניות והאנרגיה הנשית, הייתי מוכנה להישבע בכל מה שיש לי, שאדם שיודע את כל הדברים האלה על נשיות ומיניות לא מסוגל בכלל להבין את הידע הזה מבלי שהוא חי אותו. ולכן בשנה שעברה כשהגיעו לארץ השמועות על מעשים מגונים שעשה לפני 20 שנה בארה"ב זה פשוט לא הסתדר לי עם כלום. למעשה כל מה שכתוב באתר הזה נראה הזוי מכדי להיות אמיתי. זה הרבה יותר הגיוני להאמין לגרסא שהוא מספר לנו בראש חפוי במשך שעה וחצי בבית המדרש, להזדהות עימו, לכעוס על התקשורת ולגונן עליו. לא הייתי צריכה אפילו את כל המסמכים שהוא הציע לנו בנדון. ידעתי שמי שיודע את כל מה שהוא לימד אותנו על נשיות ומיניות לא מסוגל לרמוס אותה ולעבור את גבולותיה. צריך להיות חולה נפש כדי לדעת את מה שהוא יודע ולעשות את ההפך המוחלט.

באופן פרדוכסלי, הכתבה במעריב על עברו של גפני מהשנה שעברה רק תרמה לאמינות של גפני בעיני. שרי מקובר באה אליו הביתה ופשוט המציאה שטויות, פרטים קטנים על העיצוב והנוכחים בבית. זה גרם לי לפסול את כל הכתבה ולחוש שכולה שקרית, ולמשך זמן רב הטלתי ספק בכל האשמה שעלתה בתקשורת בכלל. שרי זייפה קצת את התפאורה אבל זה לא ביטל את העובדות. באותו זמן ישבו סביבי מספר בנות שכבר שכבו או שהיו עתידות לשכב עם הרבי שלנו, אשתו הייתה גרושה ממנו מזה זמן רב והוא הסתיר זאת מכולנו, היא צוטטה בכתבה להגנתו אך כיום מסתבר שאף אחד בכלל לא דיבר איתה. איך בכלל יכולתי לדעת שיש מתחת לאפי קשר שתיקה והפחדה, כמו בפאקינג הוליווד? אני עדיין לא מאמינה שזה קרה לנו בכלל.

הגולם קם על יוצרו

השנה התחיל לקרות משהו מוזר. הנושא המרכזי של גפני בבית המדרש היה "הארה". נושא שלא ממש מככב בכתבים היהודיים אבל בשבילו כל הדיבורים על התעוררות, עליית מדרגה או נבואה במקורות, כיוונו להארה. לרבים מאיתנו לא היה נוח עם כל קשקשת ההארה הזו, אבל זה חלק משיח הניו אייג’ אז לא היססתי לעשות בזה שימוש רעיוני כשצריך. זה התחיל להיות מוגזם רק כשגפני התייחס לעצמו כמואר. נכון שבקבלות שבת שלנו הסתובבו סביבו כמה מעופפים שאולי ראו בו חצי אלוהים, אבל הגרעין של קהילת בית חדש ובייחוד תלמידי בית המדרש לא קנו את זה לרגע. הוא באמת פילוסוף מבריק ורצינו להמשיך ללמוד, השיגעונות שלו היו חלק מהעניין, לקחנו אותו בהומור, בעירבון מוגבל, לא חשבנו שזה מזיק. 

בדצמבר ביקר בארץ אנדרו כהן ועשינו סופ"ש על "מהי הארה". יהודי אחד חובב בודהיזם שבא בכלל בשביל אנדרו, שאל את גפני: "אני לא מבין מה זה הקשקושים האלה על מורים מוארים ביהדות, על מי אתה מדבר??" מורה נורמאלי היה עונה לו שעל פי התפיסה שלו, אנשים כמו הבעש"ט או רשב"י היו מורים מוארים. אבל מה ענה גפני? "אתה מסתכל על אחד כזה" ועוד ענה את זה בסוג של אגו שלא הסתיר את הקריזה שלו מהשאלה. בעינינו זה היה נורא מצחיק. קשה מאד לתת לגפני ביקורת כי הוא בטוח שהוא הכי צודק וגם לא באמת מקשיב לאף אחד. אני בין הבודדים שהיו מנסים עדיין להשמיע לו ביקורת וזה יצר לא מעט פיצוצים בינינו.

הערתי לו כמה פעמים שיפסיק עם ה"אני מואר" הזה בפרהסיה, בהזדמנות אחרת אמרתי לו שאני מרגישה שהוא עושה מניפולציות עם האנרגיה של אנשים וניסיתי לייעץ לו איך עובדים עם אנרגיה בצורה אתית יותר. חשבתי שאדם עם כריזמה כמו שלו צריך ללמוד לשלוט באנרגיה שלו לטובת הכלל, לא הבנתי שהוא עושה בזה שימוש מכוון. הבנות ששכבו איתו "בהסכמה" מדברות באותן מטבעות לשון עמומות על הפנמה זמנית של רצונות זרים להן לחלוטין. זה מפחיד לחשוב שמה שהציל אותי מגורל דומה זה אולי אותה פעם שבה הוא הבין שאני יכולה לזהות דברים כאלה ואולי זה לא בטוח להתעסק איתי.

לפני כחודש הוא סיפר לי שהוא מתכוון להשקיע את כל מרצו בשנה הקרובה בקבוצה קטנה ומחויבת עמוקות שתצעד אל ההארה. כל העסק הסריח לי ותהיתי איך זה ישפיע על תוכנית הלימודים הרצינית יותר שלנו שמגובה על ידי מורים נוספים. התלוננתי עליו שהוא קפריזי ולא משקיע בנו לעומק וכל שנה משנה את דעתו. רק עכשיו אני מבינה שפשוט לא היינו חומר טוב לכת והוא רצה להחליף אותנו ב"מאמינים" צייתניים יותר. אז איך יצא בסוף שדווקא אנחנו החלפנו אותו? קשה לבודד לאורך זמן חבורת חברות, זה לא ארה"ב פה. מישהי שברה את השבעת הסודיות המאיימת שלו והכוח הנשי שהוא כה ייחל לשיבתו מהגלות אכן שב. למרות שאני יודעת אישית על 10 בנות שיש להן סיפור, רק 3 היו אמיצות מספיק כדי ללכת למשטרה. ביום שבו ליוויתי אותן למשטרה ביליתי איתן 15 שעות ושמעתי יותר ממה שאני יכולה להכיל. זה מה שעשה האיש שידע כל כך הרבה על נשיות "הוא נתן לי תחושה של העצמה כאשר בעצם הוא שתה ממני לאט לאט את כל האינטואיציה הנשית שלי, שאב את כל הכוח של הרחם עד שאיבדתי את הקול שלי, גם פיזית לכמה ימים", אמרה לי אחת מהן. 

שובו של הבאבא גפגף?

אני מתנצלת בפני החברות שלי על הנאיביות הזו, שלא ראיתי כלום. הרבה מאיתנו נמצאים במקום הזה כרגע וחשים המון אשמה ואחריות. בסיבוב הקודם שלו בארה"ב הוא הצליח לערער את אמינות המתלוננות באינספור אמצעים, הן בכלל לא הגיעו למשטרה והאנשים המכובדים במוסדות התנועה ליהדות מתחדשת שוכנעו להאמין דווקא לו. המורים שלנו לא היו פראיירים. למרות שמה שהם שמעו היה בלתי נתפס ולא תאם את האדם שהם מכירים מזה שנים רבות, הם יצרו חזית מאוחדת ופעלו להרחקה מיידית שלו מהקהילה עוד לפני שהמשטרה הוכנסה לעניין. כשגפני ברח לארה"ב הם שלחו מכתב לכל אדם ומוסד שעבד איתו כדי לוודא שהוא לא יוכל עוד לסחוף אנשים טובים בשקריו המבריקים.

אז מה עכשיו? כלום. אנחנו לומדים ומנגנים כרגיל. התקשורת עושה מזה סיפור מופשט ופשוט כהרגלה. את החומרים הקשים באמת אני לא יכולה להשמיע בפניכם. וגפני? אם אף אחד לא ידאג להסגיר אותו לארץ, אני לא אתפלא אם בעוד שנתיים נשמע על ה"Baba GafGaf", גורו יהודי-אמריקאי בהרי ההימלאיה שאסף סביבו מאמינות רבות וגיפגף את כולן. 

נ.ב

המורה שלי לקונגפו אוהב לחדד את ההפרדה בין רכיבים שונים בלימודים שלנו, וביניהן ההפרדה בין המורה למהות. הקונגפו שלי אינו תלוי במורה שלי למרות שהוא מועבר לי בעזרתו. הוא לא מלמד אותי להיות אמנית לחימה כמוהו אלא כלים לפתח את אמנית הלחימה הייחודית שאני. כדי להדגים זאת הוא נותן לנו תרגילים מדי פעם שבהם הוא מראה כיצד המורה יכול להיות ממש גרוע ומרושל ואנחנו עדיין נלמד את הקונגפו שלנו. לקחתי את העיצה הזו למקום של התורה ודברי התורה שקיבלתי דרך גפני. התורה שלי עדיין שלי גם בפעמים שחלק ממנה הועבר אלי דרך "מורה גרוע" עם כלי פנימי לא נקי. החוויה שלי היתה אותנטית. אסור לנו לזלזל בזה ולזרוק את התינוק עם המים. הרמייה הכי מוצלחת היא זו שעושה שימוש ברעיונות אמת ובאופן אירוני רבים מתלמידיו יישמו את כל מה שהוא דיבר עליו ולא יכל לעשות בעצמו.